>> הראיון עם חמש מהכלכלניות הבכירות של צה"ל נקבע במשרדי הקריה בתל אביב. השיחה עמן, שנסובה על כלכלה וניהול, התקיימה במרכז העיר מול מגדלי עזריאלי, והיא אמורה היתה להיות דומה לכל ראיון עסקי אחר - אבל לחמש הנשים יש עולם מושגים שונה לחלוטין. סמנכ"ליות הכספים הן רמ"ח, יועכ"ל או תשו"ג; מתחתיהן יש פקודים, ולא עובדים; וגם התרבות הארגונית שונה: "רק לפני חמש שנים הותר לנו לשים לק אדום", הן מספרות.
בין אם הז'רגון שלהן עסקי ובין אם הוא צבאי, הסכומים שעליהם הן מופקדות ושאותם הן מנהלות אדירים: 10 מיליארד שקל, חמישית מתקציב מערכת הביטחון. חמש הנשים הן אל"מ איריס דנון, ראש מחלקת תקציבי זרועות ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל; סא"ל ליאורה רוזנברג, ראש ענף תכנון שכר וגמלאות באגף כוח אדם; סא"ל אריאלה לזרוביץ', ראש ענף תקציבי לוגיסטיקה ורפואה באגף הטכנולוגי לוגיסטי; סא"ל שגית רז-גרינברג, ראש ענף תקציבי חיל אוויר, ים ואגף המודיעין; וסא"ל ציפי פריד, ראש ענף תקציבים באגף המודיעין.
ניהול של כספים בהיקף גדול כל כך הוא תפקיד רב אחריות ומקור ללחצים, אבל לחמש הכלכלניות של צה"ל יש בעיה נוספת שמסבכת את העניינים: בשנים האחרונות נשמעו ביקורות רבות על תקציבו הנדיב של משרד הביטחון - כ-51 מיליארד שקל ב-2009 - ועלו קריאות רמות להידוק החגורה. כתוצאה מכך, הוקמה לאחר מלחמת לבנון השנייה ועדת ברודט, בראשות דוד ברודט, כדי לבחון את תקציב הביטחון. הוועדה קבעה כי מערכת הביטחון וצה"ל בתוכה סובלים ממשבר רב ממדי - תקציבי, ארגוני וניהולי - והדגישה את הצורך בהתייעלות.
לפי דו"ח ועדת ברודט, במערכת הביטחון יש בעיה של היעדר מודעות כלכלית, וזו אחת הסיבות לחוסר היעילות של המערכת. הוועדה המליצה שבשלהי 2007 (יותר מחצי שנה לאחר פרסום ההמלצות) יגיש משרד הביטחון תוכנית התייעלות תקציבית, שאמורה לחסוך 30 מיליארד שקל בתוך עשור. בין המלצות הוועדה היו גם צמצום מצבת כוח האדם, חיסכון בתחום הפנסיה וביטול כפילויות של יחידות בצה"ל ובמשרד הביטחון. במקביל, הציעה הוועדה להגדיל את תקציב הביטחון במשך עשור ב-46 מיליארד שקל. עד כה, תקציב הביטחון גדל בהתאם להמלצות - אך תוכנית ההתייעלות עדיין לא הוגשה.
בעקבות ועדת ברודט, איך אתן מתמודדות עם הצרת חגורת השומן בתקציב שאתן מנהלות?
דנון: "אני לא אוהבת את המושג 'חגורת שומן'. לא חשוב עד כמה נתייעל, תקציב הביטחון חסר. עדיין חסרים כ-50 מיליארד שקל בעשור. מטרת ההתייעלות היא לאפשר לנו לכסות על הפער מבלי להביא תגבור חיצוני. גם אם נעשה את כל הצעדים שהציע ברודט, עדיין יהיו חוסרים. לכן, לא יהיה צמצום אלא התעצמות גדולה יותר".
