השווקים אינם מפסיקים לקחת סיכונים מוסריים

>> בשבוע הראשון של ספטמבר 2008 הלאים הממשל האמריקאי את שתי סוכנויות המשכנתאות הגדולות, פאני מיי ופרדי מק. אף על פי שההלאמה כללה העברת חובות של כ-5 טריליון דולר לממשל, הצעד עבר בשווקים בשקט יחסי. מדוע? אולי משום שהיה צפוי חודשים רבים לפני שקרה, ואולי משום שהנפילה המהדהדת של ליהמן ברדרס שבוע לאחר מכן גרמה להלאמת סוכנויות המשכנתאות להיזכר כאירוע מינורי.

הנפילה של פאני ופרדי תוארה ככישלון של מנהליהן והיסחפות אחר הכסף הקל של שוק הנדל"ן המתנפח. מה שפחות ידוע הוא שהאשמים העיקריים היו חברי הקונגרס האמריקאי, שעודדו את פאני ופרדי להעניק לבוחריהם הלוואות זולות לרכישת בתים. לפוליטיקאים הסידור הזה היה מאוד נוח. הם הרי לא נזקקו לשאת אישית באחריות לנפילתן של שתי הענקיות. הם רק רצו להיטיב עם הבוחרים. זה, כמובן, לא הפריע להם להקים ועדות חקירה פומביות ולהעמיד את מנהלי הבנקים הסוררים בכיכר העיר.



קו ישיר מחבר בין נפילתן של פאני ופרדי לבין קריסתה הפיננסית של ממשלת יוון. לקו הזה יש שם: "סיכון מוסרי" (moral hazard). הפוטנציאל לסיכון מוסרי מתרחש כאשר בנק נותן ללווה משכנתא בשיעור של 100% משווי הבית ונוטל על עצמו את כל הסיכון. במקרה כזה הלווה יכול להחליט בכל רגע להפסיק לשלם ולהחזיר את הבית לבנק. הוא אינו מפסיד דבר.



המבנה שבו פועל כיום גוש היורו מעודד נטילת סיכון מוסרי. המדינות החלשות בגוש מתנהלות באופן לקוי, מגדילות חובות ומסרבות להתייעל; הן עושות זאת, מכיוון שהן יודעות כי המדינות החזקות (גרמניה וצרפת) ייחלצו לעזרתן. בשנים הטובות המדינות החלשות בגוש היו יכולות ללוות כסף בזול ולקיים תקציב בזבזני. כיום, כאשר צינורות גיוס ההון נסתמו, הן נדרשות לבצע קיצוץ עמוק, וקשה להן לעשות זאת.



מה שחשוב לזכור הוא שיוון אינה המדינה היחידה בסיפור. בשנה וחצי האחרונות ממשלות העולם ניפחו את חובותיהן בלי לבצע אפילו צעד אחד שאינו פופולרי. עכשיו, כששעת פירעון החוב מתקרבת, מגיעים השווקים והפוליטיקאים למבחנם. שווה להמשיך לעקוב אחרי הכלכלה העולמית בחודשים הקרובים. הולך להיות מעניין מאוד.