>> התבוננו בתרחיש הבא: חטיבה של חברה הנמצאת ברשימת 20 החברות הגדולות של מגזין "פורצ'ן" הקימה פורטל אינטרנטי לניהול לוחות זמנים. כארגון היררכי מסורתי, המערכת איפשרה לבכירים למלא את המשבצות הריקות בלוחות הזמנים של עובדיהם. הדבר יצר תת-תרבות חתרנית מצד הכפיפים, שהתבטאה בקביעת פגישות מזויפות כדי למנוע מהממונים עליהם מלקבוע עבורם פגישות.
הבוסים עלו על התחבולה. המחמירים רצו לעקוף את לוחות הזמנים של העובדים. קבוצת מנהלים מזן עדין ואדיב יותר הציעה לחשוף את יוזמי המהתלה על ידי שליחת הודעות דוא"ל בנושא הפגישות המזויפות. המהומה שנוצרה פגעה מאוד ביחסי העבודה בארגון.
אם ננתח את המצב נראה כי לא ברור לגמרי מי ה"רעים" בסיפור: העובדים הפרועים? הבוסים הממונים? אולי מעצבי התוכנה שיצרו מערכת שבה העימות היה בלתי נמנע?
התפישה לפיה יתרונות השקיפות הטכנולוגית עולים על חסרונותיה רווחת, אך אינה עובדה אמפירית. האם שקיפות מקסימלית אכן מהווה את הגישה הטובה ביותר להתמודדות עם המציאות הזו, או דווקא מתמרצת אנשים לספר שקרים לבנים?
מנהלים רבים סבורים כי השקיפות הופכת את הארגון לשוויוני ושטוח יותר, אך גם ממחישה את חוסר הסימטריה ואת ההיררכיה הארגונית. ידע אינו כוח; היכולת לפעול על בסיס הידע היא כוח. אחרי הכל, תמונה לא מחמיאה בפייסבוק או בלוג עוקצני לא ירתיעו מועמדים פוטנציאליים למשרה אבל הם בהחלט עשויים להרתיע את הבוסים מלהעסיק עובד.
האם יש פתרון לבעיות אלה? מובן שלא. כמה מהקונפליקטים הללו מהווים חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, רק שהטכנולוגיה ממחישה אותם בדרכים פחות שגרתיות. כדי להתמודד טוב יותר עם סוגיות אלה, המנהלים צריכים לפעול בשקיפות לא פחותה מהשקיפות שהם דורשים מעובדיהם. אם כי איזון נכון פירושו בירור פשוט של הדברים שעובדיהם היו רוצים לדעת.
הכותב הוא חוקר במרכז סלואן לעסקים דיגיטליים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ומחבר הספר "serious play"
***
הסוגיה: האם שימוש בטכנולוגיה ליצירת שקיפות בעבודה היא הדרך הנכונה לנהל ארגון?
הפתרון: לא תמיד. לעתים הטכנולוגיה יוצרת תחושה של מעקב מיותר
הדרך: שקיפות אמיתית מתחילה בבירור לגבי מה העובדים רוצים לדעת
harvard business monday morning
מפרסומי בית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד
הבלבול בין שקיפות לכנות הוא מתכון לאסון
מאת מייקל שרייג'
3.5.2010 / 6:58