פישר: "הוצאנו הנחיות לבנקים בסוגיית שכר הבכירים ואנו בוחנים אמצעים לטיפול בכך"

"המפקח על הבנקים הוציא הנחיות לבנקים בנושא החתהגאמולל והוא בוחן מקרוב את יישומן, ואת הצורך באמצעים נוספים לטיפול בסוגיית שכר הבכירים במגזר הבנקאי", כך אמר הערב (ראשון) נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, בטקס מינויו לקדנציה שניה בבית הנשיא.



להלן נאומו המלא של הנגיד



כבוד נשיא המדינה, אדוני ראש הממשלה, נשיאת בית המשפט העליון, שר האוצר, חברי הממשלה, חברי הכנסת, שגרירים נכבדים, נגידי בנק ישראל לשעבר, מנהיגי המגזר הבנקאי והעסקי בישראל, חברי ההנהלה וסגל בנק ישראל – עמיתיי וידידיי, נציגי התקשורת, בני משפחתנו, חברים ואורחים נכבדים:

בתחילת דבריי, ברצוני להודות לראש הממשלה, לשר האוצר ולממשלה כולה על המלצתם למנות אותי לכהונה שנייה כנגיד בנק ישראל, ולכבוד הנשיא על הסכמתו למינוי, ועל דבריו החמים. אני מוקיר תודה לממשלה, ובמיוחד לראש הממשלה, על האמון בי.

אני ממשיך לחוש כבוד וזכות גדולה להנהיג את בנק ישראל, ולייצג את מדינת ישראל ואת הכלכלה הישראלית, בארץ ובעולם.

ברצוני גם להביע את תודתי לרבים אחרים שמילאו תפקיד חיוני בקידומו של בנק ישראל בחמש השנים האחרונות: לחברי ההנהלה ולצוות העובדים המסור והמקצועי של בנק ישראל, שבלעדיהם הכלכלה הישראלית לא היתה צולחת את המשבר הכלכלי העולמי כפי שעברה אותו. כישוריכם ורמתכם המקצועית היוצאים מן הכלל זויכהים להכרה ברחבי העולם. תודתי נתונה גם לרבים מאזרחי ישראל שוהובליעול את תמיכתם בלזדארחכהים שונות ולעיתים נוגעות ללב; למשפחה שלנו ולחברים שהפכו את החיים בישראל, עבור רודה ועבורי לתענוג, ומעל לכל אני מודה לרודה, רעייתי, שהיתה שותפה שלי לעליות ולמורדות של כל אירועי היום בבנק ישראל ובמדינה, ושתמיכתה ואהבתה חיזקו אותי בכל התקופה הזו, כמו בארבעים השנים שקדמו לה.

לפני חמש שנים ויום אחד, כשעמדתי במקום הזה בדיוק, בתור עולה חדש, אמרתי שההיסטוריה של כלכלת ישראל היא ביסודה סיפור של הצלחה. לאחר טקס המינוי אמרו לי כמה חברים בנימוס כי אינני מבין את המצב האמיתי. במובנים מסוימים הם צדקו, אך לא בכל הנוגע לכוחה של הכלכלה הישראלית. בין מחצית 2003 למחצית 2008 צמחנו בקצב של יותר מ-5% בשנה. אז פרץ המשבר העולמי החמור ביותר מזה 80 שנה, וכפי שכולם יודעים, עברנו אותו בהצלחה יחסית. הנתונים האחרונים מאשרים את עוצמת ההתאוששות של כלכלת ישראל.

הצלחה זול, מבוססת על שני גורמים מרכזיים: מדיניות כלכלית נכונה ומגזר פרטי תוסס וחדשני. המסגרת הכלכלית משלבת את הגישה הבסיסית של השתלבות הכלכלה הישראלית בכלכלה העולמית – לאור העובדה שכלכלה קטנה ופתוחה כמו שלנו לא יכולה להצליח לבדה – עם הבנה של הצורך לקיים מסגרת מקרו-כלכלית איתנה. זאת, באמצעות משמעת פיסקלית ומדיניות מוניטרית החחויתזרזת, בעיקר, לשימור יציבות המחירים, כלומר לשימור כוח הקנייה של השקל. בנוגע למשמעת התקציבית, ברצוני לשבח את שרי האוצר והצוות המקצועי באוצר, על כך שהם שויקאדהים תמיד על גיבוש ושמירה על תקציבים אחראיים ועל מאמציהם החיוניים לפיתוחה המוצלח של הכלכלה הישראלית.



