מה ידעו הבנקים על בועז יונה

>> מה ידעו הבנקים על מצבן הכספי של חברת חפציבה ויתר החברות בשליטתו של בועז יונה, שקרסו בקול תרועה רמה והותירו אחריהם מאות רוכשי דירות ללא קורת גג?

הבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגישו אתמול עורכי הדין עפר פירט ודקל ברוקמן נגד בנק לאומי, חושפת לראשונה טפח ממערכת היחסים של הבנקים עם יונה, ומפנה זרקור לעבר אחת הפינות האפלות של פרשת חפציבה.



כונס הנכסים הרשמי שלמה שחר ועו"ד יצחק מלכו, המנהל המיוחד שמונה להפעיל את חפציבה עם קריסתה, אמרו כבר ב-2007 כי לבנקים אחריות כבדה לקריסת חברת הבנייה. אלא שמלכו ושחר לא העמיקו את החקירה. הסיבה: השניים היו זקוקים לכיס העמוק של הבנקים כדי להשלים את בניית הדירות ולסייע למאות משפחות שנותרו ללא קורת גג. אחריות הבנקים לכשל נותרה בערפל.



ממסמכי הבקשה לאישור התביעה עולה כי בנק לאומי העניק לבועז יונה שלוש פעמים הלוואות של עשרות מליוני שקלים, למשך ימים ספורים, לפני פרסום הדו"חות הכספיים התקופתיים של חפציבה. בתביעה נטען כי הלוואות אלה, שהוחזרו תמיד ימים ספורים לאחר פרסום הדו"חות, שימשו להסתרת הבור שנפער והלך בחשבונות חפציבה. מהתביעה עולה כי ההלוואות גדלו מרבעון לרבעון, באופן התואם חברה שמצבה הכספי הולך ומידרדר.



ממסמכי התביעה ברור כי ועדת האשראי של הבנק שאישרה את ההלוואות, חשה שלא בנוח ופנתה לקבל חוות דעת משפטית שתכשיר אותן. עורכי הדין של התובע הייצוגי לא הצליחו להניח את ידם על חוות הדעת.



התביעה הייצוגית מוגשת בשם מחזיקי אגרות החוב של חפציבה. החברה גייסה מהציבור כ-200 מיליון שקל באג"ח, בתקופה שבה נלקחו, כך נטען, ההלוואות הסיבוביות. התובעים טוענים כי יונה השתמש בהלוואות כדי "לשפץ" את הדו"חות הכספיים של החברה ולהציג לבורסה מצג מטעה על יציבותה של חפציבה הקורסת. המצג הזה, כך נטען, איפשר לו להנפיק את אגרות החוב שערכן נמחק לאחר קריסת החברה.



בנק לאומי דחה מכל וכל את טענות התובע הייצוגי במכתב שנשלח על ידי עורך הדין של הבנק לעורכי הדין של התובע הייצוגי. כעת, יחפשו בבנק את חוות הדעת שהכשירה את ההלוואות. מנקודת מבטו של התובע הייצוגי, אילולי ניתנו ההלוואות ליונה (ובהנחה שיוכח כי הן שימשו ל"ייפוי" הדו"חות הכספיים), היתה מתגלה למשקיעים תמונה קשה יותר לגבי מצבה של חפציבה, וספק אם היו מוכנים לרכוש את אגרות החוב שלה.



אך הדברים חמורים יותר. מסמכי התביעה, שעורכי הדין מעידים כי הם אותנטיים, מחייבים בירור מעמיק לגבי אחריות הבנקים לקריסת החברה. אופי ההלוואות שנטל יונה הוא אופייני עד כאב להתנהלות עבריינית של בעלי שליטה המבקשים להסתיר קריסה. אם טענות התובע הייצוגי יתגלו כנכונות, ראוי לברר מה ידעו מקבלי ההחלטות בבנק לאומי על מצבה של חפציבה, וכיצד הצדיקו את המשך מתן ההלוואות לחברה. השאלה אמנם עולה כעת בבקשה לאישור תביעה ייצוגית, אבל המקום האמיתי בו ראוי לברר אותה הוא חקירה של רשות ניירות ערך.