"תודה על הערב לזכרי. אשרי אדם העובד בחברה שיודעת כך להיפרד מעובדיה", במלים אלה - כשהוא נרגש ונסער - נפרד יאיר עשהאל, משנה למנכ"ל סופר-פארם, מהחברה שבה עבד קרוב ל-13 שנה - לטובת ניהול קבוצת לבנת. עשהאל, שקיבל הבטחה לרשת את המנכ"ל המכהן ליאור רייטבלייט בבוא העת, התעייף מלהמתין, ולאחר ששקל את הדברים החליט לעזוב. "יש מנכ"ל מצוין בסופר-פארם ואין סיבה להזיז אותו", הסביר בפברואר השנה בגילוי לב. "אני לא רוצה להישאר בגלל נוחות וכבוד. אני לא חושב שליאור צריך לזוז מהתפקיד רק כי אני רוצה להתקדם. אני סקרן ותאב דעת, רוצה ללמוד ולנהל ארגון - בתחום הקמעונות או בתחום אחר". לפי התכנון, רייטבלייט היה אמור להתמנות ליו"ר סופר-פארם ועשהאל למנכ"ל, כשתבשיל הפעילות הבינלאומית של החברה - אך זו לא התקדמה כמצופה והחילופים לא בוצעו. "יאיר הבין שאין לו לאן לזוז, כי התנאים לפעילות בינלאומית לא התפתחו לכדי כך שהמנכ"ל הנוכחי יעבור להיות יו"ר", מספר בכיר בשוק הקמעונות. "אחרי שיאיר עיכל את התסכול, הוא הבין שיש לו כמה חלופות. הוא יכול לחכות שלוש-חמש שנים, או לעזוב. אחרי שהוחלט על עזיבה, היה עצב משני הצדדים. בסופר-פארם היו שבעי רצון מתפקודו של יאיר, אבל הוא רצה להמשיך הלאה. למרות הצער, היתה בו השלמה מוחלטת עם ההחלטה".
עשהאל הוא דוגמה אחת מיני רבות לבכירים בארגונים שרואים עצמם מועמדים מתאימים למשרת המנכ"ל, ממתינים בסבלנות לקבל את התפקיד המיוחל - ואז, כשהוא לא מגיע, מחליטים לחתוך. הם מוותרים על השכר הנאה, על המעמד, על הניסיון ועל הכבוד ויוצאים לדרך חדשה.
השוק העסקי מעניק לא מעט דוגמאות לעזיבות כאלה: אחרי 26 שנה הבין יונה פוגל, שהיה ראש החטיבה הבנקאית בבנק לאומי ואחד האנשים החזקים בו, שגליה מאור נעוצה היטב בכיסאה ושאין תחזית לפינוי. ואז, במחצית 2007, הגיעה הצעה מפתה מצדיק בינו, בעל השליטה בפז, שהעניקה לו את משרת המנכ"ל המיוחלת בחברת האנרגיה.
גם חזי רם, שכיהן כסגן נשיא בכיר לפיתוח עסקי באורמת טכנולוגיות, מכיר את החוויה מקרוב: אחרי 20 שנה של עבודה משותפת ראה רם באורמת משפחה - וכך גם בבעלי השליטה, הזוג יהודה ויהודית ברוניצקי. למרות קשרי הידידות החמים, הניסיון וההערכה שלהם זכה, החליטו בני הזוג למנות למנכ"ל את יורם, בנם האמצעי. את ההודעה על המינוי המפתיע קרא רם בעיתון, וזמן קצר לאחר מכן התפטר. "הייתי מקורב כמו בן משפחה, אך עדיין לא בן משפחה ממש", סיפר רם בראיון שהעניק ל-markerweek בינואר 2008. "כשהובהר לי שלא אתקדם הלאה, היה ברור שאלך. אמרתי להם מזמן שאעבוד רק בעבורם ולא בעבור מישהו אחר". כיום הוא המייסד והבעלים של חברת ram power, העוסקת באנרגיה גיאו-תרמית וסולארית.
