>> "אני יודע שאנשים ישמחו אם אחתוך ורידים", אמר לויד בלנקפיין, מנכ"ל גולדמן סאקס, בראיון לעיתון הלונדוני "סאנדיי טיימס" בנובמבר 2009. באותם ימים התחוללה סערה ציבורית סביב חזרתו של הבנק לחלק בונוסים נדיבים לעובדיו.
מאז אותו ראיון, הביקורת הציבורית נגד גולדמן התנפחה לממדים אדירים, במקביל להצלחתו העסקית המסחררת. בלנקפיין נבחר ל"מנכ"ל השערורייתי ביותר של 2009" על ידי המגזין "פורבס", אך גם לאיש השנה של "פיינשל טיימס" - מנכ"ל הבנק המצליח בוול סטריט, אך גם המושמץ ביותר. מלך וול סטריט, אך כזה הנתון במצור בטירתו שלו.
בלנקפיין אינו אוהב את אור הזרקורים, ואולם בחודשים האחרונים הוא נאלץ להגן על התנהלות גולדמן סאקס בעיצומה של האווירה התקשורתית והפוליטית העוינת ביותר כלפיו מאז נוסד, לפני 141 שנה.
פחות משנתיים עברו מאז שניווט בהצלחה את הבנק במשבר הפיננסי. גולדמן המשיך לרשום רווחי ענק גם בתקופה שבה כמה ממתחריו נעלמו ואחרים כמעט וקרסו. כעת נאלץ בלנקפיין לפעול תחת סערה חדשה: אישומי הונאה שהגישה נגדו רשות ני"ע האמריקאית (sec). בשימוע מול ועדת המשנה של הסנאט ספגו בכירי גולדמן, בהם בלנקפיין, האשמות בלתי פוסקות במשך עשר שעות מצד חברי הוועדה, בטענה כי הימרו נגד לקוחותיהם (ראו עמ' 23). עם זאת, בלנקפיין, שצמח מחיים צנועים, מורגל למאבקים מגיל צעיר. למעשה, גם מגולדמן הוא נדחה בתחילה.
ממכירת בוטנים למנכ"ל בנק השקעות
בלנקפיין נולד ב-1954 למשפחה יהודית ברובע ברונקס בניו יורק. אביו, בן למהגרים מזרח אירופאים, עבד בדואר. אמו עבדה כפקידת קבלה. בצעירותו גדל בשיכונים ציבוריים בברוקלין, ובגיל 13 זכה לעבודה הראשונה שלו: מכירת בוטנים ומשקאות באצטדיון היאנקיס.
"משקה קל עלה 25 סנט, וקיבלתי עמלה של 10%-11%. אני זוכר שאנשים היו מרימים את ידיהם מהיציעים העליונים כדי לקבל משקה. הייתי צריך לסחוב את המגש הכבד כשאני חושב לעצמי: 'אני הולך לעלות את כל הדרך הזאת בשביל 2.75 סנטים?' ונחשו מה, עליתי לשם בשביל 2.75 סנטים", סיפר בלנקפיין לעיתון "ניו יורק טיימס".
בלנקפיין למד בתיכון ציבורי, והצליח ללמוד באוניברסיטת הרווארד באמצעות מלגה. אביו, שעבד כממיין במשרד הדואר, אולץ לפרוש לאחר שהוחלף על ידי מכונה. שנים לאחר מכן סיפר כי עובדה זאת רדפה אותו בבגרותו והניעה את החלטותיו.
המלגה להרווארד הובילה למשרה במשרד עורכי דין, אך לאחר שלוש שנים התעניין בפיננסים והצטרף לחברת המסחר ג'יי ארון, שבה סחר בזהב. לגולדמן סאקס, שהיה אז בנק פרטי, פנה קודם לכן, אך לא התקבל לתפקיד בנקאי השקעות.
ההצטרפות לג'יי ארון השתלמה, לאחר שבאותה שנה נרכש הבנק על ידי גולדמן סאקס, ובלנקפיין הגיע למקום שבו רצה להיות מלכתחילה. עד מהרה התבלט כסוחר מוכשר - תחילה בחטיבת המסחר בסחורות ולאחר מכן בחטיבת המסחר באג"ח, עד שב-2002 מונה לראש חטיבת המסחר כולה.
