אחראי רשת המחשוב במכללה לחינוך גופני ולספורט הממוקמת במכון וינגייט שליד נתניה פוטר לאחר שמעסיקיו גילו כי הצעיר את גילו בקורות החיים בכעשור. הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה הגישה לבית הדין לעבודה חוות דעת על פיה על המכללה להשיבו לעבודה עקב חשש לאפליה מחמת גיל. המכללה אינה שייכת למכון וינגייט, ורק יושבת בתחומו.
בתחילת 2006 נאלץ ש' לעזוב את יבמ במסגרת פיטורי צמצום, והחל לחפש עבודה. במשך שמונה חודשים פנה למשרות שונות שהלמו את הידע והניסיון שרכש. לדבריו, עם הזמן הבין שקיים קושי בקורות החיים שלו בשל גילו.
בשלב שני החל לשלוח קורות חיים מבלי לציין את תאריך לידתו. באותו שלב התחיל לקבל זימונים לראיונות, אך לטענתו, בשל מראהו המבוגר הוא נשאל מיד לגילו. "השיא היה, כשעניתי שגילי (אז) 56. אחד המראיינים אמר: "מה אתה חושב, שאנחנו מנהלים פה בית אבות"? ככל שתהליך החיפוש התארך נקלעתי למצוקה קשה. הפנמתי שגילי עומד לי לרועץ בכל הקשור למציאת עבודה". על רקע זה החליט ש' להצעיר את גילו בטופס קורות החיים בעשור, וכתוצאה מכך החל לקבל זימונים לראיונות. המכללה היתה בין הראשונות שזימנו אותו ואף קיבלה אותו לעבודה.
בפברואר 2010 זומן ש' לפגישה בחדרו של מנהל המכללה, פרופ' דוד בן סירא שם נכח גם הדיקן ד"ר משה איילון. בפגישה הועלה נושא גילו בקורות חיים. ש' הודה כי הפחית עשור מגילו והסביר שנהג כך בשל רצונו לפרנס את משפחתו.
שלושה ימים לאחר מכן זומן לשיחה נוספת, שבה הובהר לו שהמכללה רואה את הנושא בחומרה וכשבוע לאחר השיחה קיבל מכתב שהודיע לו שעבודתו מופסקת באופן מיידי - על רקע אובדן אמון.
"שוק העבודה חסום לאנשים מפאת גילם"
לדברי עו"ד שרון אברהם-ויס, נציבת מחוז תל אביב והמרכז של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, יש בטענות שהועלו על ידי המכללה כדי לעורר חשש כבד לאפליה מחמת גיל. "המקרה הזה הוא סימפטום במציאות שבה שוק העבודה הפך כמעט חסום לאנשים מפאת גילם", אומרת אברהם-ויס. "מבקשי עבודה מבוגרים משתדלים להיראות צעירים: צובעים את שערם, לדוגמה, בכדי לממש את זכותם להתפרנס בכבוד".
לדברי אברהם-ויס מתחילת 2010 ועד אפריל, התקבלו בנציבות 178 תלונות על אפליה בקבלה לעבודה. מתוכן, 29 פניות (16%) היו בשל חשד לאפליה מחמת גיל. ושמדובר ב-58% מהפניות בשנה האחרונה.
מהמכללה נמסר בתגובה: "ש' הועסק במשרת אמון במכללה. גילו לא נלקח בחשבון בשום שלב של העסקתו או בפיטוריו".