שי טלמון, שכיהן כממלא מקום מנכ"ל בנק הפועלים וראש החטיבה העסקית, פרש מהבנק כדי לנהל את חברת הביטוח כלל. ההערכה היא כי טלמון החליט לעזוב את בנק הפועלים מכיוון שלא קיבל הבטחה מבעלת השליטה בבנק, שרי אריסון, שימונה למנכ"ל הבא.
גם חיים רומנו, יד ימינו והיורש המסומן של המנכ"ל המיתולוגי בפרטנר, עמיקם כהן, פרש מהחברה בתחילת 2005. פינוי הכיסא של כהן לא הגיע ורומנו עזב כשהוצע לו תפקיד הקפטן באל על. בתחילת 2007 פינה כהן את כסא המנכ"ל, ומי שהחליף אותו היה דוד אבנר.
הסיפורים הללו, כך נראה, מובילים למסקנה עיקרית אחת: בעלים שמעוניינים להשאיר בכירים בחברה לאורך זמן, חייבים להתוות עבורם גם את האופק המקצועי. כסף ובונוסים כבר לא מספקים בפני עצמם. עם זאת, מתברר כי לא מדובר במלאכה פשוטה. "כמעט כל סמנכ"ל או חבר הנהלה רוצה להיות מנכ"ל, אבל מה לעשות שהפירמידה נהפכת לצרה?", אומרת שוש אורון, מנכ"ל ובעלים של חברת "בגישה שונה", המתמחה בהשמה ובהערכת בכירים. "יש בכירים רבים שנמאס להם לחכות, הם מתחילים להבין שלכיסא הזה הם לא יגיעו, ויש המרגישים שאצה להם הדרך ושהזמן לא עובד לטובתם. אנשים כאלה מחליטים להמשיך במקום אחר".
מנכ"לים בכירים בשוק שבחרו בדרך זאת, מספרים על התהליך: "זו היתה הפתעה גדולה לכולם. המשפחה והחברים חשבו ששתיתי נפט, ובארגון חגרו שק", נזכר בכיר שעזב חברה מחבקת לטובת משרת המנכ"ל בחברה גדולה אחרת. "'איך אתה יכול לעזוב?', שאלו אותי, 'הרי אתה הולך להיות מנכ"ל'. כולם חשבו כך. זו גם הסיבה שבגינה לא קיבלתי הצעות לתפקידים אחרים. אז נכון, הבנתי שאני הולך להיות המנכ"ל הבא, אבל המשכתי לשאול את עצמי מתי זה יקרה", הוא מספר.
"יש תקופות שבהן לא פוזלים לצדדים. אתה מרוצה מהמקום שלך, נהנה מהתפקיד, ויכול להסתכל שנתיים-שלוש קדימה, לכיוון התפקיד החדש שאליו אתה שואף. בינתיים יש דחיית סיפוקים. אבל מגיע השלב שבו אתה אומר, זהו, מספיק, צריך לצאת החוצה. זו מערכת שיקולים מורכבת וכיסא המנכ"ל הוא בהחלט חלק מזה", מספר דורון (שם בדוי), מנכ"ל חברה. "אתה מתחיל לחשוב מה תעשה בעוד כמה שנים. כרגע אתה נהנה ומסופק, אבל ברור שתרצה להתקדם. יכול להיות שעל אף שאתה טוב בתפקידך וזוכה להערכה - לא תקבל קידום. הסיבה היא שפשוט אין לאן לקדם אותך. יש מקרים שבהם להישגים וליכולת שלך אין שום קשר לקידום, ותהליך קבלת ההחלטות מונע משיקולים אחרים. זה נהפך לפוליטיקה. אז אתה מעדיף ללכת עכשיו, כשיש לך חלופות ויכולת בחירה".
"עברה לפחות שנה עד שקיבלתי את ההחלטה לעזוב", מספר אבי (שם בדוי), מנכ"ל בכיר נוסף. "בתקופה הזו פנו אלי מנהלים בכירים ללא עבודה וביקשו שאעזור להם בחיפוש. זה בוודאי לא הוסיף לביטחון שלי. כדי לעשות את הצעד, אתה צריך להיות מסוגל להעריך את היכולות ואת התרומה שלך לארגון. אם אתה מסוגל לכך, הקונפליקט שבין אומץ לסיכון מתחלף בתחושה של ביטחון. מצד שני, חשוב לא לפתח זחיחות. הכנתי את עצמי רבות לתהליך. זה לא היה צעד שהגיע מתוך גחמה".
