שנחאי
הדרך הקלה לעשות כסף בצד השני של העולם
>> סברינה היא צעירה סינית בת 26, ילידת סצ'ואן שהחליטה בגיל 18 לעזוב את בית הוריה וללמוד באוניברסיטה בשנחאי. היא הספיקה לסיים את לימודיה, להתגלגל בין עבודות וכיום היא עובדת באחת מלשכות המסחר הפועלות בשנחאי. היא גרה בדירה שכורה, משלמת שכר דירה של 3,500 יואן בחודש (כ-500 דולר), וחולמת לקנות בית משלה.
אף שהמשכורת החודשית של סברינה גבוהה במונחים סיניים (כ-1,700 דולר ברוטו ו-900 דולר נטו בחודש), אין לה סיכוי לקנות דירה. בין היתר אשמה בכך אחותה הגדולה ממנה בשנתיים. אחותה של סברינה נישאה בגיל צעיר יחסית ויחד עם בעלה רכשה בעשור האחרון חמש דירות. "זו היתה הדרך הכי קלה לעשות כסף", אומרת סברינה. זו היתה השקעה משתלמת במיוחד, כי מחירי הדירות באזורים מסוימים זינקו בעשור הזה פי שלושה-ארבעה. אחת הדירות של אחותה שווה כיום כמיליון דולר. "היא בהחלט עשירה", אומרת סברינה.
נאומו של שר האוצר הישראלי יובל שטייניץ בפתח הסמינר הכלכלי בשנחאי מעורר בסברינה עניין, בגלל מקצועו וגילו של השר. פילוסוף בן 52. "זה מעניין שפילוסוף משמש כשר האוצר", היא אומרת בחיוך. מה שיותר מפתיע אותה הוא גילו הצעיר: "בסין אתה לא יכול להיות שר לפני גיל 65". מה שהכי מוצא חן בעינייה הוא שהשר שטייניץ מספר בדיחות תוך כדי נאומו בפני כמה עשרות אנשי עסקים סינים. "שרים סיניים לעולם לא יספרו בדיחות בנאומים. הם שומרים על ארשת רצינית. אבל אני מעדיפה שיספרו קצת בדיחות". מיד נחזור אל סברינה, אבל קודם על האיש שהצליח להקפיץ אותה ממקומה.
המנכ"ל והדיסק און קי
מפגשים רשמיים בין שרים ופקידים בכירים יכולים להיות לעתים מעט משמימים. הברכות, הנאומים, ודברי הנימוסין יכולים להיות מייגעים מאוד, אבל הם חלק בלתי נפרד מההצגה ומחימום האווירה הנדרש לעשיית עסקים בסין. המשלחת של אנשי האוצר והמשרד להגנת הסביבה שמבקרת בימים אלה בסין בראשות שר האוצר שטייניץ השתתפה בלא מעט מפגשים כאלה. מטרת הביקור היא לחנוך את הביתן הישראלי בתערוכת אקספו 2010 שנפתחה השבוע בשנחאי, אבל גם ליצור מערכות יחסים עם אנשי ממשל סיניים בכירים ולאפשר מפגשים בין אנשי עסקים בחסות השרים.
חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר, הוא מומחה לסין ובעיקר להונג קונג. בעבר ניהל את הפעילות של אורבוטק בהונג קונג והתגורר בה במחצית הראשונה של שנות ה-90. בהמשך הוא גם הקים כאן את הנציגות של חברת נייס, שאותה ניהל כמה שנים. ניסיונו והיכרותו עם השוק המקומי הצילו את המשלחת הישראלית לסין במפגש עם האיש העשיר באסיה, לי קה שינג, שדיבר אנגלית בדיאלקט קשה לפיענוח. שני היה היחיד שהבין באמת מה אמר.
