הספרדים עבדו פחות וביזבזו בלי סוף - עכשיו זה מתפוצץ להם בפנים

סמוך למרכז העיר ולנסיה שוכן אתר בנייה עצום בגודלו, שבמרכזו אצטדיון חצי בנוי ומתפרק. מנוף דומם שהולך ומתפורר לאטו ניצב מעל אתר הבנייה השומם, וקורות המתכת מזמן החלו להחליד. האצטדיון, "מסטאייה החדש", נועד להיות האצטדיון החדש של קבוצת הכדורגל המהוללת של העיר. בעל 75 אלף מושבים ועיצוב עתידני מבהיק המזכיר את זה של "עיר האמנויות והמדעים", אחד המבנים המפורסמים בוולנסיה, הוא תוכנן בשיאה של בועת הנדל"ן בספרד, ב-2006, ונועד להחליף את אצטדיון מסטאייה הוותיק של הקבוצה, שהיה אמור להימכר למפתחי נדל"ן תמורת הון עתק. "כסף קל", הבטיח הבעלים של הקבוצה דאז, חואן באוטיסטה סולר, קבלן שהתעשר במהלך שנות הפריחה של שוק הדיור הספרדי. ואז התפוצצה בועת הדיור הספרדית. מכירות הבתים צללו, וסולר - שעשה את הונו מבניית פרויקטים של דיור למגורים - איבד חלק ניכר מהונו. המועדון, אחד המהוללים והמעוטרים ביותר בספרד, כבר היה בשלב זה בחובות ענק של 400 מיליון יורו בשל התנהלותו הבזבזנית של סולר, שרכש את הקבוצה ב-2004. בניית האצטדיון החדש ומכירת הקרקע שעליה שכן האצטדיון הוותיק שבו שיחקה הקבוצה מאז 1923, נועדו לחלץ את המועדון מחובותיו. אך התפוצצותה של הבועה מנעה מהמועדון למצוא קונה לשטח או מימון לבניית האצטדיון החדש. סולר נאלץ למכור את מניותיו, לאחר שהותיר בקופת הקבוצה סכום מגוחך של 11 אלף יורו. ולנסיה החליפה כמה בעלים ונקלעה לכינוס נכסים שאילץ אותה לגייס 18 מיליון יורו מאוהדיה הנאמנים - והאצטדיון, למרות הבטחה של בעלי הקבוצה בשנה שעברה לחדש את העבודות, נותר שומם. בשיאו של המשבר בקבוצה, אפילו נשיא המועדון לא הגיע למשחקים, והאוהדים הנאמנים של "העטלפים" שהגיעו למשחקים, עזבו עוד לפני שריקת הסיום.



כיום, האצטדיון וסביבתו משמשים כמוצג מוזיאוני, הדגמה חיה לנזקיה של בועת הדיור הספרדית ולהתנהגות הבזבזנית שאיפיינה אותה. האתר מוקף בגדר ארוכה המעוטרת בכתובות גרפיטי ובשלטיהן של חברות בנייה. החומרים עצמם מזמן נלקחו על ידי חברת הבנייה או נגנבו, והרחובות הסמוכים כמעט ריקים מאדם. בצפון העיר עומדת שכונה שלמה למכירה: כמעט כל בניין מעוטר בכמה שלטי "למכירה" או "להשכרה", לעתים של כמה משרדי תיווך שונים. כמעט אף בית עסק אינו פתוח, רבים מחלונות הראווה ריקים - והזבל, כמו גם חומרי הבנייה מאתר סמוך - נערם ברחובות. רבים רכשו דירות בפרבר צפוני זה של העיר כשנראה היה שהאצטדיון החדש יוביל לפיתוחו - אך כעת המבנים, כמו האצטדיון, נראים מוזנחים. העיתון הספרדי "marca" דיווח בחודש שעבר כי חלקים מהאצטדיון כבר ניזוקו מעבר לכל תקנה.



על אף שהוא חריג בגודלו, מראהו של מסטאייה החדש אינו יוצא דופן בספרד של היום, שבה תעשיית הבנייה קרסה לחלוטין והפילה עמה גם את שוק העבודה מוכה האבטלה. מהדרום ועד הצפון, לאורך החוף ואפילו בפאתי הבירה מדריד, נראים אתרי בנייה שוממים מכל עבר, ומנופיהם ניצבים מעל. בסמוך לטולדו העתיקה ניצבים לא פחות מעשרה מנופים מעל פרויקט דיור בלתי גמור. בדניה, עיר חוף שהיתה לפלורידה של האירופים, עומדות למכירה דירות רבות שנרכשו על ידי זרים, בעוד דירות אחרות שעוד לא נבנו משקיפות עליהן. בועת הנדל"ן, שהפכה כמעט לבדה את כלכלת ספרד מאחת הכלכלות העניות באירופה לכלכלה החמישית בגודלה באיחוד האירופי, גם הפכה בקריסתה את ספרד לאתר בנייה בלתי גמור, שבו קשה לראות אופק נטול מנופים שוממים.