המגזר הפרטי היה מנוע הצמיחה של הכלכלה בעשרים וחמש השנים האחרונות, והצלחתן של החדשנות והיזמות בישראל היא מקור לקנאה במדינות רבות. המגזר הפרטי לא זקוק להרבה מהממשלה כדי להצליח – הוא בעיקר זקוק לתשתית כלכלית ברורה וצפויה, התומכת בכלכלת השוק שבה הוא פועל, וללומחעטרזכזת תמריצים שמעודדת את היזמים ואנשי המקצוע החיוניים לעבוד ולהשקיע בישראל.

תשומת לב רבה ניתנה בשבועות האחרונים לשכר הגבוה בחלקים מסוימים במגזר הפרטי. נראה שחבילות שכר מסוימות במגזרים מסוימים, בין היתר במגזר הבנקאי, אכן גאבויהוית מהדטי. אולם, עלינו לנהוג בזהירות רבה בהתמודדות עם בעיה זאת, שהרי קל מאוד להגזים ולגרום נזק חמור לכלכלה הישראלית. המפקח על הבנקים הוציא הנחיות לבנקים בנושא החתהגאמולל והוא בוחן מקרוב את יישומן, ואת הצורך באמצעים נוספים לטיפול בסוגיית שכר הבכירים במגזר הבנקאי. ולגבי השכר בלושאאחר החברות הציבוריות, צריך למצוא את הדרך להגביר את הפיקוח של הדירקטוריונים על תהגאמולל המנהלים.

ההצלחה הכלכלית שלנו מוהטוטוה בסיס לקבלתנו האפשרית בהמשך השנה לארגון של המדינות המפותחות, ה-oecd. הישגים אלה חיוניים לא רק לרווחה הכלכלית של אזרחי ישראל, אלא גם לקיומה של מדינת ישראל, המדינה היהודית, והתקווה בת שנות אלפיים. בטווח הארוך, חיוני כי נצליח מבחינה כלכלית לא פחות מאשר חיוני כי נגן על עצמנו מבחינה ביטחונית. שני גורמים אלה – הכלכלי והביטחוני – קשורים זה בזה באופן מורכב מדי מכדי שנוכל לדון בו היום.

מתיאור הצלחתנו הכלכלית לא ניתן להסיק כי הכל תקין בכלכלה ובחברה בישראל. דברים רבים אינם כלטשולרטה, ואנו עומדים בפני אתגרים רבים. האתגר הראשון העומד בפני בנק ישראל הוא יישום חוק בנק ישראל החדש, שאושר לאחרונה על-ידי הכנסת. החוק נויעטד להגן על עצמאותו של בנק ישראל, כחלק ממסגרת עבודה שתעשה מהפכה בתהליכי קבלת ההחלטות בבנק, ותגביר את השקיפות והדיווחיות בפני הכנסת, הממשלה והציבור. בחמש השנים האחרונות עברנו דרך ארוכה בהגברת השקיפות, בין היתר באמצעות פרסום הפרוטוקולים של דיוני הריבית. בנוסף, החוק מגדיר בצורה ברורה את יעדי המדיניות ותחומי האחריות של בנק ישראל, ומבהיר את קשרי העבודה בין משרד האוצר ובנק ישראל בתחומים שבהם עבודתם מושהיקטה.

החוק החדש מגביל באופן ניכר את כוחו של הנגיד. כלטיוים, ובמשך חמישים ושש השנים האחרונות, הנגיד לבדו קיבל את החלטות המדיניות והניהול של הבנק. לפי החוק החדש, החלטות המדיניות המוניטרית יהיקטבאעול על ידי ועדה מוניטרית, שבה שישה חברים, שלושה מהם חיצוניים, כאשר הנגיד משמש כיושב ראש, בעל זכות הצבעה כפולה במקרה של שוויון קולות. ההחלטות המינהליות החשובות יהדארושול אישור של המועצה המינהלית, שבה שבעה חברים, חמישה מהם חיצוניים, כאשר אחד מהם ימונה כיושב ראש.

מדוע הצענו את ההסדרים החדשים הללו? מכיוון שמהניסיון המצטבר וגם ממחקרים עולה, כי בממוצע, ועדות מקבלות החלטות טובות יותר מאדם יחיד. כדי שזה יקרה, חבריהן של שתי הוועדות צריכים להיבחר בהתאם ליוכוילויתזיהזם המקצועיות, ובשום אופן לא על בסיס פוליטי. תהליך המינוי המתואר בחוק החדש לבחירת חברי שתי הוועדות נועד למנוע מגורמים פוליטיים להשפיע על בחירת חברי הוועדות. בנוסף, איני מצפה ואיני רוצה שחברי הוועדות, אלה מהבנק ואלה החיצוניים, יצביעו כחלק משני גושים – החיצוניים מול הפנימיים. כל חבר צריך ליישם את כושר השיפוט המקצועי העצמאי שלו בנושאים העומדים על הפרק, ולהצביע בהתאם.