שני הגיע לכאן כדי למכור לסינים את ההיי-טק הישראלי. הוא לא נדרש למאמץ גדול במיוחד, כי הסינים כבר שמעו על ההישגים הישראלים בתחום המחקר והפיתוח ועל חברות הטכנולוגיה הישראליות.
אבל שני לא מסתפק ביחסי ציבור. הוא מעוניין להביא לשוק הישראלי משקיעים סינים שישתלבו בתעשיית ההון סיכון, הוא רוצה שחברות ישראליות יספקו שירותים טכנולוגיים לחברות פיננסיות בינלאומיות שרובן פועלות בהונג קונג והוא מנסה לפלס דרך ל-500 חברות ישראליות שפועלות בתחומי הקלינטק ועשויות להשתלב בתוכניות ההשקעה האדירות של הממשלה הסינית בתחום.
בנאומו בפני אנשי עסקים סינים הוא אמר: "ייתכן שאתם לא יודעים זאת, אבל אתם משתמשים בלא מעט פיתוחים טכנולוגיים ישראלים. אם אתם נעזרים בתוכנת המסרים icq, אז השתמשתם בתוכנה ישראלית; אם יש לכם דיסק און קי, אז דעו שחברה ישראלית המציאה את הפטנט הזה; אם השארתם לחבר הודעה בתיבה הקולית בסלולר, אז זה כנראה שירות שפותח על ידי חברת קומברס; ואם יש לכם בעיות לב ואתם זקוקים לסטנט, אז מדינול הישראלית פיתחה אותו".
שני דיבר ודיבר, ובשלב מסוים הזכיר את ההתמודדות של כלכלת ישראל עם המשבר העולמי. הוא חזר על הדברים המוכרים לכל ישראלי: "תקציב המדינה נוהל באחריות, מערכת הבנקאות היתה שמרנית וזהירה, ואצלנו לא היתה בועת נדל"ן".
המשפט האחרון הקפיץ את סברינה. מדובר בצעירה חריפה, חדה ומצחיקה. היא מיד מסננת לעברי: "הוא הזכיר שלא היתה לכם בועת נדל"ן כדי לרמוז שאצלנו בסין יש כמה בועות נדל"ן".
בועה קומוניסטית
בועת הנדל"ן בסין מטרידה את הממשלה המקומית, את האנליסטים והכלכלנים הבינלאומיים, וכמובן את הצעירים הסינים שלא מסוגלים לרכוש דירה ונאלצים לדור בשכירות. מסתבר שהצורך להחזיק בדירה משלך נטוע חזק בתפישה הסינית, בדומה לתפישה הישראלית.
לסברינה יש חברה בשם טינה שעוסקת במסחר בחוזים עתידיים ומשתכרת היטב. שכרה מגיע לכמיליון יואן בשנה (כ-150 אלף דולר) ובבעלותה דירה שאותה רכשה לפני שמונה שנים. היא שילמה אז על הדירה 4,000 יואן למ"ר, וכיום הדירה שווה 20 אלף יואן למ"ר - זינוק של 400% בשמונה שנים.
זה מטריד את הממשלה הסינית. החשש מהתפוצצות הבועה גדול, והממשלה עושה לא מעט צעדים כדי למנוע זאת באמצעות מיסוי שמכביד במיוחד על מי שכבר יש בבעלותו דירה אחת. הסינים לא מעוניינים שהאזרחים יקנו דירות להשקעה, והם גם לא מעודדים השקעות זרות בנדל"ן, מחשש שינפחו את מחירו עוד יותר.
אם הסינים יצליחו להימנע מהתפוצצות בועת הנדל"ן זה יהיה מקרה מבחן מעניין לחשיבות של שלטון מרכזי חזק בשליטה על שוק שמשתולל. סין אולי תצליח לעשות את מה שלא הצליחו לעשות בארה"ב ובאירופה הקפיטליסטיות, וכך תאתגר את התפישות הכלכליות העוסקות במעורבות ממשלתית בשווקים שיוצאים משליטה.
