מרוויח מיליארדים בחברות הפרטיות, מקבץ נדבות בחברה הציבורית

תרבות החוב



>> חברת סקורפיו נדל"ן, שבשליטת בני שטיינמץ, היתה אמורה לשלם ביום חמישי האחרון למחזיקי האג"ח את התשלום הראשון של הקרן - כ-120 מיליון שקל. אך החברה לא עשתה זאת, ובכך ניתנה הגושפנקא הרשמית לכך כי החברה של שטיינמץ מצויה במצב של חדלות פירעון.



נראה כי העניין לא העכיר את סוף השבוע של שטיינמץ. בתזמון מופלא הוא ביצע בסוף השבוע האחרון אקזיט ענק כשמכר את השליטה (51%) בפעילות המכרות בגיניאה לענקית הכרייה הברזילאית ואלה (vale) תמורת 2.5 מיליארד דולר. מתוך סכום זה הוא אמור לקבל כ-500 מיליון דולר באופן מיידי, והיתר בתשלומים במהלך השנים הקרובות. כך שמי שחשש למצבו העסקי של שטיינמץ, שלכאורה נפגע בעקבות המשבר, יכול להסיר דאגה מלבו.



העובדה שמסיבת יום העצמאות בביתו של שטיינמץ בארסוף התקיימה השנה כרגיל, בניגוד ל-2008 שבה בוטלה, היתה סממן נאה למצבו. לפני כמה שבועות אחד ממקורביו של שטיינמץ אף התקומם על הפגיעה בכבודו של חברו ואמר כי "הון אישי מוערך של כ-2 מיליארד דולר שדירגתם את שטיינמץ במגזין 500 העשירים האחרון היה תמחור בחסר". אז איך קורה שאיש עסקים שמציג הישגים בהיקפים כאלה לא משלם כסף לבעלי האג"ח?



נאלץ לחשוף טפח מעסקיו



שטיינמץ בנה לעצמו מוניטין של איש עסקים מסתורי וחוצה גבולות. הוא פעל באזורים אקזוטיים כמו קונגו, סיירה ליאון, גיניאה, זמביה, חבל הבלקן ורוסיה והצליח בגדול.



אלא שמרבית ההצלחות הגדולות שלו בוצעו הרחק מעיני הציבור, במדינות העולם השלישי, שם השקיפות וכללי המשחק שונים מאלה שבשוק ההון במדינות אירופיות ובישראל. שטיינמץ נמנע מחשיפה במשך שנים, ואם זה היה תלוי בו הוא היה ממשיך לשמור את עסקיו הרחק מהרדאר של שוק ההון.



אך במהלך שנות הגאות של שוק ההון הוא החליט להיעזר בציבור בגיוס מקורות כספיים להשקעות והרחבת הפעילות. הוא הנפיק מניות ואג"חים ונאלץ בכך לחשוף טפח מעסקיו. במהלך 2005-2007 הוא הנפיק את חברות ההנדסה בייטמן הנדסה ובייטמן ליטווין ואת חברת המכרות ניקנור לפי שווי מצטבר של מיליארדי שקלים.



במקביל להנפקות, שוק האג"ח היה זול בישראל ושטיינמץ ניצל אותו להנפקות של כ-1.2 מיליארד שקל עבור חברת טי.אמ.אי מקבוצת bsg, הפעילה בתחומי המכרות ואנרגיה. בנוסף הוא גייס 516 מיליון שקל באג"ח עבור חברת סקורפיו, המרכזת את השקעות הנדל"ן שלו במרכז ובמזרח אירופה. בזכות המוניטין שצבר באותם ימים שטיינמץ יכול היה לגייס את האג"ח באמצעות כמה טלפונים לחתמים.



במקביל הביע שטיינמץ עניין ברכישות בשוק ההון הישראלי. ככל הידוע, שטיינמץ התעניין בדש איפקס ואף ניסה בעבר לקנות עם שותפים את חברת הנדל"ן שיכון ובינוי - שתי חברות שנהפכו למובילות בתחומן, והניבו למשקיעיהן תשואות נאות בשנים האחרונות.



ואולם החריקות בעסקיו של שטיינמץ החלו לבצבץ כבר בקיץ 2007, כשנאלץ לדחות את תוכניותיו להנפיק בלונדון את חברת קוניקו (cunico), בעלת מכרות ניקל, נחושת וקובלט בחבל הבלקן ובזמביה, לפי שווי של 2.3 מיליארד דולר, ולאחר מכן את סקורפיו.



