"לצופים נמאס מתוכניות גרוטסקיות ומתחרויות מגוחכות"

>> "הצופים רוצים תוכן עמוק עם כוונה. יצרני הטלוויזיה, הברודקאסטרים, הם אלה שמפחדים מתוכן בעל משמעות, שיכול להביא לשינוי", אומר רוברט טירקל, מפיק טלוויזיה בריטי אשר מתמחה בתחום הדוקו-ריאליטי. "טלוויזיה עם אג'נדה חברתית יכולה להצליח כלכלית, אני חושב שהיא יכולה להיות אפילו יותר רווחית מתוכנית ללא אג'נדה כזאת".



טירקל הוא מומחה לפורמטים דוקומנטריים, שזכה בארבעה פרסי באפטה (האוסקר הבריטי), וב-2006 אף הוכתר על ידי מגזין broadcast למפיק הטלוויזיה מספר אחת ברשימת 100 אנשי הטלוויזיה החשובים ביותר בבריטניה. עד 2003 עבד בבי.בי.סי, שם הפיק בין השאר את הסדרה הדוקומנטרית blood on the carpet, שעסקה במאבקים עסקיים בתאגידים ואת back to the floor ("בחזרה לתחתית") - סדרה שבה מנכ"ל של חברה חוזר לעבוד בדרג זוטר (הסדרה הופקה גם בישראל ושודרה בערוץ 8). כמו כן הפיק את הסדרה troubleshooter שעסקה אף היא בנושא העסקי.

מ-2003 מתמקד טירקל בעבודה עם יוצרים, חברות הפקה וערוצי טלוויזיה בבריטניה ובעולם. בין השאר יצר את הסדרה jamie's school dinners עבור ערוץ 4 בכיכובו של "השף העירום", ג'יימי אוליבר, ואת הסדרה ששודרה בשנה שעברה בבי.בי.סי - big chef takes on little chef.



"לפעמים אנשים לא מעריכים כמה לתוכניות יש משמעות ותוכן ולא רק בידור. הצופים באמת אוהבים ורוצים משמעות בתוכניות שבהן הם צופים. לדוגמה, undercover boss (הגרסה האמריקאית ל"בחזרה לתחתית"), שבאמצעותה מנהלי חברות הבינו מה קורה אצלם בחברה והיה הצלחה גדולה. ב-jamie's school dinners רצינו לשנות את הדרך שבה אנשים אוכלים וזו גם היתה הצלחה גדולה עם 38 מיליון צופים בארה"ב".



לספר סיפורים פנטסטיים



טירקל מגיע לפסטיבל "דוקאביב 2010", שיתקיים בתל אביב ב-6-15 במאי, להעביר סדנה בשם קונפליקט. הסדנה, שתתקיים ב-9-10 במאי, אמורה לספק לעוסקים באפיקים של דוקו וריאליטי, בין היתר, פתרונות במציאת הפורמט המתאים לסיפור, בבחירת הדמויות ובעריכה הנכונה.



לדבריו, הבעיה העיקרית שבה הוא נתקל בעבודתו היא חוסר בהירות בנוגע לסיפור המרכזי של התוכנית, ההיגיון שלו והדמויות המשתתפות. "בחדר עריכה תמיד אפשר לשנות ולגרום לזה לעבוד. כשמגיעים למצב כזה צריך לשאול מה הסיפור, מי הדמויות, מה השאלה ומה הטיים-ליין, ולאחר שלשאלות אלה ניתנה תשובה, אפשר לעזור לתוכנית".



טירקל מסביר כי בשביל ליצור סיפור דוקומנטרי מצליח הדברים החשובים ביותר הם "קודם כל שיהיו דמויות ממש טובות - גיבורים מעניינים שמעוררים רצון לעקוב אחרי ההתפתחות שלהם. דבר חשוב נוסף הוא שיהיה סיפור חזק עם שאלה גדולה ותשובה גדולה. צריך לתפוס את הקהל בהתחלה עם הדמויות, ולהראות כי כדאי לצאת אתן להרפתקה הזאת ולעקוב אחריהן. לספר סיפור מאוד משכנע שאנשים ירגישו שהם חייבים לראות".



