השפעתו החלשה יחסית של המשבר הכלכלי על ישראל מתבטאת היטב בדו"חות הכספיים של מדינת ישראל לשנת 2009 אותם הגיש הבוקר החשב הכללי במשרד האוצר, שוקי אורן למבקר המדינה וליו"ר הכנסת.
אמנם, הכנסות המדינה היו נמוכות מהתחזית אולם בשיעור זעום בלבד: באמצע 2008 קבעה המדינה יעד הכנסות של 341.6 מיליארד שקל ובתחילת 2009 הגדילה את היעד ל-342 מיליארד שקל. בפועל, הסתכמו הכנסות המדינה ב-339.8 מיליארד שקל. הכנסות אלה כוללות את כל מקורות ההון של המדינה ובכללם הכנסות ממסים (222 מיליארד שקל) וכן הכנסות מאיגרות ומגיוס כסף מהציבור.
הוצאות המדינה המתוכננות באמצע 2008 היו 341 מיליארד שקל ובתחילת 2009 העריכה הממשלה כי הן יסתכמו ב-361 מיליארד שקל. בפועל, הסתכמו ההוצאות ב-331 מיליארד שקל, כלומר טוב ב-27 מיליארד שקל (8%) מהתחזית בתחילת 2009. אי לכך, מציגה המדינה עודף הוצאות של 8.8 מיליארד שקל. במהלך 2009 פרעה המדינה איגרות חוב בהיקף של 61 מיליארד שקל.
הגירעון קטן מהמצופה
חישוב הגירעון נעשה על פי כללים המצויים בחוק המתאים והוא כולל נטרול מרכיבים מסויימים, בעיקר הוניים. לדוגמה: רכיב קרן ההלוואה בעת גיוס כסף מהציבור באמצעות הנפקת אג"ח אינו נכלל שכן הוא מקור הכנסה שמממן את הגירעון. בנטרול המרכיבים הללו, מסתכם הגירעון בשנת 2009 ב-39.6 מיליארד שקל. הגירעון בפועל נמוך בהרבה מתחזיות הממשלה: באמצע 2008 סברה הממשלה כי הגירעון יסתכם ב-44.3 מיליארד שקל ובתחילת 2009 - שיא המשבר הכלכלי - העריכה המדינה כי הגירעון יסתכם ב-62.9 מיליארד שקל. בפועל, מסיימת המדינה את 2009 עם "מינוס" קטן בהרבה.
הגירעון החשבונאי הסתכם בשנת 2009 ב-92 מיליארד שקל לעומת 100.8 מיליארד שקל ב-2008. ההבדל בין הגירעון החשבונאי לגירעון התקציבי הוא שהגירעון החשבונאי כולל גם הוצאות אקטואריות כלומר חבויות עבור הוצאות פנסיה ותשלומים עתידיים אחרים.
הדו"חות הכספיים ערוכים על פי כללי החשבונאות הבינלאומיים למגזר הציבורי (IPSAS) והם מספקים לממשלה, לכנסת ולכלל הציבור, תמונת מצב מקיפה על האופן בו הרשות המבצעת מנהלת את כלל משאביה. זהו למעשה הדו"ח שמראה כיצד הממשלה נושאת באחריותה בעת השימוש במשאבים שהופקדו בידיה המורכבים בעיקר מכספי המיסים של האזרח הישראלי.
אז כמה בעצם שווה המדינה?
מדינת ישראל מחזיקה ב"חשבון העובר ושב" שלה כ-21 מיליארד שקל. 8.5 מיליארד שקל מוחזקים בבנק ישראל ועוד 1.4 מיליארד שקל בבנקים אחרים. בנק ישראל מחזיק במט"ח בהיקף של 8.22 מיליארד שקל ובנקים האחרים מחזיקים במט"ח בסכום של כ-2.22 מיליארד שקל.
השנה, מציג אגף החשב הכללי גם את "דו"ח הרכוש" של מדינת ישראל ובו הערכה לשווי הנכסים שמחזיקה המדינה. אלה מסתכמים ב-204.5 מיליארד שקל. ביניהם: שווי כל הציוד הביטחוני נאמד ב-96 מיליארד שקל, שווי כל הכבישים הבינעירוניים בישראל מסתכם ב-80 מיליארד שקל ושווי כל המבנים והנכסים בהקמה מסתכם ב-23 מיליארד שקל. הציוד הרפואי בישראל שווה 2.14 מיליארד שקל והריהוט המשרדי שווה 767 מיליון שקל.