"כשהפועלים עוד עבדו כאן, היינו מתלוננים תמיד על הרעש ועל הלכלוך", אומרת אדלמירה, בעלת חנות טבק הסמוכה לאתר בנייה נטוש ומאיים למראה במערב ולנסיה. "עכשיו, כשהמנופים סתם יושבים שם, זה אפילו יותר גרוע. בלילות אני פוחדת ללכת ליד", היא אומרת. ולנסיה, יש להדגיש, אינה עיירה תעשייתית אלא העיר השלישית בגודלה בספרד, הכוללת כמה מהפנינים האדריכליות היפות במדינה, בהן עיר האמנויות והמדעים (ciutat de les artes i de les ciencies), מתחם צחור ועתידני שעוצב על ידי האדריכל סנטיאגו קלטרווה, המוכר לישראלים בתור מעצבו של גשר המיתרים בירושלים. בכל מארס נחגג בוולנסיה פסטיבל לאס פאליאס המפורסם, שבו מועלים באש פסלי נייר ענקיים.



הגורם להתפרקות גוש היורו



אתרי הבנייה הנטושים הם רק ביטוי אסתטי של קשייה הכלכליים של ספרד, שמלבד איטליה היא הגדולה בכלכלות ה-piigs - פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד - הכלכלות האירופיות המצויות כיום במשבר בשל חובות ענק וגירעונות גבוהים. הכלכלה הספרדית, שרק לפני שלוש שנים עוד היתה מושא לקנאה בעיני רבים בשל שיעור הצמיחה המהיר ביותר באירופה והקצב המסחרר שבו יצרה משרות, נחשבת כיום לאחת הכלכלות הפגומות ביותר ביבשת. עם שוק עבודה נוקשה ולא יעיל, מערכת פוליטית מנוונת, אבטלה הנושקת באזורים מסוימים ל-30% ומלאי של מאות אלפי בתים שאינם מצליחים למצוא קונה, סובלת הכלכלה הספרדית מגירעון של 11.4% מהתמ"ג - השלישי בגודלו באירופה - ואף עשויה להיות הגורם להתפרקות של גוש היורו.



בשבוע שעבר (28.4) החלה הסופה הכלכלית האירופית להתקדם לכיוון ספרד, לאחר שסוכנות הדירוג s&p הורידה את דירוג האשראי שלה בדרגה אחת, מ-aa פלוס לרמת aa - דירוג אשראי הנמוך בשניים בלבד מדירוג אשראי מושלם, אך גם זהה לדירוג של מדינות כמו סלובניה. s&p אף פירסמה תחזית דירוג שלילית לספרד, מהלך שמשמעותו ציפייה להורדות דירוג נוספות, על רקע הערכות הכלכלנים כי הכלכלה הספרדית תמשיך לדשדש עם צמיחה ממוצעת של 0.7% בלבד עד 2016 לפחות, והחשש מפני התפשטותו של משבר החובות ביוון לשאר כלכלות ה-piigs. יומיים לאחר מכן פירסמה הממשלה כי שיעור האבטלה עלה ל-20.1% לראשונה זה עשור, לעומת 8% ב-2007. ממשלתו של חוזה לואיס רודריגז ספאטרו, מסכימים הכלכלנים, אינה עושה כמעט דבר כדי לבלום את ההידרדרות המהירה במעמדה של ספרד.



"הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית, אנחנו איש מת מהלך", אומר הכלכלן הליברלי אלברטו ריקארט, מהכלכלנים הידועים בספרד, מייסד העיתון המקוון "ליברטד דיחיטל", לשעבר יועצו הכלכלי של ראש הממשלה הדמוקרטי הראשון של ספרד, אדולפו סוארז, ודירקטור בבנק החסכונות caja madrid כמו גם באיבריה. "ספרד מתקרבת לאסון, ועל אף שהוא יתרחש בעוד שלוש-חמש שנים, אין דבר שעומד להיעשות כדי למנוע זאת", הוא אומר (ראיון עם ריקארט בעמ' 26).



"ספאטרו הוא מת מהלך, לא ספרד. הממשלה מתה. השאלה היחידה היא אם היא תעשה משהו לפני שתלך, כי אין לה מה להציע לספרד מלבד תוכנית תיקון", אומר פרננדו פרננדז, כיום פרופסור ב-ie ביזנס סקול במדריד ולשעבר הכלכלן הראשי של בנקו סנטנדר וכלכלן בכיר בקרן המטבע הבינלאומית. "מה שמפחיד אותי הוא שניהפך לאיטליה, עם אבטלה שתתייצב על 14%-15%, עם דמי אבטלה נדיבים ובלי צמיחה במשך שנים, בלי כסף בקופה הציבורית וכמעט ללא השקעה בתשתיות, בחינוך ובבריאות. הממשלה משחקת משחקים ומחכה שהמשבר יסתיים מעצמו ושהשווקים יעזבו אותנו. זה ברור שגם אם הם ינסו לעשות משהו, הם ינסו לעשות את המינימום האפשרי. כשהמצב יהיה באמת גרוע, הממשלה תגיב", הוא אומר.