אחרי כמה שעות בחברתן, אני תוהה בנוגע לשמותיהן של סברינה וטינה, שלא נשמעים סיניים. "אה, זה שם שאימצנו לעצמנו. יש לנו שמות סיניים שהורינו העניקו לנו, אבל אנחנו מעדיפות להיקרא בשמות מערביים", מסבירה סברינה.
השמות מערביים, העיר שנחאי קוסמופוליטית, המחירים והשכר מערביים - אבל השיטה עדיין קומוניסטית. השאלה היא איך תטופל בועת המחירים: בדרך הקומוניסטית של התערבות אגרסיבית ובקרה של השלטון המרכזי, או בשיטה המערבית של לתת לבועה להתנפח עד שתתפוצץ.
קו ישראל-סין: החשמליות של byd נגד אגסי
>> דורון ודאי הוא המנכ"ל של כלל רכב - זרוע יבוא הרכב של קבוצת אי.די.בי. אם לא שמעתם על החברה, זה רק משום שהיא עדיין לא ייבאה מכוניות לישראל. אבל היא נמצאת במרוץ להיות החברה הישראלית הראשונה שמייבאת לישראל מכוניות חשמליות.
ודאי, מוותיקי המנהלים בשוק הרכב הישראלי מתקבל בשנה האחרונה בסין בסבר פנים יפות במיוחד. זה לא בגלל הצלחתו כמי שהביא לישראל בזמנו את יונדאי, בזמן שכיהן כמנכ"ל כלמוביל, אלא דווקא בזכות המתחרה שלו: שי אגסי, מנכ"ל בטר פלייס. פועלה של חברת בטר פלייס, שרוצה להיות החברה הראשונה שמספקת פתרונות לוגיסטיים המוניים לשימוש במכוניות חשמליות מוכר היטב בסין בזכות החשיפה התקשורתית האדירה של המיזם ושל אגסי, המזוהה כאמן שיווק. החברה משווה לשוק הישראלי תדמית מתקדמת מאוד ככזה הפועל בחזית הטכנולוגיה הזאת.
ודאי מייצג את byd, יצרנית המכוניות החשמליות הסינית, שוורן באפט הוא אחד המשקיעים בה. מדובר בחברה שהחלה בכלל כיצרנית סוללות ומצברים, ובשלב מסוים עבר לייצר מכוניות. החברה מייצרת מכוניות חשמליות שמבוססות על שימוש בנזין המשמש כגנרטור והיא הספיקה למכור 450 אלף מכוניות כאלה ב-2009. אם תהליכי התקינה באירופה לא יעוכבו, המכונית צפויה להגיע לישראל ב-2011.
המכונית של byd לא זקוקה בינתיים לפתרונות של אגסי. היא מסוגלת לנסוע בעזרת המצבר כ-100 ק"מ, ומנוע הבנזין שלה מאפשר לה להמשיך עוד 200 ק"מ ללא צורך בטעינה. לדברי ודאי, בעתיד תוכל המכונית לנסוע כ-500 ק"מ ללא צורך בטעינה. במצב הזה, תוכל המכונית להסתדר גם בלי בטר פלייס, אבל אין ספק שאגסי ומפעלות השיווק שלו עושים בעבורה את העבודה.
נוחי אומר תודה לעופר
ודאי יידרש להתגבר על שני מכשולים בהחדרת המכונית החשמלית לישראל. הראשון: צריך למכור לישראלים מותג רכב סיני. השני: להכניס לשימוש בישראל מכוניות חשמליות. הנכונות הישראלית לקנות מותג סיני דווקא לא מטרידה את ודאי. אחרי הנסיון שצבר בהכנסת יונדאי לישראל בשנות ה-90, ודאי השתכנע שצרכני הרכב הישראליים הם קהל מאוד פתוח. הרי אין לנו תעשיית רכב מקומית שמעוררת בנו גאווה כמו אלה של הצרפתים, הגרמנים או היפנים. אם המותג והמוצר טובים - הישראלים קונים.
