שר האוצר צריך ללמוד מאפלטון

>> בישיבת ועדת הכספים וועדת החוקה שנערכה באחרונה בעניין תוכנית הממשלה להחיל תקציב דו-שנתי גם ב-2011-2012, ניסה שר האוצר יובל שטייניץ להציג שלל שיקולים שממחישים את הצורך בתקציב זה, תוך שהוא מנסה להסתיר מהנוכחים את השיקול האמיתי היחיד בעניין - השיקול הפוליטי.

ואולם מסך העשן של שטייניץ היה דליל מדי. הוא התחיל את המופע בסקירה מדוקדקת של אנשי המקצוע באוצר שדיברו בשם "השילוש המקודש": תכנון ארוך טווח, עקביות במדיניות ותקציב המשכי. כשמוצה שלב להטוטי הפאואר פוינט של אנשי האוצר, הועברה רשות הדיבור לאנשי משרד המשפטים, שגימגמו עצמם לדעת בניסיון להסביר מהן "הנסיבות המשפטיות המיוחדות" שבגינן יש לנקוט צעד דרסטי וחסר תקדים של שינוי חוק יסוד בהוראת שעה, וכך לאפשר תקציב דו-שנתי ל-2011-2012.



כששטייניץ הבין שהצוות המקצועי לא יושיע אותו ולא יסגור לו את העסקה, הוא שב אל המגרש הביתי - הפילוסופיה הפוליטית. שטייניץ נאחז בטיעונים פילוסופיים כדי להמחיש את הצורך העילאי בייצוב הדמוקרטיה, ואפילו טרח לתרגם אותה להמונים: תכנון ברמת המדינה צריך להיעשות לטווחי זמן ארוכים יותר מזה הנדרש בעת ניהול דוכן פלאפל. נראה ששטייניץ מתכחש לעובדה שבמהלך שאותו הוא מנסה להוביל, הוא זה שמערער את היציבות הדמוקרטית שבשמה הוא כביכול נלחם.



בהחלת תקציב דו-שנתי מעוקרת הכנסת, היכלה של הדמוקרטיה, מאחת מסמכויותיה היסודיות - ביצוע ביקורת ופיקוח על תקציב המדינה. זהו כלי מרכזי של הכנסת, והחוק לפיו ממשלה נופלת אם לא מאושר התקציב שאותו היא מציעה, רק ממחיש זאת. כמעט שאין תקדים לשינוי חוק יסוד בהוראת שעה. במהלכים דורסניים מעין אלה ישראל רק מתרחקת מהיום שבו תהיה מדינה מתוקנת עם חוקה.



הטיעונים הכלכליים המדגישים את הצורך בתכנון ארוך טווח שהציגו שטייניץ ומליצי היושר שגייס, הם בלתי משכנעים. בתוך המנגנונים החוקיים הקיימים במדינה כבר נמצאים כלים לתכנון ארוך טווח, כמו הסכמי שכר והתחייבויות מדינה בכל תחום. דווקא תקציב המדינה חייב להישאר דינמי וגמיש, ולשקף את המציאות המשתנה וצורכי השעה, שמהם נגזר סדר העדיפויות הלאומי. יתר על כן, כל אדם רציני ובר-דעת מבין שאין דרך לחזות את שיעורי המדדים הכלכליים כמו צמיחה ואבטלה ב-2012, ולכן קבלת החלטה כיום על היקף ההוצאה ל-2012 נהפכת למשימה המבוססת על ניחושים והשערות בעלמא.



אני מכבד את ההרגל של שטייניץ לתרגם דילמות כלכליות הרות גורל לעולם הפילוסופיה הפוליטית שבו הוא בקיא. לכן, בהקשר זה אני ממליץ לו לאמץ את התובנה הפילוסופית שבה צייד אותנו אפלטון, שתמיד הדגיש כי "כל היפה - קשה". כלומר, אל תנסה למצוא קיצורי דרך. אם אתה רוצה לעשות את הדבר היפה והנכון - עשה אותו כמו שצריך.



אם שטייניץ רוצה לעשות את הדבר הנכון לכלכלת ישראל, טוב יעשה אם יוותר על שחזור התעלול הפוליטי מהשנה שעברה בעת שהמשק עדיין התמודד עם החוסר ודאות של המשבר העולמי, ויביא לאישורה של הכנסת את תקציב המדינה בכל שנה בנפרד, ללא קיצורי דרך. אולי יותר קשה - אבל בטוח יותר ראוי ויפה.



הכותב הוא ח"כ מטעם סיעת קדימה