הכלכלן נוריאל רוביני מאוניברסיטת ניו יורק, שחזה את המשבר הפיננסי העולמי כבר ב-2006, הסכים עם דבריו של ריקארט בשבוע שעבר: "בכמה מובנים, מצבה של כלכלת ספרד גרוע מזה של כלכלת יוון. בתוך כמה ימים ייתכן שלא יהיה לנו גוש יורו לדבר עליו. יוון היא רק קצה הקרחון. אחרי שתקפו כלכלות אירופיות פגיעות, כמו ספרד, יוון ופורטוגל, משקיעי האג"ח עשויים לפנות נגד כלכלות מפותחות, כמו ארה"ב ויפן". הכלכלן קנת רוגוף מאוניברסיטת הרווארד אף העריך כי יש סבירות של 50% שספרד תזדקק לחילוץ מקרן המטבע הבינלאומית (imf). לתרחיש כזה, אם אכן יתממש, יהיו השלכות קטסטרופליות, אך רוב הכלכלנים במדינה מייחלים בכל זאת שהשווקים יענישו אותה, ולו כדי שמשהו ישתנה.



"אני מקווה מאוד שהשווקים יענישו אותנו ושנגיע לתהום, כי עד שנגיע לשם שום דבר לא ישתנה", אומרת גייל אלרד, פרופסורית אמריקאית ב-ie ביזנס סקול במדריד ולשעבר עיתונאית במגזין "אקונומיסט". "משבר כלכלי הוא לא אפוקליפסה. אנשים מאבדים עבודות, הכנסותיהם יורדות, אבל הספרדים חושבים: 'השמש זורחת, אנחנו חיים. נמצא משהו לאכול ודרך להסתדר'. זאת לא האיטי ולא האפוקליפסה. זאת קריאת השכמה".



עד לא מזמן היתה ספרד, הכלכלה ה-12 בגודלה בעולם, מושא לקנאה. הכלכלה הספרדית נחשבה לסיפור ההצלחה הגדול של גוש היורו: את הפערים הנותרים בינה לבין חברותיה המפותחות לגוש היא צימצמה במהירות, קצב הצמיחה שלה היה גבוה בממוצע מ-3% לעומת הצמיחה המדשדשת של כלכלות הגוש; ובין 1999 ל-2007 היא נהנתה מעודף תקציבי ממוצע של 0.1% מהתמ"ג לעומת גירעון ממוצע של 1.8% מהתמ"ג בגוש היורו באותן שנים. ספרד נהנתה מתעשיות רכב וכימיקלים משגשגות, מתעשיית תיירות פורחת (זו המדינה המתוירת ביותר בעולם אחרי צרפת וארה"ב) ומתעשיית בנייה שצמחה בקצב דו-ספרתי מדי שנה ועד מהרה התנפחה לכדי 20% מהתמ"ג. על אף שהחוב הלאומי שלה נמוך יחסית, ומסתכם ב-53% מהתמ"ג - לעומת 115% ביוון ו-70% בבריטניה - חובות משקי הבית והמגזר הפרטי מסתכמים ב-178% מהתמ"ג, ומבחינה זו מצבה גרוע בהרבה מזה של יוון. כיום, מוזכרות ספרד, יוון ופורטוגל בנשימה אחת עם בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, שקריסתו בספטמבר 2008 הובילה להסלמה במשבר הפיננסי העולמי.



שני דברים נחשבים לגורמים העיקריים שהובילו לפריחתה הכלכלית האדירה של ספרד בשנים שלפני 2007: האחד הוא בועת נדל"ן עצומה, שהובילה לזינוק של 200% במחירי הבתים בין 1995 ל-2007; השני, גל הגירה מאסיבי שהביא כ-5 מיליון מהגרים לספרד, ואלה בתורם סייעו לכלכלה לצמוח בקצב מהיר. נכון ל-2009 מנתה אוכלוסיית ספרד 46.7 מיליון איש, שמתוכם 5.6 מיליון רשומים כמהגרים. ב-2000 מנתה אוכלוסיית ספרד 40.5 מיליון, ומספר המהגרים היה 924 אלף בלבד.



בועת הנדל"ן של ספרד, שנולדה לאחר שההצטרפות לגוש היורו הפחיתה את הריבית הריאלית מ-7% ל-2%, התפתחה בקצב מפחיד. שוק הדיור הספרדי היה לפתע זול במיוחד, והמוני ספרדים וזרים ביקשו לקנות בית על החוף, בין אם כהשקעה ובין אם למגורים. ספרד בנתה בקצב מבהיל של 600 אלף בתים בשנה, וב-2007 הושלמה בניית 641.5 אלף בתים. אתרי בנייה צצו בכל פינה, והפיגומים והמנופים נהפכו לחלק בלתי נפרד מנופן של ערים רבות.