זה היה שלב שבו מהלכיו הציבוריים של שטיינמץ החלו לפגוע בתדמית הנקייה שלו. בדצמבר 2008 פירסמה טי.אמ.אי הצעת רכש מלאה לרכישת עד 860 מיליון שקל ערך נקוב של אג"ח סדרה א' במחיר של 90 אגורות לכל שקל ערך נקוב, ובתמורה כוללת של כ-773.6 מיליון שקל, לעומת המחיר הפארי של כ-108 אגורות.



הצעת הרכש גילמה תספורת של כ-170 מיליון שקל ששטיינמץ ניסה לבצע למשקיעים. המהלך לווה בהורדת דירוג חדה של מעלות לאג"ח החברה. לאחר שהמוסדיים התנגדו הוא רכש את החוב כמעט לפי המחיר המלא, והתספורת נמנעה.



"בזמן הגיוס חשבנו שגייסנו במחיר סביר ולתקופה סבירה. כיום, כשכל זה קורה, ובהתחשב בעובדה שבני לא אוהב להיחשף, אנו מצטערים שגייסנו", סיפר באותם ימים ל-themarker דוד גרנות, מנהל העסקים הראשי של שטיינמץ. "אני נמצא הרבה שנים בשוק ההון ומכיר את החוויות האלה. זה לא נכון לשפוט את המצב כשכל השוק מלא ב'עליהום' על הטייקונים. בעוד שנה כולם ידברו אחרת. במבט לאחור נקבל צל"ש ולא טר"ש".



2009 היתה שנה מאתגרת עבור שטיינמץ. המשבר הגלובלי לא פסח על עסקיו, ושוויין של החברות שלו על הנייר ירד במיליארדי שקלים. עבור שטיינמץ, במשבר היתה הזדמנות. במחצית השנייה של 2009 הוא החליט למחוק מהבורסה בלונדון את בייטמן ליטווין ובייטמן הנדסה, הפעילות בפרויקטים מורכבים בתחומי משאבי טבע והסביבה, צברו הפסדים של עשרות מיליוני דולרים בשנים האחרונות והניבו למשקיעים תשואה שלילית מובהקת.



כך למשל, בייטמן ליטווין הונפקה במאי 2006 לפי שווי של כ-1.5 מיליארד שקל ונמחקה באוקטובר 2009 לפי שווי של כ-33.5 מיליון שקל. גם בייטמן הנדסה איכזבה את המשקיעים ונמחקה זמן קצר לפני כן לפי שווי זעום של כ-5 מיליון דולר. אך אם במקרים אחרים שטיינמץ רק ניצל הזדמנות - בסקורפיו הוא כבר פשוט לא שילם חובות.



ההרפתקה של סקורפיו



להרפתקה עם סקורפיו, שאינה חלק מקבוצת bsg, יצא שטיינמץ, בדומה לטייקונים אחרים כמו לב לבייב ואליעזר פישמן, כשפחד לפספס את מכרות הזהב החבויים בקרקעות במזרח אירופה. לכן הוא ביצע עם סקורפיו במהלך שנות הגאות השקעות ממונפות מאסיביות במזרח אירופה שהניפו מאזן של כ-2 מיליארד שקל.



עם בוא המשבר המינוף נתן אותותיו וסקורפיו נקלעה למצוקת נזילות. בעקבות כך בספטמבר-אוקטובר 2009 החליט שטיינמץ להיחשף במקצת כלפי שוק ההון וערך מפגשי היכרות עם הבכירים בגופים המוסדיים הגדולים, בהם רועי ורמוס מנכ"ל פסגות, סגנו אלי בבלי, ענת לוין מנהלת ההשקעות הראשית של מגדל, אמיר הסל מנהל השקעות ראשי של הראל, יוני טל מנהל ההשקעות הראשי של מנורה ועוד. זאת לקראת פתיחת המגעים להגעה להסדר החוב, שהחלו רשמית בתחילת נובמבר 2009. סקורפיו חייבת למחזיקי האג"ח כ-580 מיליון שקל, וכן כ-400 מיליון שקל לבנק הפועלים.