"הרבה פעמים מנהלים עוזבים כי סביבת העבודה שמשתנה מדרבנת אותם לעזוב", מוסיף חזי רם. "אתה בוחן את הפעילות וחושב לעצמך שהיית יכול לעשות דברים אחרת, באופן טוב יותר, אבל אין לך את הסמכות. לעתים האסטרטגיה משתנה. אם עד היום דיברו על צמיחה ופתאום מדברים על שמירת המצב הקיים - לא בטוח שזה מעניין אותך. ישנם מקרים שבהם הרצון להתקדם נובע גם מהרצון לקבל קרדיט על העבודה הקשה - אתה חושב שיום יגיע ותהיה מספר אחת, ואז זה יקרה - ולפעמים פשוט רוצים להרוויח יותר".
הדרג, היכולות והניסיון הניהולי - כולם מגובים בקבלות, המעניקות כרטיס ביקור אטרקטיבי לבכירים שהחליטו לעזוב. לאור זאת, הם מוצאים מקום עבודה חדש, לרוב בתוך זמן קצר. ואולם מלבד מציאת מקום מתאים, גם היכולת להשתלב מחדש בחברה, ועוד בתפקיד הניהולי הבכיר ביותר, אינה תמיד משימה פשוטה. אחרי שנים ארוכות שבהן צברו מעמד, ידע והערכה בארגון מסוים - הם נאלצים להתחיל את המסע מחדש. המשמעות היא להתרגל לבעלי מניות, לקולגות, לחברי הנהלה, לעובדים ולתרבות ארגונית חדשים. לעתים קרובות המנהלים נדרשים אף להתרגל לענף חדש לגמרי - כשממעל מרחף הסיכון שההתנסות החדשה לא תהיה מוצלחת כמו קודמתה.
"כשאתה גדל ומטפס בתוך מערכת, אתה מקבל גם הרבה ביטחון ונינוחות. לצאת לשטח חדש זה אתגר לא פשוט", מסביר דורון. "מצד שני, מנהל טוב יכול לנהל כל חברה, גם אם מדובר בתחום שונה לחלוטין. קיים סיכון, כי צריך ללמוד הכל מחדש, אבל מה החלופה? לעבור ולנהל את הארגון המתחרה זה לא יותר קל.
"ברמה המשקית, היתרון שבמעבר מענף לענף הוא עצום. אתה מקבל פרספקטיבה חדשה. השינוי עלול לעורר קושי, אבל להישאר במקום של אי עשייה או של אי בחירה זה לא מעשה אמיץ פחות - גם כשאתה בכיר בארגון שבו צמחת, אתה לוקח סיכונים גדולים", מסביר דורון.
אבי סבור שנטילת סיכונים הכרחית עבור מי שרוצה להתקדם: "אנשים שמתרכזים בסיכון משלמים על כך בזה שהם דורכים במקום, לא מתחדשים, חווים תפוקה פוחתת ועבודה שגרתית - וכל זה במקום להיכנס לעולם חדש ומעניין", הוא אומר. "מי שבנוי לצאת מסביבת הנוחות ולהתחיל ולטפס על הר חדש, מי שהוא שאפתן ומאמין ביכולת שלו - לוקח את הסיכון ועוזב. כשעזבתי את החברה, לא קיבלתי עדיין הצעת עבודה קונקרטית. עם זאת, לא פחדתי ולכן יכולתי להיות סבלני כשבחנתי את הצעות העבודה שקיבלתי מאוחר יותר. יכולתי לא לקבל את השלישית ואפילו לא את השמינית - הצעות שאולי הייתי מקבל מיד אם הייתי לחוץ - אלא מיינתי אותן לפי הקריטריונים שהצבתי לעצמי".
