>> ב-6 באפריל התכנסה עצרת האו"ם בניו יורק למושב מיוחד, לנוכח מה שהארגון מכנה "המשבר הגלובלי בבטיחות בדרכים". הכינוס, על ההחלטות המחייבות הכלולות בו, קרא להקדיש את העשור הבא להירתמות כלל עולמית ומחייבת למאבק בתאונות הדרכים.
בהודעת הסיכום של הכינוס, מכיר האו"ם "במעמסה הגלובלית שגורמים ההרוגים והפצועים מתאונות הדרכים, ובכך שמדובר בבעיה משמעותית מבחינת בריאות הציבור, העלולה להשפיע על ההתפתחות בת הקיימא על פי יעדי ההתפתחות של המילניום". להודעת הסיכום מצורפת החלטה בת 20 סעיפים, הכוללת, בין היתר, הכרזה על 2011-2020 כעשור הפעולה למען בטיחות בדרכים והורדת מספר הנפגעים.
רצה הגורל והכרזת האו"ם נשמעת באוזניים ישראליות בדיוק בזמן שפג תוקפה של התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים (תוכנית שיינין), שתוכננה ב-2006 לחמש השנים הבאות. כמדינה חברה באו"ם קורא גם לנו הארגון להכין תוכנית מפורטת למאבק בתאונות. מדינות רבות באירופה יישמו בעשור החולף תוכניות לאומיות למאבק בתאונות והצליחו להפחית עשרות אחוזים ממספרי ההרוגים שלהן, ולקראת העשור הבא הן נערכות ליעד של הפחתת 50% נוספים.
"המעמסה הגלובלית" שעליה מדבר האו"ם, מקפלת בתוכה לקח חשוב: העומס הנובע מהקטל בדרכים על הכלכלות (בישראל הוא מוערך בכ-16 מיליארד שקל בשנה) כבד לאין שיעור מעלויות יישום תוכניות לאומיות למאבק בתאונות. לכן, הרווח הכלכלי מצמצום הקטל בדרכים הוא עצום וחסר השוואה מול התקציב המושקע ביישום התוכניות הלאומיות. כך שגם אם מביטים על העניין מזווית כלכלית גרידא, הדבר הנכון לעשות הוא להכין תוכנית לאומית למאבק בתאונות עד ל-2020. מרכיביה העיקריים של התוכנית הם:
? אכיפה: הגדרת יעד של 4 מיליון מפגשי שוטר-נהג בשנה, וכן מיליון בדיקות אלכוהול; הצבה והפעלה של 300-500 מצלמות בכבישים ובצמתים מסוכנים.
? תשתיות: פריסת תשתית דרך הכוללת תאורה, מעקות בטיחות וסופגי אנרגיה; התקנת הפרדות בכבישים חד-מסלוליים; וטיפול נקודתי בנקודות תורפה קיימות.
? רכב: סבסוד אביזרי בטיחות וחיוב עמידה במבחני ריסוק כתנאי לשיווק בישראל, וכן גריטת כלי רכב ישנים.
? פינוי, חילוץ והצלה: שדרוג המערכים בכוח אדם, תקציב וציוד, עד לעמידה ביעד של הבאת כל פצוע מכל נקודה במדינה לחדר טראומה מצויד תוך שעה מזמן התאונה, וכן הסדרת פינוי מוסק בצפון, בערבה ובדרום, כדי להפחית את שיעור התמותה בחדרי הטראומה מ-12% ל-7%.
? הגורם האנושי: שינוי מסלול הכשרה לרישיון נהיגה מדורג; יצירת מערכים קבועים להדרכה והשתלמויות עבור נהגים מקצועיים לסוגיהם; וקיום רציף של מסעות הסברה ומודעות לכלל הציבור.
בראשית העשור נהרגו בכבישי ישראל קרוב ל-550 איש בשנה. בסוף 2009 ירד המספר לכ-350. התמדה נחושה ביישום התוכנית המוצעת כאן היא משימתו העליונה של שר התחבורה ישראל כץ, והיא שתביא אותנו אל מה שראוי שיהיה היעד הלאומי ל-2020: ירידה אל מתחת ל-200 הרוגים בשנה.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק
או"ם שמום - גם בתאונות דרכים
שמואל אבוהב
29.4.2010 / 7:08