אף שטרם הוגש תוואי ההתייעלות שעליו המליץ ברודט, הכלכלניות מספרות כי בצה"ל דווקא כן חושבים על התייעלות. "בשנים האחרונות הממד הכלכלי משמעותי מאוד בדיון", אומרת דנון. "לא יתקיים דיון אם אין איש תקציב בחדר. מדובר בהבדל משמעותי בהשוואה למצב לפני עשור, אז ספק אם מישהו היה חושב לבחון חלופות שההבדל היחיד בינהן הוא תקציבי. לפני עשור איש תקציב היה מקבל את סיכום הדיון במייל".
האם תעמדו בהמלצות ועדת ברודט לחיסכון של 30 מיליארד שקל בתוך עשור?
דנון: "אנחנו בשנה השלישית לאחר פרסום המלצות הוועדה. יעדי ההתייעלות ב-2008-2009 הושגו במלואם, ואפילו מעבר לכך. האם זה ישים שנחסוך 30 מיליארד שקל תוך עשור, כמו שברודט חשב? אני לא יודעת".
לזרוביץ' מציינת כי צעדי ההתייעלות תלויים גם בהתפתחות טכנולוגית: "יש דחיפה גדולה בצעדי התייעלות בשוק האנרגיה, צעדים שלא היו ניתנים ליישום קודם כי הטכנולוגיה לא היתה קיימת - למשל, נורות חסכוניות. כמובן שעם השקת הטכנולוגיה אנחנו מחכים להטמעתה בקרב הציבור. לא נאמץ טכנולוגיה קיקיונית, אנחנו צריכים שתהיה לה הערכת ישימות ורוצים לוודא שהיא נוסתה במספיק מקומות. אנחנו כל הזמן מסתכלים על השוק האזרחי ובוחנים חלופות יעילות.
"כל הזמן עולים רעיונות שלפני כן פשוט לא חשבו עליהם. באחרונה דווח כי שוק הרכב ייפתח ליבוא מקביל", אומרת דנון. "למי שעוסק אצלנו בתחום, הידיעה תורגמה באופן מיידי לכסף. אז מה, אם ההודעה היתה יוצאת בעוד שנה, זה היה שומן? לא, כי לא יכולנו לעשות משהו טוב יותר. כשיש קרקע מתאימה להתייעלות אנו מנצלים אותה".
במקום תורנויות - עובדים פרטיים
גם אם עמידה ביעדי ההתייעלות של צה"ל נראית כרגע משימה כבדה במיוחד, ישנו תהליך אחד שבו מתגאות הכלכלניות - מיקור חוץ. כך למשל, צה"ל חדל מלרכוש כלי רכב בעצמו, אלא נעזר בשירותי ליסינג. בעקבות צעד זה בוטלו המוסכים ותקני כוח האדם שנדרשו כדי לתפעל את כלי הרכב שבבעלות הצבא. גם ההתנהלות במטבח הצבאי שונתה: חברת ניקיון אזרחית מחליפה את תורנויות שטיפת הכלים של החיילים, ועל התפריט מנצחת חברת הסעדה אזרחית.
"בגדוד קרבי זה לא עובד, כי אי אפשר להביא קבלן שירוץ אחרי החיילים בשטח", מסבירה לזרוביץ'. "אבל ביחידות קבועות ועורפיות אין יותר מטבחים צבאיים, אלא קבלנים אזרחיים שמתוגמלים לפי כמות הסועדים שלהם ושביעות הרצון מהשירות. באופן כללי, יש תהליך של הוצאת דברים שאין להם ערך מוסף למיקור חוץ".
האם יש דוגמאות להתייעלות גם בגזרה המבצעית?
רז-גרינברג: "חיל האוויר הפריט את מערך מטוסי ההדרכה שלו ב-2002. כיום אלביט מערכות קונה את המטוסים ומתחזקת אותם, וחיל האוויר קונה מהחברה שעות טיסה. זה חסך הרבה כסף. כל מערך השמירות וההוצאות הנלוות על המטוסים נגנז. גם סימולציות רבות בחיל האוויר ובחיל הים נעשות עם ציוד של חברה אזרחית".
