הזבל גולש מהרשת

מאת יובל דרור
בית המשפט לערעורים בקליפורניה קבע לפני שבוע כי חוק במדינה המנסה למנוע משלוח של דואר זבל (Spam Mail), אינו מנוגד לחוקה האמריקאית. פרשנים טוענים כי פסיקה זו עשויה לקדם באופן משמעותי את המלחמה בדואר הזבל, שנחשב לאחד מתחלואי האינטרנט המרגיזים והמעצבנים ביותר.



דואר זבל מוגדר כמשלוח הודעת דואר אלקטרוני לנמענים אשר לא ביקשו לקבלה, ולכן הוא נזרק ברוב המקרים ל"פח הזבל" של המשתמש. מכיוון ששולחי ההודעות מודעים לכך שהמשתמשים לא שמים אליהן לב, הם נוהגים לשלוח מספר רב של הודעות זהות בכל יום. התוכן של ההודעות, ברוב המקרים, נמצא בשטח האפור שבין החוקי ללא חוקי: קבלת תואר אקדמי מפוקפק מאוניברסיטה במזרח אירופה, רכישת ספר שיספק 100 "טיפים" להתעשרות מהירה, או הזמנה לבקר באתרי סקס והימורים.



החברות השולחות את דואר הזבל אוספות את כתובות הדואר האלקטרוני מקבוצות דיון באינטרנט (דוגמת Usenet), או מרשימות דיוור פומביות. מסיבה זו נדרש באחרונה ברשימות דיוור רבות לבצע רישום מוקדם, כך שרק מי שנרשם אליהן יכול לשלוח הודעה למנויים.



חברות דואר הזבל הגיבו על כך בפיתוח כלים המסוגלים לבצע רישום אוטומטי לאלפי רשימות דיוור ברחבי האינטרנט, כדי שיוכלו לשלוח אליהן את הודעות הדואר. הסיבה שדואר הזבל פופולרי, היא שבניגוד לשיטות שיווק אחרות עלות שיטה זו לשולח ההודעה קרובה לאפס. המשתמשים וספקיות האינטרנט הם שנושאים בעלות הטיפול בדואר הזבל.



כמו בישראל, גולשים רבים ברחבי העולם משלמים לספקיות האינטרנט על פי משך הזמן שבו הם מחוברים לרשת האינטרנט. גולשים המקבלים הודעות דואר זבל, נאלצים להישאר מחוברים זמן רב יותר כדי להוריד משרתי הדואר של ספקית האינטרנט שלהם את ההודעות.



ממחקר שבוצע על ידי הנציבות האירופית בפברואר 2001, עולה כי גולשי האינטרנט שילמו כ-10 מיליארד דולר ב-2000 עבור זמן חיבור מיותר לאינטרנט, לספקיות האינטרנט ולחברות התקשורת.



חברת אמריקה אונליין , לדוגמה, דיווחה כי קיבלה מחברה אחת שהפיצה דואר זבל כ-1.8 מיליון הודעות ביום ונאלצה להוציא צו בית משפט המונע ממנה לשלוח למנויי אמריקה אונליין את הודעותיה. אם מביאים בחשבון שחולפות בממוצע כ-10 שניות עד שמשתמש מטפל בהודעת דואר זבל (מוריד אותה, מבין שהיא הודעת דואר זבל ומוחק אותה), הרי שמנויי אמריקה אונליין בארה"ב ביזבזו כ-5,000 שעות ביום אחד כדי לטפל בהודעות דואר זבל שנשלחו מחברה אחת המפיצה דואר זבל.



גם ספקיות האינטרנט נושאות בעלות הטיפול בדואר הזבל. אלה נדרשות להגדיל את נפח האחסון של שרתי הדואר שלהן ואת מספר המודמים המאפשרים לגולשים להתחבר אל ספקית האינטרנט, שכן גולשים רבים נשארים מחוברים יותר ויותר זמן כדי לנקות את תאי הדואר שלהם מהודעות דואר הזבל. בסקר שערכה ב-2001 חברת CIX בקרב ספקיות אינטרנט בארה"ב, מסרו 94% מהספקיות כי לקוחותיהן מתלוננים על תופעת דואר הזבל. 80% מספקיות האינטרנט טענו כי משלוח דואר הזבל האט באופן משמעותי את ביצועיהן.



