עופי, ציפור נפש יקרה

"מערכת האמונות של רוב האנשים קובעת שמרביתנו בינוניים, שרק מיעוטינו כישרוניים, ושמיעוט קטן אפילו יותר עשוי לזכות בתהילה ובכבוד בזכות הכישרון. האמנם? הרי התחושה הפנימית שלנו היא אחרת. בסתר לבנו אנחנו מרגישים שיש שם משהו. משהו שאם רק היינו נוגעים בו, אם רק היינו יודעים מה לעשות ואיך לעשות, הדבר היה מתגלה לנו ומשנה את חיינו".



בספרה "איש לומד לעוף", מנסה רונה רענן-שפריר, מנחה ל-focusing (התמקדות) שמתמחה בביבליותרפיה והיתה בעבר עורכת ערוץ 8, לתת לנו כנפיים. רענן-שפריר רוצה להעביר אותנו ממצב של תסכול לכיוון של "תהליך יצירתי משמעותי", ו"לחוויה של תחושת זרימה יצירתית והנאה". הספר מנסה לתאר איך אפשר להגיע לאותו מקום פנימי "עלום ומעורפל", ומתאר את המסע שעוברים אנשים (מטופלים, יוצרים, מדענים) בדרך למעין היצירה שלהם.

הספר עוסק בשאלות איך קורה שיצירה מסוימת מתקבלת באהבה ואילו אחרות כלל אינן מגיעות למדפים; מהי יצירה אותנטית ואיך נזהה אותה; מהו כישרון אמיתי והאם אפשר לטפח אותו; מה הקשר בין כסף ליצירתיות; ואיך נדע שמה שיצרנו אכן ראוי לפרסום. בעזרת תיאורי מקרים, רענן שפריר מציעה לקורא למצוא את "הדבר שלו" בכל תחום שהוא, ולהתמודד עם הפחדים והאפשרויות הגלומות בכך.



אז אם אתם מתעקשים להוציא לאוויר העולם את הפיקאסו שבכם, זכרו: "גם כאשר אדם מכיר באיכויות הטמונות בו, ואפילו מזהה את כיוון השינוי הרצוי - שום דבר לא יקרה עד שהוא יקבל את ההחלטה הראשונה. קבלת ההחלטה היא שמתחילה להניע את גלגלי השינוי", כותבת רענן-שפריר. "ההחלטה, כל החלטה, היא הודעה ברורה המאפשרת לתנועה יצירתית להתחיל. נקודת הבחירה היא המתג המפעיל אותה, שכן אדם יוצר הוא אדם בוחר ומחליט".



"הקוראים הראשונים של הספר מספרים שהוא העלה בהם תשוקה אמיתית ליצור, להעז ולנוע אל עבר החדש", נכתב בדף יחסי הציבור, אך הלשון הדביקה של הספר עוררה בי בעיקר רצון לישון. בכלל, לא בטוח שזה רעיון טוב להשליך עט לפתחה של כל דוגמנית או מכחול לחיקו של כל אלוף במיל'. מישהו עוד עלול להיפגע מכך, ולאבד את היצירתיות.



איש לומד לעוף, רונה רענן-שפריר



312 עמ', הוצאת מטר, 89 שקל