החשש הגדול יותר של ודאי נוגע לפתרון של המכונית החשמלית. בישראל, מי שעושה בעבורו את העבודה הוא אגסי. הרעש שמייצרת בטר פלייס ברחבי העולם עושה שירות אדיר ליצרנים של מכוניות חשמליות וללא ספק ממקם את המכונית החשמלית במקום טוב בעתיד תעשיית הרכב.
ודאי לא לגמרי מתפעל מהרעיון של בטר פלייס והוא שותף לספקנות של בכירים בתעשיית הרכב, בנוגע לפתרון החלפת הסוללות של החברה. לפי בטר פלייס, לאחר נסיעה של 150 ק"מ במכונית חשמלית נדרשת החלפת הסוללה. הלוגיסטיקה הכרוכה בכך, כמו גם הנסיעה המטלטלת עם סוללה כבדה, מציבים סימני שאלה על הפתרון.
"אין ספק שכל העולם הולך לשם. מכוניות חשמליות הן העתיד. אני לא יודע איך זה יקרה ובאיזה מהירות, אבל ברור שהולכים לשם. אני, כמובן, מסיר את הכובע בפני אגסי ובפני מה שהוא עשה בעולם עם הרעיון הזה, אבל לנו בכלל רכב יש את התוכנית שלנו שתצא לפועל גם בלי הפתרון של בטר פלייס", אומר ודאי.
בינתיים מרוויח ודאי מפעילותו של אגסי, לפחות ברמת בעלי השליטה: נוחי דנקנר, ששולט בכלל רכב, נהנה מפירות ההשקעה של עידן עופר - שותפו הבכיר של אגסי בבטר פלייס.
גם בגניוס היהודי יש לפעמים תקלות
>> "האולימפיאדה של המדינות" - כך מכנים את תערוכת אקספו הגדולה הנערכת אחת לחמש שנים. בניגוד לאולימפיאדה, כאן אין תחרויות או פרסים. כל מדינה באה למכור את עצמה, לספר את סיפורה ולבנות מותג. השנה מציגה ישראל לראשונה ביתן משלה באקספו בשנחאי.
הסינים מיקמו את הביתן הישראלי בסמוך לביתן המפלצתי שלהם בשנחאי. אולי כדי שלא יעלו שאלות או תהיות פוליטיות, בסמוך אלינו מוקמו הביתנים של עומאן ופקיסטן. במרחק מה נמצאים גם הביתנים של איראן, מרוקו ואיחוד נסיכויות המפרץ - שלא נשכח מהיכן באנו ולאן אנחנו חוזרים.
באולימפיאדה של המדינות צריך סיפור. משרד החוץ הישראלי בחר לספר על הגניוס היהודי. למשימה גויסו אלברט איינשטיין ותורת היחסות, הגלולה המצלמת של גיוון אימג'ינג, הדיסק און קי של אם סיסטמס, הטפטפות של נטפים ועגבניית השרי לקינוח.
לדברי אירית בן אבא, סמנכ"ל משרד החוץ, קהל היעד של הוא עשרות מיליוני הסינים שאמורים לבקר באקספו בחודשים הקרובים, ולכן המסר הותאם לתחומי העניין שלהם. חדשנות טכנולוגית ושכל הם שני דברים שהסינים יודעים להעריך. בסרטון שהוצג לא סיפרו לסינים שאחת ההמצאות הישראליות שהוצגו להם, הדיסק און קי של אם סיסטמס, כבר עשתה אקזיט ונמכרה לסאנדיסק. גם זה חלק מסיפור החדשנות הישראלי.