דניה, עיר קטנה במחוז אליקנטה שבמזרח ספרד, היא אחת הערים שהרוויחו מהפריחה האדירה בשוק הנדל"ן הספרדי - ושגם נפלו לו קורבן כשקרס. עיירת הדגים והנופש, שנוסדה כמושבה יוונית במאה ה-4 לספירה, היא אתר תיירותי מוביל בשל ההרים המוריקים המקיפים אותה, קרבתה לאתרי הנופש בעיר הסמוכה שאביה (xabia), קו החוף שלה והטירה הניצבת בגבעות מעל העיר, שנבנתה במאה ה-11 ומשקיפה על האזור כולו. דניה צמחה בקצב מהיר במהלך פריחתה של בועת הנדל"ן, שעה שהמוני תיירים וזרים שביקשו לרכוש בית זרמו לרחובותיה. כיום, מתנשאים פרויקטי הדיור היוקרתיים בסמוך לנמל כעדות לשגשוג ששטף אותה, ואולם קשה למצוא בהם מרפסת ללא שלט "למכירה". בתי עסקים רבים סגורים וחלונות ראווה רבים ריקים. התיירים ממשיכים להגיע, אך הזרים שירצו לקנות בה בית כבר אינם.



רודריגו, יליד העיר, פתח את מסעדת הדגים שלו באחד הרחובות הסמוכים לנמל דניה ב-2002. הימים היו ימי פריחת הנדל"ן, ונראה היה שכל פנסיונר בריטי רכש דירה בעיר. בהתאם, תושבים מקומיים רבים פתחו עסקים. בחודשי הקיץ והחורף כאחד היו מגיעים צרפתים ובריטים לדירות הנופש שלהם, הוא מספר. "הכל הלך טוב", הוא אומר. "היו יותר תיירים, אבל גם הרבה שבאו לראות בתים והתיישבו לאכול. כיום עוד מגיעים תיירים מפעם לפעם, אבל לא מספיק כדי להחזיק את כל המסעדות". בימים אלה, לעומת זאת, ניצבת המסעדה שלו מול שלד עירום של בניין מגורים שננטש לאחר שחברת הבנייה פשטה רגל. משני צדיה של המסעדה שוכנים עסקים שנאלצו להיסגר. "גם אני, ברגע שאמצא קונה, אמכור", הוא אומר.







התנפחותה של בועה



בועת הנדל"ן של ספרד התנפחה לממדים כה מבהילים, שהיא הצליחה להפוך יועץ תכנון עירוני בשם חואן אנטוניו רוקה למיליארדר. שערוריית רוקה התפתחה בעיירת קיט יוקרתית בשם מארבלה, שמשכה דיירים מפורסמים כמו המלך הסעודי פאהד, שבנה בה ארמון בצורת הבית הלבן. בעת מעצרו במארס 2006, החזיק רוקה - שהורשע באוגוסט 2008 במתן שוחד לשופט - בנכסים בשווי של 2.4 מיליארד יורו, בהם ארמון בן 100 שנה במדריד, אחוזה כפרית עם מנחת מסוקים הנשקפת לסלע גיברלטר וחווה לגידול סוסי הרבעה - שבה החזיק טיגריס, בנוסף לציורים של חואן מירו ולמטוס פרטי.



כיצד הצליח מתכנן עירוני בעיירת קיט להתעשר כקורח? רוקה, לשעבר מהנדס מכרות שהשתכר פחות מ-150 אלף יורו בשנה, היה בתוקף תפקידו גם ראש החברה לניהול נכסים שבבעלות עיריית מארבלה. לכן קיבל שוחד תמורת ניפוק היתרי בנייה ומתן חוזים ציבוריים בסכומי עתק. כוחו גדל לרמה כזאת, שב-2004 הצליח להביא להדחתו של ראש עיר שניסה לפטרו. הוא גם רכש סמלי סטטוס מנקרי עיניים כמו אחוזות ענק באיביזה ובמדריד.



את הכספים שהרוויחה מבועת הנדל"ן השקיעה הממשלה בתשתיות מעוררות קנאה, כמו הרכבת המהירה ave ושדה התעופה החדש הענק של מדריד, שהיה בעת בנייתו אתר הבנייה הגדול באירופה. עם זאת, המודל הכלכלי של ספרד, שהתבסס על כוח עבודה זול ועל שוק נדל"ן שהתנפח לנתח מפלצתי של 20% מהתמ"ג, כשל לאחר שעלויות העבודה עלו ולא הצליחו להתמודד עם תחרות מצד כלכלות מזרח אירופיות שהצטרפו לאיחוד האירופי, כמו פולין. כשאר העולם, נבלעה גם הכלכלה הספרדית במיתון העולמי ב-2008, אך היא סבלה ממשבר קשה יותר, שנבע מקריסתה המוחלטת של תעשיית הבנייה וממלאי של יותר ממיליון בתים ריקים למכירה, שנותרו לפתע ללא דורש. האבטלה מיהרה לזנק בעקבות קריסתה של תעשיית הבנייה, ומספר המובטלים הרשמי מונה כיום 4.61 מיליון, יותר מ-20%. בלשכות תעסוקה ממדריד ועד אנדלוסיה נרשמים תורים אינסופיים. בדרום המדינה יש אזורים שבהם שיעור האבטלה נושק ל-30%.



