מהשקעות בסיכון להשקעות בחיסכון

>> מכירת האחזקות והשליטה בדגניה סיליקון לקרן ההשקעות ויולה היא חוליה נוספת בהתנהלות הכלכלית של הקיבוצים בעשור האחרון, המתאפיינת בהעברת ההון העצמי מעסקים לחיסכון ארוך טווח.

קיבוצים רבים שנשענו על מפעל אחד או שניים, החליטו להקטין את הסיכון ואת התשואה ולמכור עסקים גדולים או חלקים מהם ולהעביר את התמורות לחיסכון ארוך טווח, בעיקר לקרנות פנסיה, לקופות גמל אישיות, אפיקים הפטורים בקיבוצים חלקית או במלואם מתשלום מס.



0כמו כן מעמידים הקיבוצים חלקים ניכרים מהכספים להחזר חובות שמועילים להתפתחות ולצמיחה בכך שהם משחררים קרקעות לבנייה משעבודים למיניהם שמטילים עליהן הבנקים.



בעשור האחרון קטן מספר מפעלי התעשייה שבשליטת הקיבוצים מ-350 ל-252. במפעלים שבהם השליטה היא עדיין בידי הקיבוצים, ירד שיעור האחזקות שלהם ב-20%-49%, כשבחלקגדול מהעסקות ניתנו לרוכשים אופציות לרכוש את שארית האחזקות בתוך כמה שנים. במחצית מ-252 המפעלים שבהם נותרו לקיבוצים אחזקות נכנס הון חיצוני (אסטרטגי, פיננסי או ציבורי). נתון בולט נוסף הוא שבעשור האחרון הוקם רק מפעל קיבוצי חדש אחד.



קשה לדעת מה יעשה קיבוץ דגניה ב' בתמורה שיקבל מקרן ההשקעות, אבל ניתן להעריך, כמקובל במקרים רבים אחרים, שהוא יעדיף להשקיע את התמורה באפיקי חיסכון פטורים ממס ובהחזר חובות.



מרבית הקיבוצים שמכרו בשנים האחרונות שליטה ואחזקות במפעליהם במאות מיליוני שקלים כמו נתיב הל"ה, מעברות, גבעת חיים ולוחמי הגטאות נמנעו לחלק סכומים גדולים לכיסי החברים, מפני שהאפיק הזה כרוך בתשלום מס לא קטן. גם בדגניה ב' צפויים הבונוסים להיות קטנים יחסית.