הנשיאה ביניש: "תרבות הדיון של כולנו, שופטים ועורכי דין, בנויה על "אובר בוקינג"

"אני מקבלת את זה שהעומס השיפוטי גורם לירידה באמון הציבורי במערכת. אדם רוצה לקבל את יומו בבית המשפט ואם הוא מתעכב כמה שנים - האקטיביזם השיפוטי לא מעניין אותו"- כך אמרה אתמול נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דוריש ביניש, שהתארחה בישיבת הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין שעסקה בעומס בבתי המשפט.



היא ציינה כי "מיפינו את מוקדי צווארי הבקבוק שיש בבתי משפט מסוימים ואנחנו משנים את שיטת העבודה. העברנו השנה את מרכזי הכובד לניהול התיקים והוצאנו הנחיות לשופטים בעניין".



באחרונה פרסמה ביניש נוהל דחיית דיונים שמקשיח את התנאים לאישור בקשות דחיית דיון. ביניש: "מערכת המשפט עמוסה בקנה מידה עולמי. יש מספר עצום של התדיינויות, כאשר אין פרופורציה בין מספר השופטים למספר התיקים. כתוצאה מכך, אנחנו לא עומדים בלוחות זמנים שהיינו רוצים לעמוד בהם".



"יש מנגנונים שלא תלויים בנו. תוספת של שופטים - זה לא יקרה מהיום למחר שנקבל באופן משמעותי תוספת שופטים. זה קשור לסדרי עדיפויות של המדינה שלא בשליטתנו. מיום כניסתי לתפקיד אני בודקת מה בכוחנו לשפר, לזה אנחנו מקדישים המון זמן".



לדברי ביניש, "תרבות הדיון של כולנו, שופטים ועורכי דין, בנויה על "אובר-בוקינג". כולנו מרימים את הראש מעל המים כי כולנו בונים על הדחיות. עורכי דין מאלתרים ובונים על הדחיות, כאשר גם התחושה של שופטים טובה כשיש דחיות, ומתאפשר זמן חופשי לכתוב פסקי דין".







"את הדבר הזה, ביחד עם מנהל בתי המשפט, שמנו לנו כמטרה לשנות. לשינוי יש מחיר כאשר חלקו הוא דרסטי. בבג"צים – כשיש בקשת דחייה משותפת לשני הצדדים אני אומרת – נדון בבקשת הדחייה באולם. זה שינוי שכרוך בהרבה מאוד קשיים, יש הרבה מאוד דחיות סרק, בערך 50%", אמרה ביניש.



ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא-רון, ביקר בישיבה את הניסיון לייעל את תפעול המערכת באמצעות פסיקת הוצאות ריאליות, הטלת אגרות על הליכי ביניים וקביעת נוהל קשיח מידיי של דחיית דיונים. בעניין נהלי דחיית דיונים אמר: "יש לנו תהיות רבות על הנוהל. לא ברור מדוע כשיש הסכמת שני הצדדים לא מסכימים לדחיית דיון. לא מובנת הטענה ביחס למשרד עורכי דין גדול, כאשר אחד מעורכי הדין לא יכול להגיע לדיון משום שהוא במילואים או נעדר מסיבות מוצדקות – שהמשרד ידאג לעו"ד אחר. האם מצפים שהלקוח ישלם כדי שעו"ד אחר יגיע לאותה רמת טיפול?"



ביניש לא קיבלה את טענתו: "גם כששני הצדדים מבקשים בהסכמה דחייה, מדובר בדחייה על חשבון זמנו של הציבור", אמרה.



"אמנם יש קשיים, אך אין תחליף לשכל הישר בכל מקרה. אם עו"ד חולה או בן משפחתו מאושפז לא נבקש תעודות רפואיות. אבל מוטב שנמשוך קצת את החבל כדי שנוכל להרפות בהמשך. אני מבקשת מעורכי הדין קצת סבלנות ולתת אפשרות לניסיון. אם נראה שזה לא מצליח נשנה", אמרה ביניש.



בשאלת הצורך להקים ערכאת ערעורים נוספת בין ביהמ"ש המחוזי לעליון אמרה ביניש, "אני אכן בעד הקמת בית משפט לערעורים. בית המשפט העליון אינו מחפש לעצמו עניינים חוקתיים. אני מוטרדת דווקא מענייני היום-יום, שבהם צריך לקבוע הלכות. אנחנו יושבים מדי יום בשלושה הרכבים ודנים בעשרות תיקים ביום. העבודה השוטפת בולעת את יומנינו. בנסיבות כאלה, יכול להיות מצב של הלכות סותרות".



"אני רוצה שנגיע למצב שנוכל, בתיקים מסוימים, לאפשר פאנל של 7 או 9 שופטים וזה לא המצב כיום. במצב הנוכחי בלי בית משפט לערעורים אני לא רואה איך נגיע לזה. ביהמ"ש עליון שצריך לדון ב- 5,000 ערעורים בשנה הוא לא מתכונת נכונה. בית משפט לא צריך להיות מנותק מהעם, אני לא רוצה בתי משפט כמו בקנדה שמטפל ב-70 תיקים בשנה, אבל נכון שנטפל רק בכמה מאות תיקים בשנה".