גדר המריבה

>> רוצה להקים גדר מפרידה בקוטג' דו-משפחתי וקיבלת היתר בנייה חוקי מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה? עדיין כדאי לך להקשיב לקולות הבוקעים מביתו של השכן, כי אתה עלול למצוא עצמך מופתע בדיוק כמו תושב רמת השרון, ד"ר רון אמיד, שקיבל צו הריסה לגדר שבנה בהיתר.

הסיפור מתחיל לפני 25 שנה, אז מכר קבלן הבניין אמנון כהן חצי מגרש של 789 מ"ר ברמת השרון לברכה ואורי נדיר. מכיוון שלא ניתן היה לרשום את שני חלקי המגרש החצוי שבמקום כבית משותף, רכשו בני הזוג נדיר את זכות הבעלות במחצית מן החלקה, כך שלכל אחד מן הצדדים - כהן ונדיר - הוגדר שטח של 394.5 מ"ר.



בין שני המגרשים לא היתה כל גדר או סימון של גבול, ורק כמה שנים לאחר מכן בנה כהן, בהסכמת שכניו, גדר הפרדה בין גינות הדשא. באותה העת, הניחו שני הצדדים, כי אותה הגדר מחלקת את שני חלקי המגרשים הדיוק באמצע, ואיש לא הקדיש לכך תשומת לב מיוחדת.



ב-2006 מכר כהן את חלקתו ואת הקוטג' הבנוי עליה לאמיד, וזה החל לתכנן את ביתו לפי זכויות הבנייה המגיעות לו, שאחת מהן היתה בניית גדר הפרדה לאורך כל קו החלוקה שבין המגרשים. כשניגש אורי נדיר למחלקת ההנדסה בעיריית רמת השרון לבדוק את היתר הבנייה שניתן לשכנו, הופתע לגלות כי בבקשת ההיתר המדוברת מצוין כי המודד שערך מדידות במגרש קבע כי השטח של החלק שלו הוא 381.5 מ"ר בלבד, בעוד שהמגרש של אמיד מגיע ל-407.4 מ"ר. מכך הבין מיד כי הגדר שהקים כהן בזמנו, לא חצתה את המגרש לשני חלקים שווים.



בתגובה לממצא, שלחו בני הזוג נדיר מכתב לעירייה עם העתק לאמיד, ובו הודיעו לעירייה כי שכנם הינו בעלים של 394.50 מ"ר בלבד, אך ביקש וקיבל היתר בנייה ביחס לשטח של 407.50 מ"ר, היינו - שטח שחלקו כלל אינו בבעלותו. במכתב התבקשה העירייה להורות על הפסקה מיידית של בניית גדר ההפרדה. בפועל, דבר לא נעשה מצדה והשכן המשיך בבניית גדר גבוהה שחצצה בין שני המגרשים לכל אורכם.



בשלב זה הגישו ברכה ואורי נדיר, באמצעות עורכי הדין יצחק קירה וגיל צבע, תביעה לסילוק ידם של השכנים החדשים מהקרקע בשטח של 13 מ"ר השייכת להם, ופירטו כי מלבד עצם הפגיעה בזכותם הקניינית, הגדר שנבנתה על ידי אמיד ובמיקום שנבנתה, פוגעת באפשרות השימוש שלהם בנוחות בחנייתם, שכן אזור החניה הפך להיות צר, מוגבל, ולא פונקציונלי. בנוסף טענו התובעים, כי הגדר מסתירה את האוויר ואת אור השמש לחלון המרתף, שמשמש חדר העבודה של אורי.



במהלך המשפט אישר אמיד את העובדה כי הגדר אותה בנה מחלקת את החלקה לשני מגרשים בלתי שווים בשטחם, אך לטענתו כך מסומן הגבול בין המגרשים בתרשים המגרש בטאבו. עוד טען, כי בנה את הבית, לרבות הגדר, בהתאם להיתר בנייה שקיבל כדין.



כאן פסק שופט בית משפט השלום בהרצליה, צבי דותן, כי לא מספיק לקבל היתר בנייה שמסדיר את הפרוצדורה התכנונית, וכי על הבנייה לעמוד גם בקריטריונים של קניין.



השופט ציין כי בשטר החכירה עצמו, כפי שהוגש ונרשם בלשכת רישום המקרקעין, נרשם במפורש כי "תיאור המקרקעין" המוחכרים לתובעים הם "מחצית מהחלקה בשטח של 394.5 מ"ר". עוד הוסיף השופט, כי תרשים המגרש נועד רק להראות מתאר כללי של השטח ואת אופן ההעמדה של הבתים. לדבריו, שטרי החכירה הם הקובעים את הזכויות, בעוד שהיתרי בנייה והתוכניות הנלוות אליהם אינם עוסקים בכך.



בהחלטתו קבע השופט כי הוא מקבל את התביעה, ומחייב את אמיד לסלק את ידו ממגרשם של בני הזוג נדיר: "על הנתבע להרוס את הגדר ולהסיג אותה לכל אורכה, מלבד הגדר ?ההיסטורית' שנבנתה בעבר על ידי הקבלן אמנון כהן, בהסכמת התובעים". השופט הוסיף כי הנתבע יישא בהוצאות המשפט ובתשלום שכר טרחת עורכי הדין של התובעים.



המסקנה מהסיפור היא שכשבאים לחלק מגרש באמצעות גדר, חשוב שהדברים ייעשו באמצעות אנשי מקצוע מוסמכים, ולא בצורה של "בערך". אחרת, אחד השכנים עלול להתעורר יום אחד ולסבך את הסיפור.