שחור או לבן

לאבי לוי, מנכ"ל מלון העסקים קראון פלאזה המשקיף על החוף התל-אביבי, חיבה מיוחדת להתאמת צבעים. הוא אוהב להתאים את צבע העניבה לצבע החולצה, ואת צבע החולצה לצבע החליפה. מאחר שברשותו מאות עניבות וחולצות - המשימה הזאת עשויה להיות מעט מורכבת. גם מחוץ לעבודה מתלבש לוי בדרך כלל באופן אלגנטי ומסתובב עם חולצות מכופתרות או עם חולצות פולו. הוא אוהב לקנות בגדים איכותיים ומעדיף את החברות דניאל השטר והרמס.



עידית סימון, סמנכ"לית המלון, עובדת בו כבר 11 שנה. כמו בחיים כך גם בבגדים - סימון רואה הכל בשחור ובלבן. "יש לי בעיה חמורה של צבעים", היא מאבחנת, "לא מסוגלת ללבוש משהו אחר חוץ משחור ולבן. פשוט לא יכולה, גם ביום-יום. זה באופי שלי - או שאני אוהבת מישהו או שאני שונאת אותו". היא מגדירה את סגנון לבושה כ"סולידי וקלאסי, סגנון זארה מחויט". היא מעדיפה חולצות עם דוגמאות ואינה מסוגלת ללבוש חולצות חלקות, "תמיד עם איזה שהן תוספות", היא מדגישה.

גם לחנית פלדמן, מזכירת המנכ"ל ומנהלת יחסי הציבור של המלון, יש קיבעון בכל הקשור לצבעים. "אני לובשת שחור, לבן, חום או שמנת. אני לא אוהבת הרבה צבעים", היא אומרת בהחלטיות. נראה שיש לה חוקים ברורים עבור כל סיטואציה: בעבודה היא מחויטת, בבית היא עם גופייה לבנה וג'ינס; בקיץ היא לובשת שמלות, בחורף מכנסיים. כשהיא רוכבת על סוסים היא לובשת ג'ינס ונועלת מגפיים. חלק מהשבוע היא עם שיער אסוף, "ובשלושת הימים הנותרים עם חלק". פלדמן חושבת שלמראה שלה יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם תלונות של אורחים. "אם אורח מתלונן בטלפון אני מעדיפה שהוא יגיע למשרד", היא מגלה, "החיוך, האיפור, העדינות והייצוגיות עושים את שלהם".