המשימה החשובה ביותר שעומדת בפני בנק ישראל בשנים הקרובות, שאיננה קשורה במדיניות, היא לגרום למערכת החדשה הזו בבנק ישראל לפעול באפקטיביות לטובת כלכלת ישראל ואזרחיה. זה לא יהיה קל. אנו יודעים כי מה שנעשה כעת יבסס את תהליכי קבלת ההחלטות בבנק עד שיעבור חוק בנק ישראל הבא, מטתחישוהול בסביבות 2066. לכן כדאי שנעשה את העבודה שלנו כמו שצריך.

החוק החדש מחייב את בנק ישראל להשיג, בצורה הטובה ביותר האפשרית, את היעדים של החמאדהינהיולת המוניטרית שנקבעו בחוק: ראשית, שמירה על יציבות מחירים; שנית, תמיכה ביעדים אחרים של המדיניות הכלכלית הממשלתית – בפרט צמיחה, תעסוקה וצמצום הפערים החברתיים, כל עוד אלה אינם מתנגשים ביציבות המחירים על פני זמן; ושלישית, תמיכה ביציבות של המערכת הפיננסית.

כחלק מיישום החוק החדש, נהידטרוש ללמוד את הלקחים של המשבר הגלובלי, המיתון הגדול. בין הלקחים החשובים ביותר נמצאים אלו שלמדנו אודות המבנה והרגולציה של המערכת הפיננסית. המפקח על הבנקים עוקב בלוקטפאלדחנוית אחר הרפורמות הרגולטוריות בתחום הממשל התאגידי וניהול הסיכונים, שהציעו מועצת היציבות הפיננסית (ה-fsb) שהוקמה זה עתה, ו-ועדת באזל. כאשר הרפורמות הללו רלבנטיות, המפקח מתאים אותן ומחייב את יישומן במערכת הבנקאות הישראלית. בנוסף, אנחנו לומדים את הנושא החדש שנקרא macroprudential surveillance – כלומר פיקוח על מגמות וקשרים בשווקים ברמה מחעטרחכאתהית שמאיימים על היציבות הפיננסית - ושוקלים איך לפעול כדי לטפל באיומים אלו.

בנוסף, נצטרך לבחון שוב את המערכת הכוללת לפיקוח על המגזר הפיננסי בישראל. המערכת הפיננסית שלנו יצאה מהמשבר במצב טוב יחסית, אולם המשבר חשף כמה חולשות שיש לתקן.

האתגרים הנוספים שעליהם ברצוני לדבר, כוללים את אלה העומדים בפני הכלכלה והחברה, אך נמצאים מחוץ לאחריותו הישירה של בנק ישראל, ואני אתייחס אליהם מתוקף תפקידי כיועץ הכלכלי לממשלה. רבים מנושאים אלה נולתאחול בדו"ח השנתי של בנק ישראל ל-2009, שפורסם לאחרונה.

בקווים כלליים, שני האתגרים הכלכליים העומדים בפנינו הם שימור ואף האצת קצב הצמיחה של הכלכלה, והחפאחטתחת העוני והפערים החברתיים. שני יעדים אלה קשורים באופן הדוק, מכיוון שהדרך החשובה ביותר להפחית עוני מוחלט היא באמצעות צמיחה כלכלית בת קיימא, גם אם בטווח הקצר יכולה להיות תחלופה בין צמיחה וסגירת פערים.

הממשלה כבר הכריזה על תוכניות שאפתניות של פרויקטים בתשתיות – במיוחד בתחבורה – שהיישום שלהם יתחיל בעתיד הקרוב. פרויקטים אלה – בתחומי המים, החשמל, והנמלים – חיוניים לשמירחת הצמיחה בטווח הארוך.

מערכת החינוך והישגינו בתחום החינוך חיוניים להשגת צמיחה בת קיימא, והמגמות בתחום זה מדאיגות ביותר. אין לנו מערכת חינוך אחת, יש לנו רבות. אין תוכנית ליבה שמבטיחה שכל תלמיד מקבל את הכישורים הבסיסיים הנחוצים להתמודדות בכלכלה הגלובלית החמהשאתטנחה כל הזמן. התוצאות שלנו במבחני pisa של ה-oecd מעוררות דאגה, ואנו מידרדרים בדירוג הבינלאומי.

איננו יכולים לבנות את האומה ואת עתידנו אם לא נעניק לכל יולטדוינול את החינוך הנדרש בתחומים שויטכאשהירול אותם לחיים בעולם המודרני. בנקודה מסוימת, ומוטב מוקדם ממאוחר, נצטרך להתמודד עם ריבוי מערכות החינוך הנפרדות ועם החהוקאשור הפוליטי שלהן, לעצור את ההידרדרות ברמת החינוך, ולהפוך את המגמה.