לזרוביץ' מספרת כי גם תחום הרפואה עבר למיקור חוץ: "כיום אין רופאים בקצין העיר, והשירותים הרפואיים ניתנים על ידי חברת ביקור רופא. חייל שנזקק לטיפול או לייעוץ רפואי פונה למרכזים רפואיים אזרחיים. בנוסף, אנחנו כבר לא מחזיקים בתי חולים צבאיים. גם את שירותי הרנטגן פתחנו לתחרות".
למרות זאת, הכלכלניות מספרות כי יש גם הצעות התייעלות שנדחות, משום שהן פוגעות בכוח המבצעי של צה"ל. "המטרה שלנו היא להיות ערוכים למלחמה. יש הצעות ייעול כלכליות שלא מתיישבות עם המטרה הזאת, ולכן הן נדחות", אומרת רז-גרינברג. לזרוביץ' נותנת דוגמה: "כל הטכנולוגיות הסלולריות החדישות לא מגיעות אלינו בגלל אילוצי ביטחון שדה".
דנון מוסיפה: "בחזון שלנו אין שום אזכור להוצאות או רווחיות. לכן, השיקולים הכלכליים נחותים ביחס לסיכון ביכולת ההיערכות שלנו למלחמה. אפשר לראות את זה ברפורמות שכבר ביצענו בתחומי המזון והרפואה, ענפים שהופרטו עד לרמת הגדודים".
"ענף המודיעין הוא אחד הענפים שההתמודדות שלו עם התייעלות קשה מאוד", מסבירה פריד. "לאיסוף מודיעין אין תמחור. זה לא שעת טיסה או מנוע - זה הרבה יותר מורכב. גם אין השוואה לאזרחות. זה אגף שנוגע בכל התחומים ומשרת את עצמו מההתחלה ועד הסוף, מעין משק שלם של ייצור מודיעין. הסביבה אצלנו משתנה כל הזמן ומתנהלת באי ודאות גדולה מאוד. לכן, עמידה בתוכניות עבודה היא כמעט בלתי אפשרית. חודש לאחר שהתוונו תוכנית תקציבית אנחנו נאלצים לסגל תוכנית חדשה".
מי מקבל החלטות על רפורמות?
דנון: "ההחלטה מתקבלת על ידי מפקדי הצבא. אנחנו מספקות ראייה תקציבית-כלכלית. ההמלצות שלנו מלוות בהיבטים מבצעיים, איכותיים וטכניים".
סוף לפינוקים?
אחת הביקורת הקשות ביותר על תקציב הביטחון, שבאו לידי ביטוי בדו"ח ברודט, נוגעת לסעיפי כוח האדם. לטענת מחברי הדו"ח מצבת משרתי הקבע הרחבה גוררת הוצאות שכר גבוהות, גילאי פרישה הנוחים וההטבות הפנסיוניות המפנקות מתנהלים בבזבזנות.
הכלכלניות טוענות כי כיום התמונה התהפכה. לדבריהן, רוב העובדים של מערכת הביטחון מקבלים שכר נמוך יחסית, ובאופן כללי הוצאות השכר בצה"ל במגמת ירידה. הן גם שולפות גרפים ונתונים לסימוכין: מספר הפורשים ירד בשנתיים האחרונות בכ-50% לעומת החומש שקדם להם, מספר ימי המילואים ירד ב-50% בעשור האחרון, ותגמול על השכלה ניתן רק במקרים שהיא קשורה לתפקיד המבוצע.
כדי לחזק את עמדתן עורכות הכלכלניות השוואה בין מערכת הביטחון למגזר הציבורי כולו. לטענתן, בחמש השנים האחרונות עלתה ההוצאה על השכר במערכת הביטחון ב-12%, לעומת עלייה של 20% במגזר הציבורי - שידוע בחגורות השומן הדשנות שלו בכל הקשור בהסכמי שכר.