באופן לא מפתיע, מכוונות רוב האצבעות המאשימות כלפי הממשלה הסוציאליסטית, בראשות חוזה לואיס רודריגס ספאטרו. "מי אשם במשבר? הממשלה, כמובן", אומר פרננדז. "רוב הכלכלנים ידעו שיש בעיה בספרד לפני המשבר. חלק בחרו להתעלם, חלק פחדו לדבר וחלק בחרו לצאת נגד הממשלה, ולכן הודרנו מתהליכי קבלת ההחלטות. היה ברור שלא נוכל להמשיך לבנות ולמכור מיליון בתים בשנה - יותר מצרפת, בריטניה וגרמניה גם יחד", הוא מוסיף. חובותיהם של משקי הבית, הוא מציין, צמחו בקצב מסחרר לרמה של 125% מהתמ"ג עד 2005 - הסיבה לכך שכלכלנים רבים טוענים כי מצבה של ספרד גרוע בהרבה משל יוון.



"המשבר העולמי רק האיץ את סיומו של סיפור שנועד להסתיים. זה התרחיש הקלאסי לאחר אימוץ מטבע חדש: הריביות נמוכות, האינפלציה נמוכה, נוצרת בועה ואז היא מתרסקת. זה קרה בפרו, זה קרה בארגנטינה", אומר פרננדז. בניגוד לריקארט, שטוען כי ההצטרפות ליורו היתה טעות מצדה של ספרד, אומר פרננדז כי האשמה אינה תלויה במטבע האחיד. "ההצטרפות ליורו היתה אחד הדברים הטובים שעשינו, אבל לצד הפירות יש גם מחיר שלא טרחנו לשלם. לא היינו צומחים כפי שצמחנו ב-14 השנה האחרונות ללא היורו. ללא היורו, סנטנדר ו-bbva לא היו שניים מעשרת הבנקים הגדולים בעולם. טלפוניקה לא היתה במקום שבו היא נמצאת כיום. לא היינו נהפכים למדינה עשירה ללא היורו. שיחקנו את משחק היורו במשך שש שנים בצורה טובה, ואז נהפכנו לעצלנים. חשבנו שאנחנו עשירים ושאפשר להישען אחורה וליהנות מהחיים. אתה צריך לעשות רפורמות כדי לדאוג שהמדינה תישאר תחרותית, והממשלה פשוט שכחה את זה. האשמה בנו, שלא שילמנו את המחיר".



שוק העבודה הסוציאליסטי והנוקשה להחריד של ספרד נחשב למכשול העיקרי בפני רפורמות משמעותיות. השכר בשוק הספרדי נקבע באופן מרוכז על ידי מערכת מורכבת של הסכמים מגזריים. דמי האבטלה מוענקים לתקופה של שנתיים, הפיצויים למפוטרים הם הגבוהים מבין מדינות האיחוד האירופי, ו-9 מתוך 10 תביעות בגין פיטורים לא מוצדקים נפסקות לטובת העובד. את העובדים הקבועים, מסבירה אלרד, כמעט בלתי אפשרי לפטר או להוריד בשכרם, ולכן עברו החברות לחוזי עבודה זמניים.



כשליש מהעובדים בספרד, רבים מהם צעירים, מועסקים כיום בחוזי עבודה זמניים. פירוש הדבר הוא כי בתקופות של משבר, הם הראשונים שמפוטרים. בעוד שיעור האבטלה הרשמי בספרד הוא 20%, נמצאת האבטלה בקרב צעירים בשיעור של יותר מ-45%. עלויות העבודה הגבוהות הקשו על ספרד לשמור על תחרותיות מול כלכלות אחרות, מה שהגביר את תלותה במגזר הבנייה.



"ידענו שהיתה לנו בעיה של תחרותיות. הממשלה עצמה ידעה כשהיא נכנסה לתפקיד, כי מצע הבחירות שלה ב-2004 התבסס על הבטחות למודל צמיחה חדש. ואז, אחרי שהם ניצחו, הם נהפכו לשאננים. הם היו צריכים להוכיח שהם יכולים לגרום לכלכלה לצמוח בקצב מהיר יותר מכפי שצמחה תחת הממשלה הקודמת, ולכן הם נכנעו ושכחו את ההבטחות שלהם. עכשיו מאוחר מדי, והמחיר של הדברים שהיינו צריכים לעשות אז - גבוה בהרבה", אומר פרננדז.



"כמו משפחה שירשה הון ענק ומבזבזת אותו, ואחרי חמש שנים מגלה להפתעתה שהיא ענייה, ביזבזנו את המשאבים שלנו", הוא מוסיף. "הכנסותיה של הממשלה גדלו מדי שנה ב-20%, ורצינו להאמין שזה משהו נורמלי, שזה יכול להימשך לנצח, ולכן הממשלה המשיכה להוציא על בסיס ההנחה הזאת. ב-2005-2006, עדיין טען הבנק המרכזי של ספרד שאין בועה בשוק הדיור ולכן אין צורך לרסן את ההלוואות לתעשיית הבנייה ולמשכנתאות. תפקידו של הבנק המרכזי הוא לקחת את המשקה מידו של השיכור שלא מסוגל אפילו לשבת על הכיסא, ולא למזוג לו עוד כוס. כמובן שזאת גם אשמתו של השיכור, אבל הוא מכור. החברה הספרדית מכורה לעושר, והיה קל לה להאמין שנהיה עשירים לנצח. במובן הזה, גישת הממשלה שיקפה את גישת הציבור".



היחס השלילי בספרד כלפי הממשלה, האופוזיציה והמערכת הפוליטית כולה חוצה מגזרים, גילאים והעדפות פוליטיות. "ספרד היא מונרכיה ביותר מובנים מאחד. המפלגות כאן, גם הסוציאליסטים, מנותקות מהעם. בארה"ב ובישראל המערכת אמנם לא מושלמת, אבל המפלגות מרגישות את הלחץ הציבורי. במפלגה השמרנית, למשל, ראש המפלגה הפסיד כבר שתי מערכות בחירות. ברור שהוא צריך להתפטר, לא? הרי הציבור לא אוהב אותו. אבל המפלגות בספרד לא עורכות פריימריס, אז לציבור אין יכולת להביע את דעתו", אומרת אלרד.



"ספרד נהפכה מדמוקרטיה לדיקטטורה של מפלגות. המעמד הפוליטי שלנו כל כך מושחת, כל כך חסר דמוקרטיה פנימית, שברגע שהן עולות לשלטון המפלגות נהפכות לאוטוקרטיות", אומר ריקארט. "הדבר האחרון שלממשלה אכפת ממנו הוא האזרחים".



"רפורמות אמיתיות, במיוחד רפורמות בשוק העבודה כמו קיצוץ דמי אבטלה ושכר, הן התאבדות פוליטית בספרד. המדינה פשוט מחכה לפוליטיקאי שיהיה מוכן להתאבד, להקריב את עצמו. לאף אחת מהמפלגות כאן אין את היושר הזה", אומרת אלרד.



"במובן מסוים אפשר להבין למה הממשלה לא עשתה כלום", אומר פרננדז. "הכלכלה צומחת ב-4% וההכנסות צומחות ב-20%, אז בעיצומה של פריחה כזאת איזו סיבה יש לך ללכת לציבור ולומר: הגיע הזמן לקצץ בהטבות?" פרננדז מוסיף כי העובדה שספרד מחולקת למחוזות צפויה להקשות על קיצוץ התקציב. "שר האוצר הפדרלי יושב בוועדה עם 17 שרי האוצר של האוטונמיות השונות, וצריך לשכנע אותם לבצע קיצוצים. אם אני שר האוצר של ברצלונה או מדריד, למה שאקשיב למה שהאיש הזה אומר לי לעשות אם יש לי אוטונומיה משלי, והוא חייב על פי חוק להעביר לי סכום מסוים? אין להם שום תמריץ לקצץ, ולממשלה אין יכולת לכפות משמעת".



"לא הצבעתי בבחירות האחרונות, ואין לי שום כוונה להצביע שוב בעתיד", אומר חוזה, בן 28 העובד כנהג מונית בוולנסיה. בגלל המשבר הכלכלי נאלצה תחנת המוניות שלו לפטר כמה נהגים, והוא עובד כעת במשמרות ארוכות פי שניים מאחורי ההגה. "כל הקשקשנים האלה אחד של השני גם ככה, גם הסוציאליסטים וגם הנציונליסטים, אז מה זה משנה לי מי מקבל יותר כסף? לשניהם לא אכפת ממני, רק מהאנשים שלהם. ספאטרו אומר שאכפת לו מהעובדים, אבל אני עובד זמני ואת החברים שלי פיטרו".



במובן מסוים, דומה שהחברה הספרדית מורכבת משלושה צדדים יריבים הנלחמים זה בזה: השלטונות, המעוניינים להיבחר וחוששים מהתאבדות פוליטית; הציבור, שמעוניין בדמי האבטלה שלו ולא מבין לרוב עד כמה גרוע מצב חובותיה של המדינה; והחברות, הספרדיות והזרות כאחד, שמביעות תסכול מהמצב.