בעיניים ישראליות ביקורתיות הביתן רחוק מלהרשים, אף שהושקעו בו כ-30 מיליון שקל: החדשנות הישראלית מוצגת בסרט קצר ולא מספיק מושך; לא ניתן דגש למישוש וחווייתיות; ואפילו הרעיון שלפיו תוכנן הביתן - שילוב של אבן המסמלת את המורשת העתיקה וזכוכית היי-טקית שמסמלת את הקידמה - לא בא לידי ביטוי, מכיוון שמעצביו בחרו שלא לרתום למשימה את הנכס של ישראל כארץ התנ"ך.
כל יום באקספו מוקדש למדינה משתתפת אחרת. במהלך היום נערכים טקסים רשמיים לפי כל כללי הטקס, כולל נגינת המנונים על ידי תזמורת הצבא הסיני והנפת דגלי הלאום. אתמול היה היום הלאומי של ישראל בתערוכה. לאורך היום נדדו שר האוצר, יובל שטייניץ, ופמלייתו מטקס אחד למשנהו רק כדי לחזור שוב ושוב על אותם דברי ברכות ונימוסים.
באחד הטקסים הופיע הזמר דוד ד'אור, ששר את לו יהי והבה נגילה, וזכה למחיאות כפיים נלהבות מצד כ-200 סינים. למתבונן מהצד זה נראה שהשלטונות שכרו ניצבים שישתתפו באירוע המשונה הזה. אבל ישראלית המתגוררת בשנחאי סיפרה כי מדובר בסינים שהתגוררו בעבר בשכנות ליהודים שנמלטו מאירופה במלחמת העולם השנייה וזכו להגנה מהשלטון הסיני בשנחאי. אחד הפקידים הסינים אף הזכיר את הסיפור בנאומו, ושטייניץ מיהר להודות ואמר: "לעולם לא נשכח שהצלתם יהודים במלחמת העולם השנייה".
בהשקת הביתן הישראלי היה רגע משעשע ומעט מביך, כששטייניץ גזר בטעות את הסרט שנועד להגדיר את גבולות התור לביתן במקום את הסרט המיוחד שנועד להיגזר באירוע חניכת הביתן. אנשי האבטחה הסינים ניסו לתקן את מה שקילקל השר ולא הצליחו להסתיר את צחוקם. הם למדו שגם בגניוס היהודי יש תקלות.
התערוכה נראית כמו מפעל ענק ומרשים. 5 קמ"ר של ביתני ענק, מתחמי הסעדה עצומים, מרכזי קניות וכבישים חדישים הוקמו בתוך כשנה וחצי. התשתיות מרשימות בכל קנה מידה: כבישים רחבים, גשרים, שירותים ציבוריים בכל פינה ובעיקר עשרות אלפי נותני שירותים אדיבים ומנומסים, שיוצאים מגדרם כדי לסייע.
תשומת לב מיוחדת העניקו הסינים לאיכות הסביבה. במתחם נוסעים רק כלי רכב חשמליים. בשירותים יש ניירות מנייר ממוחזר. גם בביתן הסיני מצוינות כמה פרובינציות שמציגות את הישגיהם בתחומי הטיפול במים, אנרגיה נקייה והגנת הסביבה. זו בשורה נהדרת לשוחרי העולם הנקי - אם סין, שמוגדרת כבית החרושת של העולם, שמה את הגנת הסביבה במקום גבוה בסדר העדיפויות, לפחות חמישית מאוכלוסיית העולם נמצאת בדרך למקום טוב יותר.
אם זו לא הצגה לטובת התיירים ואם הסינים אכן נחושים לשים דגש על עולם נקי וירוק יותר, אפשר לסמוך עליהם שיעמדו במשימה. כשרואים איזה פרויקט מרשים, מדויק ויעיל הם הקימו באקספו בתוך זמן קצר, מבינים את עוצמת המכונה הסינית שנהפכה באחרונה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם ולא מתכוונת לעצור שם.
"אצלנו שר האוצר לא מספר בדיחות"
סמי פרץ
7.5.2010 / 7:23