ארבע דרכים לטיפול בשכר המנהלים

>> בהחלטה של רגע, מעכשיו לעכשיו, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת השבוע על הקמת ועדת שרים שתבחן את סוגיית שכר המנהלים, כדי להוריד את חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ מיוזמת החקיקה שלהם. נתניהו, איש כלכלת השוק, לא היה מגיע בעצמו להחלטה הזו, הן משום שהוא לא רוצה חקיקה להגבלת שכר והן משום שיש לו דברים קצת יותר בוערים על הפרק. אבל כדי למנוע את אישור ההצעה בוועדת השרים לחקיקה, הוא נלחץ והחליט "להקים ועדה".

הלחץ שבו היה שרוי נתניהו לא מנע ממנו לבחור בקפידה את חברי ועדת השרים: כמעט כולם נחרצים בהתנגדותם לחקיקה. שר המשפטים יעקב נאמן, שר האוצר יובל שטייניץ, שר התמ"ת בנימין בן אליעזר וראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל לא רוצים חקיקה שכזו. שר הרווחה יצחק הרצוג קרוע בין רצונו לתמוך ביחימוביץ' מקורבתו, לבין הסתייגותו מהחקיקה האמורה.



הדעת נותנת שהוועדה תנסה למסמס בכל דרך את הצעת החוק, ותשרטט שורה של איומים וסכנות למשק הישראלי. אבל יחימוביץ' וכץ לא מתכוונים לוותר, וכך גם השרים שתומכים בהצעה. אם ועדת השרים לא תבוא עם בשורה כלשהי - החוק עשוי לעבור.



קשה לדעת איזו דינמיקה תיווצר בוועדת השרים וכמה עמוק יצללו חבריה כדי להבין את שורש התופעה או הבעיה. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לוועדה הוא שגלגל ההצלה יגיע מארה"ב ומאירופה. גם שם מנסים לתת מענה לבעיית שכר המנהלים, כלקח מהמשבר הגלובלי והבעיות החמורות שהוא הציף בתחום ניהול הסיכונים. אבל גם בארה"ב ובאירופה, למרות הרבה מאוד הצהרות של פוליטיקאים ורגולטורים, עוד לא נמצאה נוסחת הקסם שתשמור מצד אחד על עקרונות השוק החופשי המתגמלים כישרון ויכולות, ומצד שני תמנע מצב של תמריצים מעוותים שמעודדים נטילת סיכון ושבצדה גם חוסר צדק כלכלי וחברתי.



למקרה שאותו גלגל הצלה מיוחל מחו"ל לא יגיע, אלו ארבעת התסריטים האפשריים להחלטות הוועדה שיימסרו בעוד חודשיים.



1. "נגלגל על הציבור את ההחלטה"



אחרי דיונים מעמיקים ואינספור ויכוחים והתלהמויות, תגיע הוועדה למסקנה שאין שום דרך להתערב בשכר המנהלים ושכל התערבות תייצר בעיות חדשות. חקיקה עלולה לשים באותו סל מנהלים טובים וגרועים כאחד, היא תגרום לשורה של תרגילי איגוף ועיקוף של החוק, תעודד יצירת תמריצים אלטרנטיביים והקמת קונסטרוקציות מפוקפקות שדרכן יועברו תמריצים.



אבל הוועדה לא יכולה הרי לצאת בלי כלום, אז היא תפרסם הודעה ברוח ההודעות שמפרסם לפעמים היועץ המשפטי לממשלה כשהוא נאלץ לסגור תיק חקירה נגד איש ציבור. כך תאמר הוועדה: "לאחר שבחנו ושקלנו את מכלול ההיבטים והדגשים בסוגיית שכר המנהלים, ובשים לב לבעיית הפערים בחברה הישראלית, החלטנו כי הנושא אינו מתאים לחקיקה. דעת הוועדה אינה נוחה מהזינוק החד בעלויות שכר המנהלים והיא היתה רוצה לראות יותר ריסון בתחום השכר. הוועדה ערה לרחשי הלב הציבוריים ולחוסר השקט החברתי שהעניין גורם. לכן, היא מעמידה את הבעיה לשיפוטו של הציבור. מדובר בקביעה ערכית-מוסרית שיש להשאירה בידי ציבור המשקיעים. בידם ההחלטה אם להשקיע בחברה שמשלמת שכר גבוה למנהליה ואם לאו".