"השלטון הסוציאליסטי רחוק מדי מהחברות", אומר גיל גידרון, ראש לשכת המסחר ישראל-ספרד ולשעבר שותף בכיר בחברת אקסנצ'ר. גידרון, שנולד בישראל וגדל בספרד, חזר לישראל כדי לשרת בצבא ולמד בארה"ב, מרגיש שהשינוי הגדול ביותר שספרד צריכה לעשות הוא לפתח את החדשנות. "היזמות לא נמצאת בד.נ.א של הספרדים", הוא אומר. "בכך הישראלים יכולים לעזור להם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות". כמה חברות ישראליות פועלות בספרד, ובהן אמדוקס וטבע. לדברי גידרון, המשבר בספרד פסח על החברות הישראליות, במידה רבה הודות לביקוש למחקר ופיתוח.



ספאטרו עצמו מנסה להגן בראיונות על הרקורד הכלכלי שלו, ולמרות נתונים שפורסמו שהראו כי מספר המובטלים בספרד עלה ל-4.61 מיליון - יותר מ-20% - טען כי הכלכלה תתאושש בקרוב וכי הממשלה מוכנה לרפורמות ולצעדי צנע מחמירים. "יש לנו תוכנית יסודית ורחבה שכבר התחלנו ליישם - ושניישם במלואה, יהיה המחיר אשר יהיה", אמר ספאטרו. "אם נידרש לבצע קיצוצים נוספים, נעשה זאת". מחשש שהמשבר יגיע גם לפתחה, הבטיחה ספרד לקצץ את הגירעון התקציבי שלה מ-11.4% מהתמ"ג ל-3% עד 2013, בין היתר באמצעות תוכנית צנע בסך 50 מיליארד יורו שתכלול הקפאה בגיוס העובדים למגזר הציבורי.



הספרדים דווקא אופטימים



"כשהייתי ילד היה פרנקו. עברנו אותו והמצב טוב בהרבה עכשיו, אז למה להיות מודאגים?", אומר אלברטו, מלצר בבית קפה במדריד. לגישה זאת שותפים ספרדים רבים, במיוחד אלה שממלאים את בתי הקפה, את השדרות ואת המסעדות של הבירה מדריד. קשה לראות סימנים למשבר כלכלי בשעת ערב במדריד. הרחובות סואנים, הפאבים מגישים משקאות ומופעי הפלמנקו הומי אדם.



"כמובן שהמשבר הגיע למדריד", טוען ריקארט. "נכון, הוא לא בולט בה כמו בדרום, אבל הוא שם. לך ברחובות שמחוץ לשדרות המרכזיות ותסתכל למעלה, לא תראה כמעט בניין אחד בלי שלט 'למכירה' או 'להשכרה'". ואכן, למרות פניה המטופחים של מדריד והתיירים הדואגים כי תישאר שוקקת, שיעור הנכסים העומדים להשכרה במדריד זינק ב-55% בשנתיים האחרונות.



אם כך, מדוע בניגוד ליוון, אין תמונות של מובטלים ספרדים המפגינים ברחובות? מדוע, כשקרוב ל-50% מתושבי המדינה משיבים בסקרים כי האבטלה הגבוהה השפיעה על חייהם, הם אינם נוקטים צעדי מחאה נגד המצב? התשובה טמונה באופי הספרדי, בדמי האבטלה הגבוהים ובעובדה שהספרדים רגילים לעוני. "בניגוד לארה"ב ולישראל, שבהן אנשים חיים כדי לעבוד, בספרד הם עובדים כדי לחיות. הם אוהבים שמש, מסעדות. מדריד מזכירה מאוד את תל אביב במובן הזה", אומר גידרון.



"ספרד כמעט תמיד היתה מדינה ענייה, והם בכל זאת מצאו איך לשרוד. את פרנקו הם שרדו 39 שנה, ולא נלחמו. עד שהמצב לא גרוע באמת, הספרדים לא עושים כלום. הם אוהבים לחיות, הם אוהבים להסכים על הכל. אם אין להם כסף לקנות, הם יעשו דברים לא יקרים: ייצאו וישתו שתי כוסות יין, יילכו ברגל. הם אוהבים להיות בחוץ והם אוהבים את החיים שלהם", אומרת אלרד.



חוזה, נהג המונית מוולנסיה, מסכים. "אז אני עובד יותר וזה קשה, אבל לפחות למשפחה שלי יש איך לאכול", הוא אומר, ומביע עניין גדול בהרבה במשחק בין ריאל מדריד לוולנסיה בליגה הספרדית. ריאל הגדולה והעשירה בהרבה היא אמנם הפייבוריטית, אך הוא מקווה לנס של "העטלפים". הנס לא מגיע, בסופו של דבר, וולנסיה מפסידה 0-2 למדריד. "לא נורא", אומר חוזה. "עוברת עלינו שנה לא רעה, בסך הכל".



