למה זה בסדר שספורטאי מרוויח מיליונים, ומנכ"ל לא?

>> עיתונות הספורט נחשבת לעיתונות הצהובה ביותר בישראל, כזו שעטה בשמחה על כל פגם וקלקול קטן.

מפתיע אם כך שזעקות השבר בנוגע לפערי השכר בין בכירים וזוטרים במשק לא הגיעו לתחום זה, במיוחד על רקע התמיכות הציבוריות הגבוהות שבהן זוכות קבוצות הספורט השונות. על פי נתוני השכר של מכבי תל אביב בכדורסל ל-2009, למשל, הרוויח קרלוס ארויו 3.4 מיליון דולר ברוטו, פי 188 משכרה של שירה נתנאל, האחראית על הכביסה בקבוצה. לא קשה למנות מספר לא מבוטל של קבוצות כדורגל שבהם בכיר השחקנים מרוויח פי 50 ויותר מהאפסנאי, ואפילו מאחד השחקנים הזוטרים.



ניתן לחשוב על כמה סיבות ונימוקים מדוע בישראל נתפש אדם שנולד גבוה, שרירי וקל רגליים כראוי לשכר שכזה, ואילו כאשר מנהל בעל השכלה וניסיון המעז לדרוש שכר שכזה הוא מוקע ועובר לינץ' ציבורי. סיבה הראשונה היא הנראות. תרומתם של ספורטאי-על כמו מייקל ג'ורדן ברורה לעין ומובנת לכל. בניגוד לכך, תרומתו של המנהל לעתים באה לידי ביטוי בטווח ארוך או בהיבטים סמויים מהעין המתבוננת באופן שטחי. סיבה שנייה היא המעורבות. הצלחת הקבוצה חשובה לאוהדי הספורט, ולכן ביצועיה חשובים להם יותר משוויון וצדק חלוקתי. כשמדובר בתאגיד שלא נתפש בעיני האזרח הפשוט כשייך לו, השוויון נהפך לחשוב יותר מהביצועים.



סיבה שלישית היא התחרות. בעוד ספורטאים בכירים יכולים למצוא בקלות קבוצה זרה שתהיה מוכנה לשלם להם שכר גבוה, נדמה אולי שהמצב שונה בקרב מנהלים בכירים. טענה זו מוצדקת מבחינות מסוימות, אך יש לזכור שגם בתחום זה הכישרונות הגדולים ימצאו את מקומם בחו"ל בקלות. מגבלת שכר דרקונית עלולה להותיר אותנו עם ניהול בסטנדרט נמוך עוד יותר מהקיים. סיבה רביעית היא הקריירה הקצרה יחסית של הספורטאי. כאן יש להבדיל בין מנכ"ל מקצועי, שבנה את עצמו במשך חייו לתפקיד ניהולי, לבין מנכ"ל ששכרו מנופח בשל קשרים עם בעלי השליטה. מנכ"ל מהסוג הראשון מגיע בדרך כלל לתפקיד בגיל מאוחר יחסית, וגם הקריירה שלו לא תמיד ארוכה. המקרה של מנכ"ל מהסוג השני אכן ראוי לטיפול כאשר מדובר בחברה ציבורית, אך נדמה שתקרת שכר אינה הפתרון כאן.



סיבה חמישית היא צרות עין. בעוד שברור לרובנו שכבר לא נזכה להוביל את ברצלונה לזכייה בליגת האלופות, רבים מאתנו מרגישים כי היו יכולים להחליף את "המנהלים המתוגמלים", ומכיוון שעל כל מנהל יש 100 מנהלים פוטנציאליים בעיני עצמם קולם של האחרונים נשמע תדיר. אין לי כל בעיה עם מנהלים שמרוויחים מיליונים אם מדובר בחברה פרטית. אין לי גם כל בעיה עם מנכ"לים בחברות ציבוריות שמקבלים עשרות מיליונים אם הם מייצרים לחברה ערך. העניין המטריד היחיד הוא בכירים המקבלים שכר שאינו תואם את ביצועיהם על חשבון הציבור, ולעניין זה ראוי שיידרשו הרשות לניירות ערך, אגף שוק ההון וגורמי האכיפה - ולא הכנסת או הממשלה.



הכותב הוא כלכלן