קצו של האיחוד היחסי

>> בהתאם לשיטת האיחוד היחסי, שמקובלת כיום לטיפול בהשקעה בחברה שהשליטה בה מעוגנת בהסכם שלפיו קבלת ההחלטות המשמעותיות מתבצעת על ידי בעלי המניות יחדיו, מכירה החברה המחזיקה בדו"חותיה בחלקה היחסי בהכנסות, בהוצאות, בנכסים, בהתחייבויות ובתזרימים.

הבעיה היא ששיטה זו, שאינה מקובלת בארה"ב, סותרת את המסגרת המושגית הדורשת שליטה בלעדית כתנאי להכרה בנכס. טעות היסטורית זו של התקינה הבינלאומית נבעה מהרצון להעדיף מהות על פני צורה, לאור החשש כי במקום להחזיק נכס במשותף תוקם חברה בשליטה משותפת ותחזיק באותו נכס. אבל, כידוע, קיים הבדל משמעותי בין מקרה שבו שני בעלים מחזיקים במשותף בנכס וכל אחד מגייס לשם כך הלוואה לבין מקרה שבו הם מחזיקים במשותף חברה שבבעלותה נכס שמומן בהלוואה - במקרה האחרון, כל אחד שולט רק על רק זכויותיו בחברה ולא על החלק היחסי בנכס.



השלכות השיטה הן לא רק "ניפוחיות", אלא עשויות להשפיע גם על מדידת הרווח וההון. היתרונות בראיית האיחוד הם, לדוגמה, בהיוון עלויות אשראי ובירידת ערך מלאי; והחסרונות - אי-יכולת לבטל ירידת ערך מוניטין והכרה בירידות ערך נדל"ן שמומן בהלוואות נון-רקורס.



מעבר לכך, השימוש בשיטה זו, ש"מערבבת" את נתוני המוחזקת, מונע את הצורך בצירוף דו"חות כספיים כשמדובר בכלולה מהותית ומספק הקלה גם לעניין צירוף דו"חות חברה נערבת. יש הטוענים כי התקינה הישראלית בעלת האוריינטציה האמריקאית הזדרזה לאמץ את הטעות הבינלאומית - ועוד כמחייבת - מתוך אינטרס של שני הקונצרנים הגדולים דאז, כור וכלל, שהחזיקו במשותף במשאב, בעלת מונופול המלט נשר, שלא לחשוף את נתוניו.



עם המעבר ל-ifrs רבות מהחברות עברו ליישם את שיטת השווי המאזני לגבי חברות בשליטה משותפת. דוגמה לכך היא שיכון ובינוי, שהקטינה כפועל יוצא את התחייבויותיה לתחילת 2008 בכ-639 מיליון שקל.



אבל הקץ של שיטת האיחוד היחסי קרב: תקן בינלאומי חדש, שצפוי להתפרסם בחודשים הקרובים, יביא לביטולה - להוציא אותם מקרים שבהם מוחזק במישרין חלק מנכס ("מושע"). ביטול השיטה צפוי ליצור צורך בצירוף דו"חות, כמו אולי במקרה של פרויקט הפלאזה שמוצג כבר כיום כמגזר נפרד בדו"חות של נכסים ובניין. מצד שני, הביטול יגרום ל"דיאטה" בדו"חות, במיוחד בתחום הנדל"ן, שם מהוות עסקות אלה לעתים את עיקר המאזן: בנאנט, לדוגמה, מדובר בכ-61% מהנכסים וב-72% מההתחייבויות לתום 2009.



לאור הרוחות המנשבות, ניתן לראות בשיטת השווי המאזני כנאותה יותר מבחינת רלבנטיות ומהימנות באופן המאפשר שינוי מדיניות חשבונאית. דוגמה לכך היא יזמית הבנייה אלמוג ים סוף החזקות, שעברה ב-2009 משיטת האיחוד היחסי לשיטת השווי המאזני. כפועל יוצא, אלמוג הוציאה ממאזנה יותר מ-100 מיליון שקל התחייבויות שוטפות מבנקים ושיפרה ללא היכר את יחסיה הפיננסיים לדצמבר 2009: מהון חוזר שלילי של 57 מיליון שקל (יחס הון חוזר 0.65) להון חוזר חיובי של 18 מיליון שקל (יחס של 1.43), וגידול ביחס הון עצמי לנכסים מ-17% ל-28%.



-



הכותב הוא יועץ ifrs ומנהל התוכנית בחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה