האשם האמיתי הוא הקונגרס - לא גולדמן סאקס

ניו יורק טיימס

>> כיום אנו מתענגים למראה חברי ועדת החקירה של הקונגרס היורים שאלות נוקבות מול כחצי תריסר מנהלים מגולדמן סאקס. בנק ההשקעות עורר זעם ציבורי כשחזר להרוויח מיליארדים ושילם לעובדיו מיליונים - זמן קצר לאחר המשבר הכלכלי.



מאז שרשות ניירות ערך האמריקאית הגישה החודש תביעה נגד גולדמן בנוגע להשקעות הקשורות למשכנתאות סאבפריים - הפכו הפוליטיקאים את החברה לארכי-נבל של הקריסה הכלכלית. ואולם העסקה שנמצאת בלב תביעת הרשות היא מיקרוקוסמוס של משבר אשראי שלם. כלומר, אין כאן בחורים טובים. יהיה זה שקרי ואף מסוכן להעמיד פנים כאילו גולדמן הוא השחקן הרע היחיד. והשחקן הגרוע ביותר הוא זה שמוביל את ההאשמות נגד גולדמן: הממשלה.



כל אחד מהקורבנות לכאורה היה, לכל הפחות, שותף מרצון. בואו נתחיל עם אלה שהימרו שההשקעה המדוברת, אבקוס ac1-2007, תהיה רווחית עבורם - מנפיקת אג"ח בשם aca קפיטל ובנק גרמני בשם ikb. חברות אלה טענו כי לא ידעו שגולדמן, בתמורה לעמלות בסך 15 מיליון דולר, איפשר ללקוח, מנהל קרן הגידור ג'ון פולסון, לסייע לעצב את ההשקעה באופן שישפר את סיכויי הכישלון של ההשקעה.



ואולם דבר לא הפריע ל-aca לראות שמשכנתאות שנמכרו לאנשים שסביר להניח שלא יוכלו להחזירן הן לא השקעה נהדרת. בתוך כך, זרוע הביטוח של החברה כיסתה משכנתאות רבות ככל שתוכל כדי להגדיל את רווחיה בטווח הקצר. מכמה היבטים, הסיפור של aca הוא הסיפור של aig: החברה חשבה שמצאה כסף בחינם - והביאה את עצמה לפשיטת רגל. בדומה, הבנק הגרמני פירסם עצמו כמשקיע מתוחכם, אך נראה כי לא טרח לנתח את האג"ח מגובות המשכנתאות שקנה. הבנק הסתמך על דירוג ה-aaa, ולא במפתיע כמעט הגיע לפשיטת רגל.



מה שמביא אותנו לחברות הדירוג שהעניקו ליותר מ-75% מניירות הערך אבקוס של גולדמן דירוג aaa, שפירושו הוא שניירות הערך בטוחים לא פחות מהאג"ח הממשלתיות של ארה"ב. הן עשו זאת גם לניירות ערך בסך מיליארדי דולרים שגובו במשכנתאות סאבפריים של חברות אחרות. בלי חברות הדירוג, לא היו נוצרות השקעות כגון אבקוס, ומשבר משכנתאות הסאבפריים לא היה נוצר.



אין בכך כדי לפטור את גולדמן. בין אם העסקות היו חוקיות או לא, יש הבדל בין מה שחוקי ומה שצודק. גולדמן, שם עבדתי כזוטרית ב-92'-95', רואה עצמו כבנק שפועל לפי סטנדרטים גבוהים. "יושרה וכנות מהוות את לב העסק שלנו" הוא אחד מ-14 העקרונות של גולדמן. העיקרון הזה לא ממש עולה בקנה אחד עם הטענה כי גולדמן לא חשף בפני לקוחות שלא רצו להפסיד כסף - מעצם הגדרתו כמשקיע בניירות ערך בדירוג aaa - שההשקעה שמוכר לו הבנק נבנתה באופן שמגדיל את הסיכוי שתפסיד כסף.



עסקות כמו זו פותחות צוהר לעולם הפיננסים המודרני, והנוף הוא ללא ספק מכוער. העסקה הזאת לא בנתה בית, לא מימנה השקעה שתורמת לעולם ולא יצרה משרות. היא היתה משחק סכום אפס שהעביר הון ממה שמכנים בוול סטריט "כסף טיפש" (לרוב אלה מנהלי הקרנות הציבוריות) לקרן גידור. אין ספק כי העסקה סותרת את מה שאמר לי מנכ"ל גולדמן, לויד בלנקפיין, בסתיו שעבר: "מה שטוב לגולדמן סאקס טוב לאמריקה". האם האמת המפחידה עשויה להיות, לכל היותר, שהצלחתו של זה אינה קשורה כלל להצלחתה של זו?



כן, בסופו של דבר, אלה עיקרי הדברים: גולדמן סאקס, aca קפיטל, ikb ואפילו סוכנויות הדירוג, מעולם לא נדרשו להגן עלינו מפני תאוות הבצע שלהם. היתה ישות אחת שהופקדה על כך - הממשלה.



ואולם היו אלה הרגולטורים לכאורה, בהם משרד חשב המטבע והמשרד לפיקוח על מוסדות ההלוואה, שהשתמשו בכוחם לא כדי להגן, אלא כדי לסכל חקיקה שהיתה מגבילה הלוואות בריבית קצוצה. הבנק הפדרלי, שיכול היה לבחון את נוהלי ההלוואות, כמעט שלא עשה דבר, ובכך סיכן את האמריקאים כצרכנים וכמשלמי מסים. כל הרגולטורים האלה, לצד רשות ני"ע, נכשלו בזיהוי ההלוואות הגרועות שהונהגו במערכת הבנקאות האמריקאית, ולא שחסרו התרעות לגביהן.



חשוב יותר, היה זה הקונגרס שישב בחיבוק ידיים בעוד קבוצות הצרכנים התריעו כי אנשים מקבלים הלוואות שלעולם לא יוכלו להחזיר. היה זה הקונגרס שסירב לפקח על הנגזרים, למרות עדויות רבות עוד מ-94' לסכנות שהם מציבים. היה זה הקונגרס שמצד אחד ביטל את חוק גלאס-סטיגל, שהפריד בין בנקי השקעות לבנקים מסחריים, ומצד שני לא עידכן את מערכת הרגולציה המיושנת.



היה זה הקונגרס שהפיץ את בשורת רכישת הבתים, למרות נתונים ועדויות כי חלק גדול מהמתרחש כלל לא סייע לאנשים לרכוש בתים. והיה זה הקונגרס שסירב או שלא היה מסוגל לקבוע חוקים שהיו עשויים לשפר את המצב. המשבר הפיננסי החל לפני כמעט שלוש שנים, ועדיין לא ברור אם הקונגרס יקבע חוקים חדשים וחשובים. למעשה, הרפובליקאים בסנאט הצביעו לפני שבוע על ביטול הדיון בנוגע להצעת הרפורמה האחרונה.



כשחושבים על כך, האין הקונגרס אמור לתפוס את מקומו על ספסל הנחקרים? הידיעה כי מנהלי גולדמן באים על עונשם גורמת לכולנו להרגיש טוב בטווח הקצר, אך אסור שההצגה הזאת תספק לממשלה שלנו דרך נוחה לחמוק מאשמתה.