יותר ממועמד ראוי אחד
עזיבות רבות לא מסתיימות בטריקת דלת, להפך. בעלי המניות והמנכ"ל מצרים לא פעם על העזיבה. "זה לא המעבר שקשה, זו הפרידה שקשה. אתה עוזב מקום שאתה מאוד אוהב ומזוהה אתו", אומר מנכ"ל בחברה גדולה שעזב תפקיד בכיר.
צעדי העזיבה אף זוכים לחוות דעת בשוק, אבל אלה שביצעו את המהלכים סקפטים לגבי הציונים שמחלקים להם מנהלים ובכירים שונים. מבחינתם, קשה לאמוד את מה שהופך מהלך עזיבה לנכון - האם זו העובדה שעברו לבית גדול יותר? ואולי העובדה שכס המנכ"ל עדיין תפוס משחררת אנחת רגיעה? "הכל ספקולציות. אי אפשר לדעת. יכול להיות שאותם בכירים היו מחכים עוד כמה שנים ובכיר אחר היה ממונה במקומם", אומר בכיר לשעבר בתחום הבנקאות.
שני מעברים דרמטיים מתחום הבנקאות התחוללו בשני הבנקים הגדולים בישראל: שי טלמון עזב את בנק הפועלים לאחר שבע שנים שבהן עבד בו, לטובת ניהול חברת הביטוח כלל. יונה פוגל עזב את בנק לאומי לטובת כיסא המנכ"ל בפז. בשוק מרבים לשזור קווי דמיון בין המקרים: "לכאורה, נראה שיונה עשה בשכל והצעד של שי שגוי, כי בלאומי גליה מאור עדיין שתולה במקומה ואף אחד לא יודע מתי היא מתכוונת ללכת הביתה. שי לכאורה עשה טעות, כי מי שהחליף אותו עם עזיבתו הוא ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים כיום. אך כל זה הוא רק לכאורה", אומר הבכיר.
"גם אם שי היה נשאר, אף אחד לא יכול להבטיח שהוא היה ממונה למנכ"ל. בדרגים כאלה נכנסים למשוואה שיקולים רבים אחרים. שי הבין מול מי הוא מתמודד ומיפה את רשת הקשרים. כולם ידעו שציון קינן ודני דנקנר, אז יו"ר הפועלים, מיודדים מאוד. ברמות האלה זה לא רק כישורים, צריך ללחוץ על הכפתורים הנכונים. טלמון קיבל הזדמנות לנהל חברת ביטוח גדולה ולקח אותה. יש סבירות שגם אם הוא היה כיום בפועלים, הוא לא היה מקבל את המושכות".
מנכ"ל - רק בלי התואר
בצד מקרים של אי ודאות סביב מינוי המנכ"ל הבא, ישנן חברות שמסמנות מראש את היורש ומעבירות לו את האיתות המתאים - אם ברמז, אם באמירה ואפילו בהבטחה. כשהמסר נקלט מתחילה הציפייה. אבל מה עושים במקרה שהכיסא לא מתפנה והמנכ"ל הנוכחי, מסיבה כלשהי, לא הולך הביתה כמתוכנן? המקרה הקלאסי הוא זה של בנק לאומי, אותו מנהלת מאור כבר 15 שנה. בסופר-פארם היתה זאת הפעילות הבינלאומית שלא התקדמה כמצופה והביאה לגניזת חילופי הכיסאות המתוכננים.
המקרה של רם מדגיש כי לעתים דרושים גם קשרים משפחתיים נכונים. רם, המסרב להתייחס לעברו באורמת, מסביר כי הוא דווקא מבין את הצורך בהעברת השרביט לבן משפחה: "יש נאמנות רבה לחברה מצד קרוב משפחה, וזה ברור שבמקרים כאלה המנכ"ל שלך לא יעזוב כי הציעו לו עוד 3,000 שקל בחברה אחרת. עם זאת, יש לחשוב בכובד ראש אם למנות קרוב משפחה למנכ"ל, כי אנחנו לא ממש רציונלים בכל הקשור לילדים שלנו. מצד שני, יש דוגמאות למקרים שבהם זה עבד - כמו במקרה של עפרה שטראוס. את יודעת שלאלי הורביץ יש בן שקוראים לו חיים הורביץ? האם הוא המנכ"ל של טבע? לא, הוא מנהל חטיבה. מה שבטוח, לי לא יהיו את הדילמות האלה. הילדים שלי כבר הודיעו לי שהם לא רוצים לעבוד אתי", מספר רם בהלצה.