עם זאת, למנכ"ל גולדמן מונה בלנקפיין ב-2006, לאחר שהמנכ"ל הקודם, הנרי פולסון, עזב כדי לשמש שר אוצר בממשל בוש. מינויו הפתיע רבים בבנק, שראו בו מנהל מוכשר, אך הרבה פחות מלוטש מקודמיו בתפקיד.
ניסיונו של בלנקפיין כסוחר שירת אותו כמנכ"ל, שעה שהוביל מהפכה שקטה בבנק, שהעלתה את מעמד הסוחרים על חשבון בנקאות ההשקעות המסורתית, חטיבות הייעוץ הפיננסי והייעוץ למיזוגים ורכישות. המהפכה הובילה להצלחה אדירה: ב-2007 הגיעו הכנסות הבנק ל-46 מיליארד דולר. הבונוס של בלנקפיין, בהתאם, היה 54 מיליון דולר, והוא נהפך לאחד מהמנכ"לים העשירים בוול סטריט. עם זאת, מבקריו טענו כי השינוי שהוביל האיץ את דעיכת האתוס הוותיק של הבנק, ששם דגש על הלקוחות ולא על פעילות המסחר.
ב-2007 קיבל גולדמן - תחת הנהגתו של בלנקפיין - את ההחלטה שהצילה אותו מהמשבר הפיננסי, אך גם הובילה לאישומים הנוכחיים נגדו, כשהחליט להמר נגד שוק המשכנתאות בארה"ב. הבנק, שזיהה את בועת הסאבפריים בארה"ב, צימצם במהירות את חשיפתו לשוק והימר על קריסתו. ההימור הניב לו רווח של 11.6 מיליארד דולר ב-2007, לצד בונוס של 68.5 מיליון דולר לבלנקפיין. ואולם בדיעבד התברר כי ההבנק המשיך למכור ללקוחותיו מוצרים הקשורים לשוק המשכנתאות למרות ההימור על קריסתם.
גולדמן סאקס הואשם כי הרוויח על חשבון לקוחותיו, שאותם לא יידע על ההימור נגד השוק. הצלחת הבנק והבונוסים שחילק לעובדיו הפכה אותו עד מהרה לסמל הבנקאות החמדנית בוול סטריט. תדמיתו הציבורית של בנק ההשקעות הוותיק נפלה לשפל חסר תקדים.
במקביל, הבנק זכה להצלחה מסחררת. ברבעון הראשון של 2010 כמעט הכפיל את רווחיו ל-3.5 מיליארד דולר. ב-2009 רשם הבנק רווח של 13.4 מיליארד דולר - השנה הטובה בתולדותיו.
דירה ב-26 מיליון דולר
בלנקפיין לא נכנס בטבעיות לתפקיד השטן. הוא מתגורר בדירה בשווי של 26 מיליון דולר בפרויקט 15 סנטרל פארק ווסט של אייל עופר. עם זאת, הוא נוהג להימנע מאירועים ראוותניים ומעדיף לבלות את לילותיו בקריאה של ספרי היסטוריה. רוב הונו קשור במניית גולדמן סאקס, שאחזקותיו בו מוערכות ב-311 מיליון דולר. הוא פילנתרופ ותומך בולט במפלגה הדמוקרטית. בניגוד לרבים בוול סטריט, בלנקפיין עדיין נשוי לרעייתו הראשונה, שאותה נשא ב-1983.
במהלך המשבר התדמיתי של גולדמן סאקס השמיע בלנקפיין התבטאויות שעליהן התחרט לאחר מכן. בראיון ל"טיימס" בנובמבר 2009 אמר כי הבנקים בוול סטריט "עושים עבודת קודש", משום שהם מזרימים הון לכלכלה. ההתבטאות, בשיאה של סערה ציבורית נגד הבונוסים במגזר הבנקאי, לא שירתה את תדמיתו של גולדמן סאקס.
שלשום, במהלך השימוע בסנאט, הוסיף בלנקפיין התבטאות נוספת שעוררה סערה. הוא אמר כי לדעתו הבנק בראשותו לא היה צריך ליידע את לקוחותיו כי הימר נגד העסקות שמכר להם. "המשקיעים הגיעו אלינו כי הם רצו סיכונים, וזה מה שהם קיבלו", אמר. גולדמן סאקס, שבחר לנהל בחוכמה את סיכוניו, גילה כי בזהירות טמונה לעתים הסכנה הגדולה מכולן.
המלך המושמץ של וול סטריט
מאת אשר שכטר
29.4.2010 / 7:08