אזרחי ישראל חייבים למדינת ישראל כ-39 מיליארד שקל (לעומת 44 מיליארד שקל בתום 2008). מתוך כך, כבר רשמה המדינה הפרשה של 1.33 מיליארד שקל לחובות מסופקים כלומר עבור חובות שהיא מטילה ספק ביכולתה לגבות כך שהחוב בפועל הוא 38 מיליארד שקל. מרבית החוב (35 מיליארד שקל) הוא עבור הלוואות לדיור שניתנו לעולים ולצעירים, 1.76 מיליארד שקל הם פרי הסכם הקיבוצים והרשויות המקומיות חייבות למדינה 2.58 מיליארד שקל.
השנה מציג אגף החשב הכללי תחזית להיקף התמלוגים שתקבל המדינה מהשקעתה במחקר ופיתוח. מדובר בסכום של 5 מיליארד שקל. נתון מעניין הוא היקף התרומות ששולחים יהודים טובים למדינת ישראל. גם בשנת 2009 - שנה קשה בשוק ההון העולמי - קיבלה המדינה תרומות בהיקף של 164 מיליון שקל - עלייה של 21% (29 מיליון שקל) לעומת 2008. רוב התרומות הופנו לבתי החולים הממשלתיים.
כרבע מחובות הפנסיה - לאנשי מערכת הביטחון
במסגרת הדו"ח, מציגה המדינה את חובותיה האקטואריים המייצגים את התחייבות המדינה לשלם פנסיה לפורשיה בעתיד. כיום, מחוייב כל אזרח להפריש כמה אחוזים ממשכורתו לקרן פנסיה אולם עובדי המדינה זכו בהטבה אדירה לפיה המדינה נושאת בהוצאות הפנסיה שלהם. מוסד הפנסיה התקציבית בוטל ב-2001 (וב-2003 בגופי הביטחון) אולם החובות ימשיכו ללוות את המדינה עוד עשרות שנים. ההוצאות העתידיות מהוונות כלומר ניתן להן ערך נוכחי.
החובות של מדינת ישראל בגין פנסיה תקציבית לעובדי המדינה מסתכמים ב-455 מיליארד שקל. סכום זה גדל במהלך 2009 ב-22 מיליארד שקל. לשם השוואה, תקציב המדינה בפועל הסתכם בכל 2009 ב-340 מיליארד שקל והתוצר המקומי בישראל (כלומר שווי כל הסחורות והשירותים) הסתכם ב-750 מיליארד שקל.
מהד"וחות עולה כי צרכן הפנסיה הכבד בישראל הוא מערכת הביטחון הישראלית שחובות הפנסיה שלה מסתכמים ב-127 מיליארד שקלים. אם לא די בכך, הרי שבמגזר זה נהוגה לעיתים קרובות פרישה מוקדמת. גיל הפרישה הממוצע בצה"ל למשל עומד על 46 והמדינה משלמת לפורשים פנסיה חודשית שמנה למשך יותר מ-30 שנים בממוצע.
במקום השני נמצאים עובדי ההוראה שהמדינה חייבת להם 52 מיליארד שקל עבור פנסיה. לאחר מכן, גמלאי המדינה (40 מיליארד שקל), המשטרה והשב"ס (31.6 מיליארד שקל) וכן זכאים נוספים.
87 מיליארד שקל על שכר
המשכורות שמשלמת המדינה לכל עובדיה הסתכמו בשנת 2009 ב-86.6 מיליארד שקל לעומת 102.7 מיליארד שקל ב-2008. מתוך סכום זה, שילמה המדינה 50.2 מיליארד שקל לעובדיה - עלייה של 6.8% לעומת 2008 ועוד כ-750 מיליון שקל עבור פרישת עובדים.