לפי טירקל, התכונות הנדרשות כדי להצליח כיוצר הן "חוכמה, יותר חשוב קסם, עוד יותר חשוב רעב ותשוקה והכי חשוב זה מזל. אבל לא יהיה לך מזל אם אתה לא נלהב ונמרץ", הוא אומר. בנוגע לתפקידם של קשרים אישיים בדרך להצלחה מגלה טירקל ספקנות ואומר כי "אולי גם זה חשוב אבל כדי לעשות תוכנית מוצלחת זה לא יעזור". מאיפה אתה מקבל רעיונות לסדרות?



"אני חושב שבמקרים רבים אולי יש לך רעיון אחד ואתה פוגש מישהו אחד והוא מביא זווית אחרת וכך נוצרת תוכנית. פורמטים רבים החלו את דרכם בצורה מאוד שונה לעומת איך שהם כיום, כאשר במהלך העשייה התוכנית קרתה".



טירקל מספר כי הוא יודע שיש לו מוצר מנצח ביד אם הוא מוצא את עצמו מעוניין בכיסא הבמאי. "הייתי במאי בעבר", הוא אומר. "אם אני נואש לביים את זה אז אני יודע שזו תוכנית מצוינת. מעבר לזה אני חושב שצריכה להיות שאלה אמיתית - משהו שאנשים רוצים לדעת".



מה לדעתך בעצם ההבדל בין ריאליטי לדוקו ודוקו-ריאליטי?



"אני לא חושב שיש הבדלים, זה הכל סוגים שונים של אותה הטלוויזיה. אני חושב שאנשים אוהבים סיפורים אמיתיים. אנחנו מכונות סיפורים - מספרים לעצמנו סיפורים על החיים שלנו ובונים מהם סיפורים לעצמנו. ואז, כשאנחנו רואים סיפורים אמיתיים של אנשים אחרים שעוברים משהו, זה עוזר לנו להבין את החיים שלנו. זה קיים גם בדרמה, אבל בלראות אנשים אמיתיים באופן לא צפוי - יש בזה משהו מאוד מרגש. ככל שהתוכנית יותר אותנטית ככה זה עובד יותר טוב". בישראל התנהל בזמנו ויכוח בנוגע לתוכנית "האח הגדול" - המנכ"ל של הערוץ שמשדר את התוכנית אמר שמדובר בדוקו על החברה הישראלית ואילו המנכ"ל המתחרה אמר שזה המיץ של הזבל. עם איזה דעה אתה מסכים?



"לא ראיתי את 'האח הגדול' בישראל, אבל בעיני השאלה היא איך עושים את התוכנית - האם הסיטואציות אמיתיות או שהופכים את האנשים לגרוטסקיים. זה יותר עניין של בחירת הדמויות ולא הפורמט של התוכנית עצמה".



טירקל מאמין שבסופו של דבר תוכניות שבהן אנשים מוצגים באופן מופרז ומגוחך ייעלמו בסופו של דבר, אך הדבר לא ישפיע על ז'אנר הדוקו או הריאליטי באופן כולל. "לצופים נמאס מתוכניות גרוטסקיות ומתחרויות מגוחכות. יש בארה"ב הרי כל כך הרבה ריאליטי שנכשל, אבל אני לא חושב שהז'אנר זה העניין פה אלא האינטגריטי והמשמעות שבה עושים את התוכנית".



איך אתה מתמודד עם האפקטים של ההתפתחות הטכנולוגית שגורמת לאנשים ובעיקר צעירים לבחור באינטרנט?



"לספר סיפורים פנטסטיים. אפשר לקחת דוגמה מסרטים הוליוודיים שגם כיום מצליחים. אם אתה עושה את התוכנית הנכונה זה יעשה את הרעש הרצוי ואנשים עדיין יצפו בזה".