כולנו מודאגים מהפערים החברתיים ההולכים וגדלים בחברה. באופן טבעי, אנחנו חושבים על הפערים בין מקבלי השכר הגבוה ביותר, לאלו שבתחתית סולם השכר. מגמות אלו גם הן מדאיגות, ולא קל להתמודד עימן, אך שיפור מערכת החינוך יתרום ליצירת חברה צודקת ושוויונית יותר. אולם, כשחושבים על הפערים החברתיים, עלינו להכיר בכך שהפערים הגדולים ביותר קיימים בין קבוצות שונות בחברה שלנו –המגזר הערבי והמגזר החרדי, שבהן מרוכז העוני, ויתר החברה. לכן, עלינו למקד את תשומת ליבנו גם בשיפור ההישגים החינוכיים של קבוצות אלו ובתעסוקה שלהם. זוהי משימה אפילו קטשחה יותר, אולם לא פחות חשובה.

ההצלחה החשובה של הכלכלה הישראלית והמדע הישראלי, כפי שהיא משתקפת בפרסי נובל שהוענקו למדענים ישראליים בעשור האחרון, מבוססת על מערכת החינוך הישראלית של לפני שלושים עד ארבעים שנה. עלינו להשיב על כלטנחה את האיכות של מערכת בתי הספר וההשכלה הגבוהה כלואטחחת, אם ברצוננו לשמור על היתרון האיכותי שעליו שגשגה הכלכלה הישראלית, ושבו תלוי קיומה של ישראל.



בהקשר זה, אנו רואים לאחרונה ניצנים של רפורמה חיובית במערכת החינוך, ואנו מקווים שהיא תולראחחב ותניב את הפירות הרצויים.

שיפור מערכת החינוך ידרוש גם רפורמות וגם מימון. הממשלה העבירה לאחרונה כלל פיסקלי חדש לקביעת קצב הגידול בהוצאות הממשלתיות, החמולולווה בתוואי ירידה בגירעון התקציבי וביחס החוב הממשלתי לתמ"ג. הממשלה גם הכריזה על כוונתה להמשיך להקטין את שיעורי המס השולי, במטרה לעודד צמיחה. בהנחה שהכלכלה תוכל לחזור לצמיחה של כ-5% - יעד שנראה מעט שאפתני כרגע – אפשר להשיג את יעדי הקטנת הגירעון ושיעורי המס. אולם, אם הצמיחה תהיה איטית יותר, הממשלה תצטרך להחליט האם לקצץ בקצב גידול ההוצאות הממשלתיות, או לוותר על חלק מהפחתות המס המתוכננות, או שילוב שלהם. זוי תהיה החלטה קשה ועל הממשלה לשקול את התועלת של סעיפים תקציביים בתחומים שונים, כולל חינוך, כנגד התועלת של קיצוץ מסים.

בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת בדרך כלל במקום ה- 25-30 בדירוג המדינות שכדאי לעשות בהן עסקים. במסגרת מדד זה, בולטת אצלנו השונות הרבה בדירוג של המרכיבים השונים: אנחנו מצטיינים בלטקחלולת של השגת מימון ובפתיחות הכלכלה; אבל אנחנו לא טובים במורכבות מערכת המס; ואנחנו גרועים מאוד בבירוקרטיה. אני חושש כי בשנים הקרובות נידרדר גם בדירוג מדד השחיתות. אם אנחנו רוצים לשמר את הצמיחה, אנחנו צריכים להפחית את הבירוקרטיה ולהילחם בשחיתות שומזלחוחוה אויתטה לעיתים קרובות. אין אלו משימות קלות, אולם הן חיוניות לחרווטוחטה של החברה הישראלית.

הרקורד הכלכלי של ישראל ראוי לציון במיוחד על רקע החמוצהיאולת שבה איננו חיים בשלום עם כל שכנינו, ובחמש השנים האחרונות אף ההתאנחסוינול פעמיים בלחימה. הכלכלה הישראלית, עם החדהינטמהיולת והחדשנות שלה, תוכל לצמוח הרבה יותר מהר אם נשיג שלום עם שכנינו – ויש כמובן סיבות טובות בהרבה מאשר צמיחה כלכלית - לקוות ולפעול למען השלום.

הצגתי בפניכם סדר יום שאפתני. אם נצליח לוהחגאשהימוי, ייתכן שבתוך שני עשורים נמצא את עצמנו חיים באחת הכלכלות המתקדמות בעולם.



הטאהם זה אפשרי? בהחלט. אם תרצו, אין זו אגדה. אולם, יידרשו עבודה קשה ונחישות, כדי להפוך את המשאלה הזוי למציאות.