>> כמה שבועות לאחר פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, כשהעולם הידרדר למשבר פיננסי, הציעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל עצה עממית לבנקאים חסרי הזהירות, הצרכנים עמוסי החובות והממשלות הבזבזניות: "הם היו צריכים לשאול עקרות בית משוואביה", אמר מרקל, שביקרה אז בשוואביה, בדרום מערב גרמניה, שנחשבת למרכז של תרבות העבודה הפרוטסטנטית. "הן היו אומרות להם שבטווח הארוך, אי אפשר לחיות מעבר לאמצעים".
גרמניה נמצאת תחת לחץ מצד מדינות אירופה, בהובלת צרפת, לאשר חבילת סיוע ליוון. ממשלת גרמניה, אמרו המבקרים, היא חסרת אחריות, אנוכית ואנטי-אירופית. אולם בשעה שצרפת רוצה שגרמניה תהיה יותר אירופית, גרמניה רוצה שאירופה תהיה יותר שוואבית - חסכנית וזהירה.
המשבר ביוון עורר את מלחמת התרבות הוותיקה בין גרמניה, וחיבתה הפרוסית לחוקים וחסכנות, לבין צרפת שבה מסורת של התערבות ממשלתית וגישה ים-תיכונית יותר לחובות.
"המחלוקת הכלכלית הזו היא רגשית", אומר ג'ון קורנבלום, שגריר ארה"ב לשעבר בגרמניה. ההבדלים העמוקים בין המדינות מגולמים בדמותם של מרקל, בתו של כומר לותרני, לבין שני הצרפתים הראוותנים, ניקולה סרקוזי השמרן ודומיניק שטראוס-קאהן, יו"ר קרן המטבע הסוציאליסט. הם אמנם יריבים פוליטיים, אולם שניהם מאמינים בהתערבות המדינה בכלכלה.
סרקוזי, גוליסט שחיבתו למותגי יוקרה ולחבריו המיליונרים עוררה תשומת לב מעבר לריין, עורר את חשדות הגרמנים כבר בהיותו שר אוצר ב-2004, כשמנע מסימנס לרכוש את אלסטום, יצרנית הרכבות הצרפתית. כנשיא, הוא איפשר לגירעון של ארצו לתפוח מעבר ל-3% המותרים על ידי חוקי גוש היורו. שטראוס-קאהן, יליד אלזס הדובר גרמנית, זכה בצרפת לכינוי "מר יורו", לאחר שהוביל אותה לחברות בגוש היורו ב-1997 כשר אוצר.
בגרמניה, מדינה שתושביה הפסידו את כל חסכונותיהם פעמיים במאה ה-20 - בהיפר-אינפלציה של 1923 וברפורמת המטבע שלאחר מלחמת העולם השנייה - העצמאות של הבנק המרכזי והמשמעת התקציבית נהפכו לחלק מהתרבות. החשש מאינפלציה והשנאה לחובות מסבירים כיצד לגרמניה גירעון תקציבי נמוך של 3.3%, לעומת 7.5% של צרפת. עם זאת, הגרמנים, לאחר האיחוד עם מזרח גרמניה הענייה, אינם חשים עשירים. "הגרמנים מפחדים שגם הם יפשטו רגל", אמר קורנבלום.
"ההבדל היסודי בין צרפת וגרמניה הוא שצרפת רואה ביציבות המטבע והתקציב אמצעי להשיג מטרה. עבור הגרמנים, זו מטרה בפני עצמה", אמר ז'אן פייר ז'ויה, לשעבר שר לענייני אירופה בצרפת, המשמש כרגולטור של הבורסה בצרפת כיום
מרקל, פיסיקאית שגדלה במזרח גרמניה, מנהלת אורח חיים פשוט של עבודה קשה, ומפגינה אישיות אנליסטית וקצת אפורה, שמשקפת במידה רבה את מערכת הערכים של גרמניה, אמר גרד לנגות, שכתב ב-2005 ביוגרפיה עליה. סרקוזי גר בארמון האליזה ויש לו גדודים של אנשי צוות, אך מרקל גרה בדירה במרכז ברלין בה גרה עוד לפני הבחירות ב-2005, ונראית מדי פעם כשהיא עורכת קניות.
יש לזכור שהסטריאוטיפים הלאומיים אינם תמיד נכונים. קודמה של מרקל, גרהרד שרדר, היה מוחצן יותר, וכמו הצרפתים פרץ את מסגרת הגירעון המותרת. בגרמניה, מגן על המורשת של הבונדסטג דווקא הצרפתי ז'אן קלוד טרישה, נשיא הבנק המרכזי.
"בסופו של דבר, השאלה היא אם גרמניה מוכנה להוביל, וזה ידרוש ממנה פשרות, ולא רק התעקשות על קווים אדומים", אמר ז'אן פיסני פרי, מנהל מכון המחקר ברויגל בבריסל.
"אירופה היתה צריכה ללמוד מעקרות הבית הגרמניות"
ניו יורק טיימס
7.5.2010 / 7:23