השוטרים שיקרו - והמשטרה תשלם 1.8 מיליון שקל לחף מפשע שהואשם באונס קטינה

מדינת ישראל תשלם פיצוי בסך 1.8 מיליון שקל לאדם שישב במעצר כשלושה חודשים והואשם באונס קטינה, אף שלא ביצע את המעשים המיוחסים לו. כך פסקה השופטת גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק הדין שנתנה אתמול, ובו היא קובעת כי השוטרים שהעידו במשפטו שיקרו לשופטים. השופטת מותחת ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה ומתארת כיצד 'תפרה תיק' לאדם חף מפשע.



אשמה ללא זיהוי



באפריל 99' נאנסה קטינה שחזרה מחברתה לביתה. הקטינה נחקרה ותיארה את האנס. בהתאם לתיאורה שורטט קלסתרון. חודשיים לאחר האונס זיהה אביה של הקטינה בסופרמרקט אדם שנראה לו דומה לקלסתרון שהרכיבה בתו. הוא שב לביתו, הביא עמו את בתו לסופרמרקט כדי שתזהה את האנס, אך הילדה לא זיהתה את החשוד. למרות זאת, פנה אביה למשטרה והודיעה כי בתו זיהתה את האנס. באותו יום נעצר התובע והחלה חקירתו.



התובע היה סטודנט לחשבונאות עד למעצרו שנמשך 88 ימים. בהמשך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אינוס קטינה, שבוטל בהסכמת הצדדים חצי שנה לאחר שנעצר.



מעצרו הוארך מפעם לפעם בבתי המשפט ולאחר חודש וחצי הוא שוחרר לביתו בתנאים מגבילים. בתביעה אזרחית שהגיש נגד המדינה באמצעות עו"ד מנחם רובינשטיין הוא טען כי בוצעה חקירה רשלנית ופוגענית שגרמה למעצרו על לא עוול בכפו. המדינה דחתה את כל טענותיו.



"משטרת ישראל לא נתנה לעובדות לבלבל אותה"



בפסק הדין מתארת השופטת את השתלשלות החקירה המשטרתית רצופת הכשלים, המחדלים, השקרים וההמצאות. תחילה ציינה הקטינה כי האנס חבש קסקט צהוב, לבש חולצה כהה והיו לו כפפות. המשטרה שערכה חיפוש בביתו של החשוד מצאה כובעי מצחייה בצבע ירוק וסגול, כפפות מצמר ועור ושלושה זוגות משקפי שמש בצבעים שונים. אף אחד מהמוצגים לא תאם את תיאור הקטינה. בהתייחס לכך כותבת השופטת בפסק הדין כי "למרבה התדהמה, התברר, כי משטרת ישראל לא נתנה לעובדות לבלבל אותה, ובדיון בבקשה למעצרו של התובע, טענה המשטרה בפני השופטת כי הקטינה זיהתה את החשוד, ובחיפוש בביתו נמצאו כובעי גרב שמתאימים לתלונה. לא נותר אלא לתהות באשר לאינפורמציה השקרית שמסר רס"ל אפי דסטה לבית המשפט".



השופטת ממשיכה ומעלה תהייה קשה: "ובאשר למשקפיים - מה הרבותא בתפיסתם בבית התובע? והרי כל אדם במדינת ישראל מרכיב משקפי שמש. האם עובדה זו הופכת אותו בהכרח לחשוד? דומני, כי לא אטעה אם אקבע כי דברי רס"ל דסטה בדיון מהווים שיבוש הליכים והטעיית בית המשפט. ממש כך!".



השופטת קובעת בהחלטתה כי "מתן אינפורמציה שקרית על ידי משטרת ישראל לבית המשפט היווה בתיק זה סטנדרט התנהגות קבוע". השופטת מציינת כי השוטרים שהופיעו בבית המשפט, ובהם המפקח על החקירה יצחק שטרן, ירון וסקר ושאול סוויד, הטעו את בית המשפט בנוגע לעובדות.