2. "לא נעשה כלום, אבל נאיים ונפזר סיסמאות"



חברי הוועדה ידונו ארוכות בסוגיה, יתעבו כל רגע בדיונים ויקללו את ראש הממשלה שדחף אותם לתוך הצרה הזו, ששמה אותם בין כמה מאות מנהלים וחבריהם לאליטה הפוליטית-כלכלית בישראל לבין הציבור. מאחר שמדובר בחבורת פוליטיקאים, הם ירקחו פתרון הכולל הצהרות ואיומים, אך לא מעשים.



כך תקבע הוועדה: "אין ספק שבשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה ברמות השכר בחברות הבורסאיות, המעוררות דאגה וחוסר שקט חברתי. אנחנו מעוניינים לשמור על כישרונות הניהול שלנו בישראל ולעודד מצוינות, יזמות וכישרון. עם זאת, הוועדה אינה רואה בעין יפה את התפתחות הפער הגדל והולך בין עשירים לעניים. אנחנו, כנבחרי ציבור, מחויבים לטפח ולעודד בו-זמנית כמה ערכים חשובים לצביונה של מדינת ישראל: מנהיגות, אחריות, טיפוח מצוינות, רגישות חברתית. לכן, אנחנו קוראים לחברות הבורסאיות, למנהליהן ולבעלי השליטה בהן לגלות רגישות, כדי שלא נגיע למצב שמחייב חקיקה".



3. "נעשה חקיקה, אבל היא תהיה ריקה מתוכן"



הוועדה תודיע בצורה חגיגית ופומפוזית ש"נפל דבר בישראל" ושאנחנו נהיה המדינה הראשונה ששמה על סדר יומה את הטיפול בשכר המנהלים. היא תצבע את הצהרותיה בצבעים עזים של "רגישות חברתית" (שר הרווחה הרצוג יתעקש על כך) ותכריז כי היא מגבשת הצעת חוק או תקנות שיקבעו סטנדרטים כלליים בתחום השכר.



שר המשפטים יעקב נאמן יופקד על הניסוחים, ויידרש על ידי חבריו למצוא נוסח שירצה הן את הציבור והן את המנהלים. אין לנו את יכולת הניסוח המשפטית הפתלתלה של נאמן, אבל אפשר לשער שעל המשפטים שינסח אפשר יהיה להתווכח במשך שנים בבתי משפט.



בין ניסוחיו, ייתכן בהחלט שנמצא את המשפט הבא: "יקבע התאגיד שכר ותגמולים המביאים בחשבון את מכלול השיקולים הכרוכים בפעילותו העסקית, לרבות ביצועים ותפוקות לטווח קצר וארוך, ובשים לב למדרגי השכר השונים בארגון, ולסביבה העסקית שבה הוא פועל. התאגיד יידרש לפרט אחת לשנה בדו"ח לרשויות את מכלול שיקוליו ומניעיו בקביעת התגמול, לרבות עמדתו המנומקת בשאלת מידת הסבירות של התגמולים והיקפם. היה והתאגיד שילם תגמול לא סביר, יובא הדבר לדיון בפני ועדת סבירות עליונה שתבחן את סבירות התשלום".



4. "נבחן את בעיות השורש שהובילו לניפוח שכר המנהלים ונגבש מדיניות כוללת לפתרונן"



יש רק כלכלן אחד בוועדת השרים, ודווקא הוא אינו שר. קוראים לו יוג'ין קנדל, והוא כבר הביע עמדה נחרצת נגד התערבות כלשהי בשכר המנהלים. לכאורה, הדיונים המתוכננים בחודשיים הקרובים מיותרים מבחינתו. אבל זהו מבחנו הראשון והגדול מאז שמונה לתפקידו. האם הוא יסתכל בצורה רחבה על הבעיה, ינסה לאתר את בעיות השורש של כל המשק הישראלי שמאפשרות את הניפוח בשכר המנהלים, או שמא ידקלם שוב ושוב את משנתו על הצורך בכלכלה חופשית ומעורבות רגולטורית אפסית?



אם הוא יעשה זאת, אפשר לצפות לתסריט שבו מקץ שבועיים של דיונים, נכנס קנדל ללשכתו של נתניהו ואומר לו: "שמע, זה מסובך. הדרך היחידה לטפל באמת בבעיית השכר היא לטפל בכמה מחוליי המשק הישראלי - לצמצם את הריכוזיות, את שליטת המשפחות, את הבעלויות הצולבות על תאגידים ריאליים ופיננסיים, ולהכניס תחרות בענפים לא תחרותיים כמו בנקים, סלולר, ביטוח ודלק. אם נעשה את אלה, הציבור ירוויח הרבה יותר מאשר אם נפגע קצת בשכר המנהלים. האם תיתן לי גיבוי לזה, אדוני ראש הממשלה?".