עיריות תמיד יעדיפו מגורים על מלונאות

>> משם מה, בפרשת הולילנד יש ממד תיירותי-מלונאי שנעלם מעיני רבים בציבור.

עד לאמצע שנות ה-90 פעל בירושלים מלון הולילנד, מלון מוכר ואהוב על סוכני התיירות, ששימש בעיקר לקבוצות צליינים. המלון היה בנוי בבנייה נמוכה ועל שטח גדול יחסית. במהלך שנות ה-90 תכננו היורשים של המתחם להקים בו שלושה בתי מלון גדולים עם מספר חדרים גדול.



המתחם הוצג אז כאחד מכמה מתחמים לבנייה מלונאית בעיר. מתחם אחר לדוגמה, ידוע בשם מתחם שער מנדלבאום שבו נבנו יותר מ-1,000 חדרים בשלושה בתי מלון - נובוטל, גראנד קורט ומלון עץ הזית. במהלך השנים שונה ייעוד הקרקע מקרקע של בנייה מלונאית לקרקע למגורים. מהלך כזה הוא בעייתי בהגדרתו, אך משתלם ביותר הן ליזם והן לעירייה.



לעירייה ענייה יחסית כירושלים עדיפה האופציה של כמה מאות דירות שישלמו ארנונה גבוהה מאשר בתי מלון, אשר בעת כל משבר גיאופוליטי ושפל בתיירות דורשים הורדה בגובה תשלומי הארנונה והנחה על תשלומי המים.



בירושלים נפתחו מעט מאוד מלונות חדשים ב-15 השנים האחרונות. לעומת זאת, מספר הדירות שנבנו בעיר בתקופה זו היה גדול מאוד. הקרקע שייעודה מלונאי נשארה ברובה לא בנויה, בשל המחלוקות בין העירייה ליזמים, הדורשים לבנות מספר גדול של דירות שיפצו אותם על הסיכון שבבניית מאות חדרי מלון בהשקעה גדולה. למשל, רשת ארבע העונות - אולי רשת המלונות היוקרתית בעולם - נסוגה מכוונתה לפתוח מלון בירושלים מכיוון שלא אושר לה פרויקט בעיר שבו היחס בין דירות לחדרי מלון חרג מהתכנון המקורי.



ברור ששינוי תב"ע (תוכנית בניין עיר) הוא בעייתי, אך אולי נכון להביט גם על הצד השני של המטבע: בתי מלון במדינה כמו ישראל הם פרויקטים רבי סיכון ליזמים; כדי לצמצם את החשיפה של היזמים לסיכון של החזר השקעה נמוך ולפעמים של החזר השקעה שלילי, יש לאפשר באזורים מסוימים בישראל, שבהם הקרקעות יקרות, בנייה משולבת - מלון ודירות נופש למכירה.



יש לוודא שהתמהיל בין שיעור דירות הנופש למלון יהיה כזה שיאפשר ליזם לממן את בניית המלון. כל רפורמה בנושא הקרקעות לבנייה חייבת להביא נתונים אלה בחשבון. אם לא, נמשיך לראות דירות נבנות במקום בתי מלון לתיירים, או משבצות קרקע ריקות בלב ערי התיירות שלנו.



הכותב הוא המשנה למנכ"ל כלל תיירות מקבוצת אי.די.בי