השופטת כותבת כי "עדותם של השוטרים שהובאו כעדי ההגנה אופיינה בהתחמקויות, התחכמויות והימנעות שיטתית ממתן תשובות. בית המשפט נאלץ להתערב פעם אחר פעם ולחזור על השאלות, ורמת התשובות שהתקבלו גבלה בעלבון". היא מציינת כי בשל בידוי ראיות של השופטים נותר התובע ימים רבים במעצר.



תרגיל האוננות של החוקרים



פסק הדין חושף תרגיל חקירה של המשטרה, שהשופטת קובעת כי הוא פסול ואסור. באישור הפרקליטות הציגו השוטרים לנחקר דו"ח dna כוזב המצביע לכאורה על כך שה-dna שלו נמצא על הקטינה. "אין מדובר בשום פנים ואופן בתרגיל חקירה, כי אם בהפעלת לחץ מוגזם ואסור על נחקר, בבחינת חציית הקו בין מותר לאסור".



פסק הדין מתאר כי החוקרים אילצו את הנחקר לאונן מולם כדי לראות האם הוא שופך זרע או לא, מכיוון שעל גופה של הקטינה לא נמצא זרע. השופטת מתחלחלת וכותבת: "התנהלות זו גורמת לשבר גדול באמון שיש לייחס לשוטרי משטרת ישראל. במקרה זה, התייחסו השוטרים אל התובע כאל חיית מחמד, ומשכך סברו כי נתונה בידיהם הרשות לאלצו לאונן אל מול עיניהם. אינני סבורה כי יכולה אני לשער את גודל העלבון, הבושה והמצוקה הקשה שהיו מנת חלקו של התובע שאולץ לאונן אל מול עיני השוטרים. מדובר בהתנהלות בלתי נסבלת, אשר יש לדרוש את מיצוי הדין עם העומדים מאחוריה".



בין מחדלי המשטרה מונה השופטת את התעלמותה של המשטרה מתפיסת יומנו של הנחקר, שהצביע על כך שלנחקר היה אליבי למועד בו הואשם באונס. המשטרה לא טרחה לעיין ביומן, ובדיעבד התברר כי התובע טיפל בחוב של אביו בזמן האונס. בנוסף נמנעה המשטרה מלהוציא פלטי שיחות בזק ולאכן את הטלפון הנייד שלו במועד האונס.



גנות פוסקת כי "במקרה זה לקתה משטרת ישראל בליקוי מאורות, והחליטה מראש כי התובע הינו הפושע המבוקש. מרגע זה ואילך פעלה ללא לאות, כמכונה משומנת היטב, על מנת לחלץ מפיו הודאה".



גם הפרקליטות אשמה



השופטת ממשיכה וקובלת על התנהלות החוקרים בפרשה: "החוקרים לא מצאו לנכון לערב בחקירתם פסיכולוג אשר יחווה דעתו על התנהגות החשוד, אלא הפעילו את מיטב כישוריהם הפסיכולוגיים החובבניים, ובמקום להסיק כי בפניהם אדם הלום צער ובהלה בשל הסיטואציה אליה נקלע, החליטו לפרש את התנהגותו כהתנהגות של אדם המסרב לשתף פעולה, ולרגע אחד לא חלפה בראשם המחשבה, שמדובר לכאורה באדם מן הישוב, שנקלע לסיטואציה איומה, ואינו יודע איך לנהוג".



השופטת מותחת ביקורת גם על הפרקליטות שלא עשתה עבודתה נאמנה וכשלה בהערכת הראיות.



היא פסקה לתובע 1.1 מיליון שקל פיצוי בגין נזק לא כספי שנגרם לתובע בשל רמיסת כבודו, סימונו כאנס, וביצוע כל הפעולות כדי להביא להרשעתו. בשל הוצאות כספיות שהיו לו, הפסד שכר לעתיד והנזק הנפשי שנגרם לו היא פסקה לטובתו כ-800 אלף נוספים. לסכומים יתווסף 20% שכר טרחת עו"ד.



לא ניתן היה להשיג את תגובת מחלקת חקירות שוטרים.