ההסתבכות שאליה נקלעה השתקפה היטב בתוצאותיה הכספיות ל-2009, אותה היא סיימה בהפסד ענק של 314 מיליון שקל, גירעון בהון החוזר של מיליארד שקל וגירעון בהון העצמי של 249 מיליון שקל ןךדן"חותיה הוצמדה הערת עסק חי. נציגות מחזיקי האג"ח של סקורפיו מורכבת מנציגי מגדל, פסגות, כלל, מנורה והפניקס.



בפברואר נדמה היה כי סקורפיו מתקרבת להסדר החוב, וכי כוונותיו של שטיינמץ אכן רציניות. זאת לאחר שהגיעה להסכמות עם נציגות האג"ח כי תשלומי הקרן של סקורפיו יידחו בארבע שנים ויחלו להיפרע בארבעה תשלומים שנתיים החל בדצמבר 2013. גם תשלומי הריבית החצי-שנתיים יידחו, ויחלו להיפרע מסוף 2011. עוד נקבע כי שיעור הריבית יועלה ב-0.2% ל-6.45%. ההסכמות האלה הושגו כשבמקביל שטיינמץ נתן ערבות אישית לבנק הפועלים בהיקף של כ-100 מיליון דולר, תמורת ההסכמה של הבנק כי החוב כלפיו ייהפך נחות לעומת מחזיקי האג"ח.



אלא שבפועלים לא אהבו את הפרסומים על ההסדר ועל כך שהחוב ייהפך נחות ודרשו ערבויות וביטחונות נוספים לפני אישור ההסדר. בפגישה עם מחזיקי האג"ח הועלתה אפשרות ששטיינמץ ישלם להם ביוני כ-100 מיליון דולר, ויתרת החוב של כ-50 מיליון דולר תיפרע כהלוואה נחותה לעומת אלה שתצטרך סקורפיו לפרוע להפועלים, מוסדות פיננסיים ולהלוואות בעלים.



בהתחשב במצב הנכסים המאתגר של סקורפיו, מחזיקי האג"ח ראו בהצעה זו מעין תספורת של כ-50 מיליון דולר לאור סיכויים נמוכים להחזיר את הכסף, והציבו בפני שטיינמץ אולטימטום עד 7 ביוני כדי להגיע להבנות עם הפועלים לגבי ההסדר, אחרת ידרשו להעמיד את החוב לפירעון מיידי.



סכנה למוניטין



לא ברור איך ייגמרו המגעים בין שטיינמץ לנושיו. בשיחות פרטיות עם מחזיקי האג"ח מועלות הצעות המדברות על כך ששטיינמץ מוכן להעביר אליהם את השליטה בסקורפיו. זאת בניגוד למשל ליצחק תשובה, שהעביר את השליטה בחוליה החלשה שלו, דלק נדל"ן, מקבוצת דלק אליו ישירות, ובינתיים דואג לכל התחייבויותיה.



שטיינמץ כנראה מוכן לוותר על הלוואות בעלים של כ-380 מיליון שקל שנתן לסקורפיו, ולהשאיר את האונייה השקועה שתמשיך להפליג בלעדיו, כדי לחסוך כסף והרבה כאב ראש הכרוך במלחמה עם בעלי האג"ח. שכן באימפריית העסקים שלו, המוערכת בעשרות מיליארדי דולרים, מדובר בכסף קטן. ואולם במידה שמהלך כזה ייצא אל הפועל, הכבוד והמוניטין של שטיינמץ ייפגעו בצורה אנושה וספק אם יוכל בשנים הקרובות לגייס שוב בשוק הישראלי.



מסקורפיו נדל"ן נמסר: "המו"מ מתנהל בצורה הגונה ועניינית. המתווים שנבחנו על ידי הצדדים כללו הזרמה לחברה מבעלי מניותיה. סקורפיו נפגעה מהמשבר והיא פועלת לגיבוש הסדר שישרת אותה ואת בעלי האג"ח. נמשיך לנהל את המו"מ במסגרת ההליך שנקבע".



מה יקבלו בעלי האג"ח אם יקחו את החברה



>> סקורפיו מחזיקה בקרקעות להקמה של כ-25 פרויקטים ברחבי מרכז ומזרח אירופה, ואולם בשל המשבר בשווקים החברה השעתה התחלות בנייה חדשות ומתרכזת בעיקר בהשלמת פרויקטים שבנייתם כבר החלה, כמו פרויקטי מגורים בשם west park בבוקרשט, רומניה, park avenue בקייב, אוקראינה והפרויקטים holesovice prague marina ו-jarov בפראג, צ'כיה.