הסכום הנותר "תכנית להטבה מוגדרת" הסתכם ב-35.6 מיליארד שקל והוא ירד ב-35% לעומת 2008. סעיף זה הוא האחראי העיקרי לירידה בהוצאות השכר והוא כולל 3 סעיפים: הראשון, עלות השירות השוטף שעלתה ב-9% ל-10.5 מיליארד שקל, אשר מייצג את זכויות הפנסיה שצברו העובדים לאחר שנת עבודה. השני, עלות היוון (31.8 מיליארד שקל עלייה של 7%) מייצגת את ערך הזמן כלומר ככל שמתקרבים למועד הפנסיה ההתחייבות גדלה. הסעיף השלישי, הפסד/רווח אקטוארי הוא המעניין ביותר והוא מסתכם במספר שלילי של 6.7 מיליארד שקל לעומת 15.5 מיליארד שקל ב-2008. הוא מייצג למעשה את השינויים בריבית לפיה מבוצע ההיוון וכן את השינויים בלוחות התמותה כלומר השינויים בתוחלת החיים.
בתום 2007 ביצע אגף החשב הכללי את חישובי האקטואריה על פי ריבית של 3.63% ובתום 2008 ירד הריבית ל-3.43%. ב-2009 בוצע החישוב לפי ריבית של כ-3.4%. עם זאת, אגף החשב הכללי ביצע שינויים באופן חישוב הריבית הזו: התחייבויות הממשלה הן לטווח של 1-30 שנים ובמקום לבחור את ה"ממוצע" בדק החשב הכללי את הריבית לכל שנה ושנה בנפרד ולבסוף סיכם את הנתונים. כך התקבלה מדידה מדוייקת יותר. שינוי שיטת החישוב לוקחת בחשבון גם את התיקון לחוק הגמלאות. סכום זה מצטרף לכל החבות האקטוארית של המדינה.
אחת ההתחייבויות הגדולות של מדינת ישראל היא עבור זכאי ביטוח לאומי הכוללות קצבאות זקנה, נכות ואחרים. חובות אלה לכלל אזרחי מדינת ישראל מסתכמים ב-293 מיליארד שקל והם גדלו ב-11% במהלך השנה. עיקר החוב (177 מיליארד שקל) הוא עבור קצבאות זקנה ושארים, 76 מיליארד שקל הם עבור קצבאות נכות כללי והיתר עבור נפגעי עבודה וסיעוד.
הקרנות אינן כוללות את התחייבויות המוסד לביטוח לאומי שמועד הזכאות שלהם טרם הגיע ומנגד, הסכום אינו כולל את תשלומי ביטוח הלאומי שישלמו האזרחים עד לקבלת הקצבה בפועל.
במנהל מקרקעי ישראל חורגים מהתקציב
החשב הכללי מציג מדי שנה גם את אופן האופן שבו מנצלים המשרדים השונים את התקציב העומד לרשותם. במסגרת זו, בודק החשב הכללי כמה כסף ניצל כל משרד מתוך התקציב שהוקצה לו. הבדיקה כולל גם הוצאה במזומן וגם בהתחייבות לתשלום. השאיפה היא שכל משרד ינצל היטב את התקציב שניתן לו שכן משרד שמותיר שאריות בסוף השנה הוא משרד שסיפק פחות שירותים לאזרח ממה שאמור היה להוציא לפועל.
מרבית המשרדים אכן עומדים ביעד ומוציאים 100% מהתקציב ובראשם משרדי החינוך (שתקציבו הסתכם ב-37 מיליארד שקל), הבריאות (20 מיליארד שקל), מנהלת הגמלאות (12.8 מיליארד שקל), משרד התחבורה (12 מיליארד שקל) ובתי החולים הממשלתיים (6.65 מיליארד שקל). מינהל מקרקעי ישראל בולט עם הוצאה של 141% מהתקציב שהוקצה לו שעמד על 3.9 מיליארד שקל. משרד הביטחון - המחזיק בתקציב הגבוה ביותר של 61 מיליארד שקלים - הוציא 93% מתקציבו.
המשרד להגנת הסביבה הוציא 99% מתקציבו (458 מיליון שקל) אולם קרנות הגנת הסביבה הוציאו רק 59% מתוך 350 מיליון שקל. הקרנות הן חלק מהגנת הסביבה וכולל את הקרן לשמירת הניקיון וקרנות סטטוטוריות שונות. בשל הביצוע הנמוך יחסית, הופרדו הנתונים מנתוני המשרד עצמו. מינהל הרכב הממשלתי הוציא רק 47% מתקציב של 84 מיליון שקל.