מפרנקו לדמוקרטיה



ספרד היא מונרכיה חוקתית, מאז חזרה לדמוקרטיה לאחר מותו של הדיקטטור פרנקו. ראש הממשלה ושני בתי הפרלמנט הם הסמכות העליונה של המדינה, בעוד למלך חואן קרלוס הראשון תפקיד סמלי בלבד. עם זאת, ספרד מחולקת ל-17 אוטונומיות שלכל אחת מהן אופי ייחודי, המאוגדות במדינה אך זוכות למידה רבה של עצמאות בכל הנוגע ל עניינים תקציביים וכספיים. פרט זה, מסכימים כלכלנים, הופך את כלכלתה למסורבלת ומקשה על ניהול התקציב.



במאה ה-9 עד המאה ה-11 לספירה, שעה שהיתה תחת שלטון מוסלמי, היתה ספרד הממלכה המשגשגת ביותר באירופה. לאחר השלמת כיבושה מחדש על ידי הנוצרים ב-1492, החלה התקופה המכונה תור הזהב של ספרד, בה פרחה ספרד הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תרבותית. באותה שנה גילה הספן האיטלקי כריסטופר קולומבוס את אמריקה, במשלחת בחסות בית המלוכה הספרדי. באותה תקופה שלטה האימפריה הספרדית גם בימים, אך לבסוף הפסידה את השליטה בימים לאנגליה במאה ה-17. לאחר שלא הסתגלה לשינויים המהירים שכפתה המהפכה התעשייתית על העולם, החלה ספרד לפגר אחרי בריטניה, צרפת וגרמניה, ונותרה חלשה מבחינה כלכלית ופוליטית. בסוף המאה ה-19 גם איבדה לארה"ב את מושבותיה האחרונות, ביניהן קובה. עד תחילתה של המאה ה-20 כבר נחשבה ספרד למדינה נחשלת, בעקבות חוסר היציבות הפוליטית והמלחמות שהתחוללו בה.



ב-1936, לאחר חמש שנות שלטון דמוקרטי, פרצה מלחמת האזרחים הספרדית שנמשכה שלוש שנים, שבה הביסו כוחותיו הלאומניים של הגנרל פרנסיסקו פרנקו - בתמיכת גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית - את הכוחות הרפובליקניים. עם הפיכתה לדיקטטורה בראשות פרנקו, נהפכה ספרד למבודדת יותר ויותר ואף לא הורשתה להצטרף לאומות המאוחדות עד 1955. יתרות הזהב והמטבעות שלה נמחקו כמעט לחלוטין על ידי מלחמת האזרחים, והבידוד שנכפה עליה לאחר מלחמת העולם השנייה בשל תמיכתה במדינות הציר הפך את כלכלתה לנחשלת אף יותר.



בשנות ה-50 המוקדמות היה התמ"ג לנפש בספרד פחות מ-40% מהממוצע במערב אירופה. בסוף שנות ה-60, הודות לסיוע מקרן המטבע הבינלאומית ולתוכניות פיתוח שאפתניות במיוחד של כלכלני הממשלה, החלה הכלכלה הספרדית לצמוח בקצב מהיר ולמשוך שוב משקיעים זרים ותיירים. בשנים 1959-1975 היה קצב הצמיחה של ספרד שני רק לקצב הצמיחה של כלכלת יפן, והן מכונות על ידי כלכלנים "הנס הספרדי".



ב-1978, שלוש שנים לאחר מותו של פרנקו, נהפכה ספרד באופן רשמי לדמוקרטיה. במחצית השנייה של שנות ה-70 ובמחצית הראשונה של שנות ה-80 התקשתה הכלכלה הספרדית להסתגל למעבר מכלכלה ריכוזית לקפיטליזם, על רקע עליות חדות במחיר הנפט ומיתונים במערב אירופה. האינפלציה באותן שנים הגיעה ל-16% והמדיניות הסוציאליסטית של הממשלה הקשתה עליה לצמצם את גירעונותיה. עם זאת, בעקבות עלייה בצריכה הפרטית ובשל רפורמות ממשלתיות, שבה הכלכלה לצמוח. ב-1986 הצטרפה ספרד לאיחוד האירופי ועברה תהליך מואץ של מודרניזציה שבו שופצו התשתיות והופרטו חברות ממשלתיות רבות - בהן טלפוניקה, כיום מפעילת הסלולר השלישית בגודלה בעולם ואז חברת הטלפון היחידה בספרד.



ב-1995 נכנסה כלכלת ספרד לתקופה שנייה של צמיחה מהירה, שהואצה עם ההצטרפות לגוש היורו ב-1999 - הודות לפריחתן של תעשיות התיירות, הרכב, ההלבשה והבנייה ולשילובן הגובר של נשים בכוח העבודה. עד 2007 צמחה הכלכלה הספרדית בקצב ממוצע של יותר מ-3% בשנה. התיירים שטפו את חופי איביזה ועד מהרה נהפכה ספרד לפלורידה של האירופים: המקום שבו קונים בית ועוברים להזדקן בגמלאות. תהליך דומה התרחש בשאר הכלכלות הים תיכוניות, הקרויות "כלכלות קלאב מד" - ספרד, צרפת, יוון, איטליה ופורטוגל.