לפני כמה שנים שטיינמץ חשב שניתן יהיה להנפיק את סקורפיו לפי שווי של 600 מיליון דולר. כעת גם אם מחזיקי האג"ח ביצעו הערכות שווי של נכסי החברה, וקיבלו על הנייר שוויים של כמה מיליוני שקלים, הם עדיין לא בטוחים שגם אם שטיינמץ יעביר להם את המפתחות של החברה הם אכן יוכלו לממש את הנכסים או לנהל את החברה. זאת משום שכפי שזה נראה כעת, משבר הנדל"ן במזרח אירופה רחוק מאוד מלהסתיים וניסיונות של סקורפיו לממש חלק מהנכסים לא מצליחים בינתיים.



בנוסף, גם חברי הנציגות לא גיבשו דעה אחידה אם להעמיד את החוב לפירעון מיידי. בינתיים הם מצפים משטיינמץ, הנחשב אחד היהלומנים הגדולים בעולם, שיכבד הסכמים ויפרע את החוב - ציפייה שכלל לא בטוח אם תתממש.



גם הגיאולוג של דלית ותמר דורש משטיינמץ פיצוי של 60 מיליון דולר לפחות



>> בינואר נחשף ב-themarker כי יוסי לנגוצקי, הגיאולוג והיזם של תגליות קידוחי הגז והנפט מול חופי חיפה וחדרה, תמר ודלית, מתכוון לתבוא את שותפו לשעבר, בני שטיינמץ, בגין איבוד זכויותיו בקידוחים.



השניים החזיקו בשותפות מוגבלת (stx) שבבעלותה היו 5% מזכויות הקידוחים, אולם שטיינמץ פרש מקבוצת השותפות בקידוחים חודשיים לפני שאלה החלו. לנגוצקי לא הספיק למצוא משקיע אחר במקום שטיינמץ ובשל כך איבד את זכויותיו בקידוחים, בעוד השותפים האחרים בתגליות קבוצת דלק של יצחק תשובה, קבוצת קובי מימון ודודי ויסמן, צפויים ליהנות מהרווחים האדירים של הפרויקט, ששוויים נאמד ב-6 מיליארד דולר.



ככל הידוע, לנגוצקי דורש משטיינמץ פיצוי בהיקף מינימלי של 60 מיליון דולר, שעשוי להגיע למאות מיליוני דולרים. הצדדים מצויים בשלב זה בבוררות, אותה מנהל השופט בדימוס בועז אוקון.



"החלטתנו לפרוש מהפרויקט התקבלה לאור ההזדמנויות הגדולות שנפתחו בשוק, ובחירתנו להתמקד בפרויקטים שבהם יש לנו אחזקה משמעותית. אחזקת הקבוצה בפרויקט היתה 5% בלבד", ציינו בקבוצת שטיינמץ.



בנקאי לשעבר מבקש פריסת חובות



>> כמו שאיזי כהן, מנכ"ל אפריקה ישראל, נהפך מספק אשראי בכיר כשהיה מנכ"ל חברת הביטוח והפיננסים מגדל למבקש אשראי מהמוסדיים במסגרת הסדר החוב, חוויה דומה עוברת בימים אלה על דוד גרנות.



גרנות נחשב עד לפני שלוש שנים לאחד הבנקאים הבכירים במשק במשך כ-30 שנה, ומי שניהל שלושה בנקים בישראל - אגוד, דיסקונט ובינלאומי - חצה את הקווים ועבר לקבוצת שטיינמץ (אחד הלקוחות הבכירים של הבינלאומי) לתפקידי ניהול בקבוצת שטיינמץ. זאת ככל הנראה לאחר שהבין כי צדיק בינו, הבעלים של הבינלאומי, מכשיר את בת טיפוחיו סמדר ברבר-צדיק לתפקיד המנכ"לית.



בקבוצת שטיינמץ משמש גרנות מנהל עסקים הראשי, דירקטור בחברות הקבוצה (לצד היותו דירקטור בחברת הביטוח והפיננסים הראל) וכן משמש יו"ר סקורפיו נדל"ן. גרנות אמנם עסוק גם בעסקים שוטפים של קבוצת שטיינמץ, אך בשנה האחרונה הוא מקדיש חלק ניכר מזמנו להסדר החוב של סקורפיו.