אחת המשוכות הקשות ביותר בדרך לפסגה היא דילוג מעל מועמדים ראויים נוספים. כך למשל, לפני כשנה בחר דירקטוריון קבוצת שטראוס בגדי לסין, מנכ"ל שטראוס ישראל, להחליף את ארז ויגודמן בתפקידו כמנכ"ל הקבוצה. עוד באותו היום קיבלה עפרה שטראוס, יו"ר קבוצת שטראוס, הודעה שספק אם הפתיעה אותה: אבי בן אסייאג, אז המשנה למנכ"ל שטראוס ומועמד מוביל להחליף את ויגודמן, התפטר. כעבור כמה חודשים מונה בן אסייאג למנכ"ל אי.די.בי תיירות ותעופה, מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר.
גם יעקב סיסו, ששימש משנה למנכ"ל אזורים, עזב לפני כחודשיים את חברת הנדל"ן מסיבה דומה. סיסו ניצח על אזורים כממלא מקום מיולי עד נובמבר 2009. אלא שדירקטוריון החברה, שהתכנס כדי למנות מנכ"ל קבוע לאזורים, בחר דווקא בדוד נצר לתפקיד. סיסו עזב גם הוא, דילג מאזורים לעסקיו של יצחק תשובה, ומכהן כיום כיו"ר חברת דנקנר השקעות, העוסקת בתחום הבנייה למגורים, וכיועץ לחברות הפרטיות של תשובה.
עזיבה של בכירים מוכשרים היא אבידה עבור ארגונים, שנאלצים להיפרד מעובדים טובים שחלקם צמחו בארגון ושבחלקם הושקעו משאבים רבים. ואולם יש המציגים צד חיובי לעניין: כיסא פנוי בשדרה הניהולית הבכירה יכול לעודד אחרים לשאוף לתפקיד החדש.
אף שנראה כי עזיבה של בכירים בלתי מסופקים היא בלתי נמנעת - נשאלת השאלה: האם אפשר למנוע את העזיבה של בכירים המייחלים לכסא המנכ"ל? האם אפשר לגרום גם למי שהוא מספר שתיים להישאר בתפקידו לאורך זמן ולשמוח בו? מה שבטוח הוא שאפשר לנסות.
אחת השיטות שאותן מציעים מנכ"לים בכירים בשוק, היא להעניק לבכיר סמכויות נוספות - כמו פרויקטים נוספים בתחום ניהולו. "כך גורמים לבכיר להרגיש מנכ"ל גם בלי התואר", הם מציעים.
ובכל זאת, רוב הקולות מטילים ספק ביכולת לטרפד עזיבה. לטענתם, הרחבת סמכויות היא פתרון לטווח קצר, בהתחשב בכך שמדובר באנשים שמסתגלים לשינוי במהירות. כמה זמן יכולים הבעלים להחזיק יורש על אש קטנה? ייתכן שאין לכך תשובה ברורה. "מה שמסב סיפוק למנהלים בדרג גבוה הוא האתגר", אומרת ד"ר גילי גבאי, העומדת בראש התוכנית ללימודי תואר שני בייעוץ פנים ארגוני במסלול האקדמי המכללה למינהל. "כל אחד מייחס לאתגר משמעות שונה. אחד רוצה להיכנס לשוק חדש, אחד לנישה חדשה ואחד רוצה לצאת לשוק הגלובלי. כל אחד עם החלום שלו".
"כשאתה צריך לקחת אלוף אחד ולהפוך אותו לרמטכ"ל, איבדת שני אלופים אחרים. כמו בצה"ל", מסביר רם. "יש הרבה אלופים ורק רמטכ"ל אחד. המערכת הצבאית מתנהלת באופן דרוויניסטי, אין הרבה חוכמות, אי אפשר להקים עוד צבא. במערכת האזרחית אפשר להיות יצירתיים יותר. המטרה היא להבין מה מניע את הבכיר ולנסות לתגמל לפי אותו מניע - בין אם מדובר בכסף או בסמכויות נרחבות יותר, כגון ניהול חטיבה מסוימת.
