הדרך לגן עדן רצופה בבטלה

>> לפני חודש הודה הכלכלן האירי דייוויד מקוויליאמס בראיון ל-themarker ("כשדוחסים המון כסף לארץ קטנה היא מתפוצצת") כי יש משהו מקולקל "אצל הקתולים האלה" - שחיים ביוון, באירלנד ובספרד. לדבריו, הם ניצלו את שנות השגשוג הכלכלי לחיי נהנתנות ובזבוזים, בעוד שהגרמנים חסכו.

ברוח דומה ציטט השבוע "ניו יורק טיימס" את אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה ובתו של כומר לותרני - החיה חיי שמרנות וסגפנות ומאמינה בעבודה קשה: "אירופה היתה צריכה ללמוד מעקרות הבית הגרמניות השמרניות כיצד להתנהל".



לא בכדי עניין הדת עולה בהקשר למשבר האג"ח באירופה. המשותף ליוון, ספרד, פורטוגל ואירלנד - המדינות שבחזית המשבר - הוא שרוב אוכלוסייתן נמנית על הכנסייה הקתולית. לעומת זאת, גרמניה ומדינות אחרות באירופה הן מדינות בעלות אוכלוסייה פרוטסטנטית. אז האם יש קשר בין הדת למשבר הכלכלי? האם מדינה שרוב אוכלוסייתה שייכת לדת מסוימת מתנהלת אחרת ממדינה בעלת רוב של דת אחרת?



כבר לפני יותר מ-100 שנה טען מקס ובר, מאבות הסוציולוגיה, טענה מפתיעה ומעוררת מחלוקת. על פי התזה שלו, שנקראת "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", יש קשר הדוק בין תיאולוגיה דתית לבין מוטיווציה כלכלית. לטענתו, לעובדה שרוב עשירי אירופה והכלכלות החזקות בעולם הם פרוטסטנטים יש הסבר בתיאולוגיה שמחזיקים אותם אנשים וחברות.



כך לדוגמה, הקתוליות שוללת את העולם הזה ומכוונת את המאמין אל העולם הבא. בכדי לקנות זכויות ולזכות בקרבת האל בחיי הנצח, המאמינים אמורים לקיים את חובותיהם לנציגיו עלי אדמות. לעבודה, לכסף ולייצור יש משמעות שלילית, שהרי הם מבטאים התעסקות בחומר, הטמא מיסודו. כלומר עובדים כי צריך לאכול, ואם יש מה לאכול - אז לא צריך לעבוד; אם יש כסף עודף, אז נהנים ממנו או תורמים יותר לכנסייה. זהו, כלשונו של ובר, המוסר היווני-רומי.



לעומת גישה זו, הכנסיות הפרוטסטנטיות (בעיקר בגילומם הגרמני, על פי ובר), אימצו תיאולוגיה אחרת לגמרי: גורלו של האדם בעולם הבא כבר נקבע ואין ביכולתו לשנותו. לא זאת בלבד, יש רק דרך אחת לדעת אם הוא מהטובים שיזכו לחיי נצח או מהארורים שיזכו לגיהנום: הצלחתו הכלכלית של האדם מעבודתו.



אך אליה וקוץ בה - מה עושים עם הרווחים מהעבודה הזו? הרי הדת מצווה על חיי צניעות וסגפנות? והתשובה, בקצרה, היא: חוסכים וצוברים הון, או משתמשים בו לשיפור העבודה והייצור (ובוודאי שלא תורמים למי שלא מצליח, שהרי הוא מהארורים).



התיאוריה של ובר רלוונטית כיום יותר מתמיד, בזמן שרחובות אתונה בוערים. גם כיום, כמעט בכל מקום שהקפיטליזם פעל באין מפריע, היו אלה הפרוטסטנטים שהצליחו יותר מבני דתות אחרות. אמנם בימינו הקפיטליזם נותר ללא רוח ורדיפת הקניין עורטלה מכל משמעות דתית-מוסרית, אבל עדיין יש לקח שכדאי לאמץ: הקפיטליזם, שנהפך למרדף חסר רסן אחר ממון וקניין, ללא אתיקה, פשט את הרגל. כל זאת בשעה שהמדינות הפרוטסטנטיות, בעלות אתיקה של מוסר העבודה שדוגלת בהשקעה ובריסון הבזבזנות, נזעקות כיום להציל את שכנותיהן.