"תמהיל העובדים כיום שונה", אומרת רוזנברג. "יש הרבה פחות עובדים בוגרים, בעלי משכורות גבוהות, לעומת המצב לפני 10-12 שנה. במקביל, קבוצת האנשים בעלי השכר הנמוך גדלה והולכת. אמנם יושבות כאן בחדר ארבע סא"ליות ואל"מ, אבל מאחורינו היו אלפי מתגייסים שהשתחררו מהר. המערך הצבאי בנוי על תחלופה גבוהה מאוד של כוח אדם והסיכוי של משרת קבע להגיע לפרישה נמוך מאוד".
דנון: "בניגוד להרבה ארגונים, המערך הצבאי לא סובל מאילוצים של קביעות. עובד בחברה עסקית שמיצה את הפוטנציאל שלו - אין לאן להזיז אותו, הוא תקוע וממשיכים לשלם בעבורו. לנו יש את היכולת לסנכרן במדויק את כוח האדם לצרכים שלנו".
פריד: "צה"ל הוא גם גוף שמעניק הכשרה פורמלית ולא-פורמלית לאלפי חיילים, שמרביתם עוזבים אותנו. חיל המודיעין הוא חממת סטארט-אפים. הכלים עבור מיזמים רבים נולדו כאן".
נשארות מעודכנות
שיחת נשים בחדר ישיבות צבאי אינה דבר שכיח - רוב המערכת הרי גברית. אבל לדברי חמש הנשים יחסי המגדר באגף הכלכלי דומים כיום לאלה הנהוגים בשוק הפרטי. "המערך שלנו מקצועי ומשקף את היחסים באוכלוסייה. ואולם זה לא ראי ליחסים במערכת הצבאית כולה", אומרת לזרוביץ'.
דנון: "כיום יותר מ-50% מהעתודאים המתגייסים לתחום הן נשים. כשאני התגייסתי זה לא היה כך. שינויים שונים שאירעו בחוץ מתורגמים בגיוסים אצלנו".
מעולם לא עבדתן במגזר הפרטי. אתן לא חושבות שזה מקבע אתכן, ומונע מכן להיחשף לגישות חדשות?
דנון: "אנו נוהגות להתעדכן, למשל, לגבי שיטות רכש מתקדמות. אנחנו מפעילות מחלקת מחקר בנושאים רבים, ובנוסף יש לנו פורום שמתכנס באוניברסיטת תל אביב בשיתוף פרופ' אשר טישלר, המתמחה בכלכלת ביטחון. אנחנו גם מסתובבות בהרבה כנסים ופורומים כדי לקבל מידע על השוק הפרטי והציבורי ועל התעשיות הביטחוניות. אני לא מרגישה לא מעודכנת".
עד כמה העבודה תובענית?
דנון: "אנחנו עובדות 10-12 שעות ביום".
פריד: "לפחות אנחנו לא ממשיכות לעבוד מהבית. במגזר הפרטי לא נגמרת לפעמים, אני רואה את זה אצל בעלי".
רוזנברג: "כל מי שיושבת כאן הגיעה למעמדה עם הרבה רצון, אנחנו משקיעות את מה שצריך".
דנון: "אני לא חושבת שזה תובעני יותר ממשרות כספים במקומות אחרים. יש לי חברות שעובדות בשוק האזרחי, לא נראה לי שהן עובדות פחות ממני".
מה החיסרון בעבודה במערכת הצבאית?
רז-גרינברג: "האוכל. אריאלה (לזרוביץ') לא תיקצבה אותו כמו שצריך".
דנון: "הרבה דברים שונים מהאזרחות, אבל יש יתרון גדול: הדברים קורים מהר. רואים את זה בשעת חירום, אין פק"ל ברברת".
המפקדת, קדימה קצץ
מאת שרית מנחם
7.5.2010 / 7:23