"בארה"ב, לדוגמה, חברות שלא הצליחו לשמר בכירים החליטו להשקיע בהם - וכך להמשיך וליהנות מהכישורים שלהם. הגישה היתה כזאת: החלטת לצאת לדרך חדשה? נשקיע בך 500 מיליון דולר וניהנה גם אנחנו מהחברה החדשה שתקים. היו מנהלי השקעות מצוינים באוניברסיטת הרווארד שניהלו את תיק הנכסים של האוניברסיטה. לאוניברסיטה היה קושי לתגמל אותם באותו האופן שבו היו יכולים להשתכר בשוק החופשי - אז כשמנהלי ההשקעות עזבו, האוניברסיטה השקיעה במיזמים שפתחו".
כשדורון נשאל אם אפשר היה להשאיר אותו בתפקידו הקודם ללא מתן הבטחה למנכ"לות - הוא מהסס. "זו שאלה קשה", הוא משיב. "קשה להחזיק בכירים בצמרת לאורך זמן. אפשר לשפוך כסף בלי הבחנה, אבל זה לא פתרון נכון. כדאי להגדיר תהליך של ירושה. יש חברות בחו"ל שבהן אמרו בגלוי שאחד משלושת הבכירים ייבחר למנכ"ל. אבל גם שם השניים שלא נבחרו - עזבו. זה טבעי ולא בהכרח רע שעובדים בכירים יוצאים מארגון. זו כן בעיה אם מגיעים לארגון אנשים מבחוץ, שעוקפים את אלה שטיפסו מבפנים. דרך נוספת היא הגדרה של תקופות כהונה, במטרה לייצר רוטציה מתמדת בין הבכירים. כשעובדים יודעים לאן הם הולכים, זה עושה להם טוב", הוא אומר.
"גם הכרזה על יורש יוצרת דילמה גדולה", אומרת אורון מנגד. "בארה"ב נהוג שמנכ"לים מכריזים על היורש. השיטה הזאת אולי עוזרת לשמר את הבכיר שנבחר, אבל המשמעות עבור הקולגות עשויה להיות סוף הדרך. יש סיכוי גבוה שאלה שלא הוכרזו כיורשים - יעזבו.
"מתעוררת דילמה נוספת, הפעם עבור המנכ"ל בפועל. בחירת היורש יכולה לגרום לו נזק. מרגע דיווח החדשות מופעל שעון החול. מישהו מחכה שתלך הביתה. פעמים רבות נהפכת מערכת יחסים בין המנכ"ל ליורשו ממערכת שבה המנכ"ל משמש מנטור, המאופיינת בהערכה הדדית - למערכת של תחרות ומתחים. היורש מתחיל לנשוף בעורפו של המנכ"ל, מחכה שהוא ילך הביתה", היא אומרת.
אורון, המסייעת לחברות לאתר מנהלים בכירים, מסבירה כי חלק מהפניות נעשות למנהלים מכהנים: "אנחנו לא מהססים לפנות לאנשים שעדיין מכהנים בתפקיד מסוים, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לדעת. יש בכירים שאנו פונים אליהם והם דוחים את הפנייה כבר בטלפון. יש שמגיעים לשמוע ואז מתלבטים. בשוק העבודה מתנהל משחק של הזדמנויות: מהצד האחד עומדת הנאמנות למקום העבודה הנוכחי, ומהצד השני עומדת ההזדמנות להתקדם. ברמות בכירות, כולם רוצים את הקידום. הדילמה היא אם להיענות למשרה האטרקטיבית שהוצעה לי או להמתין להצעה שתגיע - אולי - מתוך המערכת".
מישהו לקח את הכיסא שלי: הבכירים שוויתרו על שכר גבוה כדי לזכות בתואר מנכ"ל
מאת שרית מנחם
29.4.2010 / 10:28