מלחמת חורמה
סיבות אלה ואחרות גרמו לגופים רבים, כולל ספקיות האינטרנט עצמן, לצאת למלחמת חורמה נגד דואר הזבל. ספקיות האינטרנט משתמשות כיום ב"רשימות שחורות" של שרתי דואר שבהם נוהגים שולחי דואר הזבל להשתמש. הודעה המגיעה משרת הנמצא ברשימה השחורה של הספקיות, נמחק מיידית.



נוסף על הפעולות שבהן נקטו ספקיות האינטרנט החלו מדינות רבות, בהן מדינות האיחוד האירופי, ליזום הליכי חקיקה האוסרים על משלוח הודעות פרסום מסוג זה. גם בארה"ב החלו כמה מדינות לחוקק חוקים האוסרים על משלוח דואר זבל. אחת המדינות הראשונות שחוקקו חוק בעניין זה היתה קליפורניה. ב-98' היא העבירה חוק המחייב את החברות ששולחות הודעות המפרסמות מוצרים או שירותים באמצעות הדואר האלקטרוני, לספק כתובת דואר אלקטרוני או מספר חיוג חינם (1-800) שאליהם יוכל הגולש לשלוח דרישה להסרת שמו מרשימת התפוצה של החברה.



כיום, שולחות רבות מהחברות את הודעותיהן תחת מעטה אנונימיות מבלי לציין את שמן, ובכך מונעות מהגולשים אפשרות למחוק את שמם מרשימות התפוצה שלהן. כדי להקל על הגולשים לסנן את ההודעות שהם מקבלים, נקבע בחוק כי שלוש האותיות הראשונות שיופיעו בשורת הנושא של ההודעה יהיו ADV (קיצור של המלה Advertisment - פרסומת).



בעקבות קבלת החוק הגישו כמה חברות תביעה לבית המשפט המחוזי בסן פרנסיסקו, שבה נטען כי החוק שהתקבל בקליפורניה נוגד את החוקה האמריקאית האוסרת אישור של חוקים שמטילים מגבלות על מסחר בין מדינות בארה"ב. לטענת התובעים, ההנחיות המפורשות בחוק שהתקבל בקליפורניה יחייבו את החברות לשלוח 50 נוסחים שונים של אותה ההודעה, כדי שאלה יעמדו ב-50 נוסחים שונים של החוק שיתקבלו ב-50 המדינות בארה"ב.



ביוני 2000 פסק בית המשפט כי החוק הקליפורני נוגד את החוקה האמריקאית והורה לבטלו. מדינת קליפורניה הגישה ערעור לבית המשפט לערעורים ובשבוע שעבר הפכו שלושת שופטי בית המשפט לערעורים, פה אחד, את החלטת בית המשפט המחוזי וקבעו כי החוק אינו נוגד את החוקה האמריקאית.



השופטים קבעו כי האינטרנט לא ייפגע בשל חקיקה מקומית וכי החוק משרת מטרה חשובה: "הגנה על אזרחי קליפורניה מפני הנזקים הכלכליים שנגרמים כתוצאה מקבלת הודעות אלה, היא מטרה ראויה", כתבו שופטי בית המשפט לערעורים בפסק דינם.



פעילים בארגונים הנלחמים במשלוח דואר הזבל, שיבחו את החלטת בית המשפט: "השופטים קבעו כי גם אם קיים חוק שאינו נוח לחברות, אין פירוש הדבר כי הוא בלתי חוקתי", אמרה אן מיצ'ל, מנהלת אחד הארגונים לעיתון "סן פרנסיסקו גייט".



קליפורניה היא אחת מ-18 מדינות בארה"ב שחוקקו חוקים נגד מפיצי דואר הזבל. כעת ינסו הארגונים הנלחמים בתופעה לנצל את פסק הדין שהתקבל בקליפורניה, כדי לשכנע את הממשל הפדראלי בארה"ב לחוקק חוק פדראלי אשר יאסור על משלוח הודעות דואר זבל בארה"ב כולה.



כיצד נפטרים מפרסומות הפופ-אפ והפופ-אנדר
מקור נוסף לכעס בקרב גולשי אינטרנט רבים הן הפרסומות הקופצות - פופ-אפ (P