שותפויות הגז והנפט - היכן רובץ הכסף

>> ב-1998 החרידה סדרה עזה של פיצוצים את אזור החוף שליד עזה. מקור הפיצוצים היה ספינה קטנה שהפליגה כשהיא גוררת אחריה כבלים באורך של כמה קילומטרים. ספינה דומה הרעישה את מרחבי הים שמול חופי חיפה ב-2008.



בשני המקרים לא עסקו הספינות במשימה ביטחונית, אלא דווקא בפעילות בעלת משמעות כלכלית: גלי הקול שיצרו הפיצוצים חזרו לסונאר שהיה מותקן בספינות, ויצרו מפה של המתרחש מתחת לקרקעית הים. כך מגלים מאגרים פוטנציאליים של נפט וגז.

החלום על גילוי נפט או גז נמצא בתודעה הישראלית כמעט מאז הקמת המדינה. הוא בער בעצמותינו על רקע העובדה שלשכנינו יש כל כך הרבה מהחומרים הדליקים האלה. ואולם חייבים להודות שלצד המניעים הפטריוטיים קיננה בלבבות גם המחשבה על התעשרות קלה ומהירה.



היטיבו לתאר זאת חברי להקת הגשש החיוור בסרט האלמותי "גבעת חלפון אינה עונה", שביים אסי דיין ב-1976. לאחד מגיבורי הסרט, ויקטור חסון (שייקה לוי), היה מודל עסקי פשוט מאוד לשיווק הנפט: "לבד. בלי שותפים. ג'ריקן ג'ריקן. פח פח".



כעשר שנים מאוחר יותר כיכב הנפט גם בפרסומת הראשונה של חברת תקשורת קטנה ומבטיחה בשם פלאפון. בפרסומת נראה נהג (חנן גולדבלט) החולף ליד קידוח נפט ברגע שבו מתחיל לפרוץ ממנו הנוזל השחור. הוא ממהר להתקשר לברוקר שלו ולהורות לו לקנות כמה שיותר מניות של חברת הקידוח.



קדחת מניות הנפט תפסה תאוצה בשנות ה-90, כשבבורסה נסחרו יחידות השתתפות של שותפויות המחפשות נפט וגז. באחת הסצינות בסרט הטלוויזיה "כבלים", שהופק ב-1992, מודיעה קריינית טלוויזיה על "עליות חדות בבורסה לניירות ערך לאחר ההודעה כי נתגלו סימני נפט בחלץ 200". הצופים - בגילומם של אריק איינשטיין ומוני מושונוב - ממהרים לחגוג, אך כעבר כמה שניות מודיעה הקריינית על "ידיעה שהגיעה זה עתה: סימני הנפט שהתגלו בחלץ 200 נעלמו". אחד הפועלים באסדה מצטדק בפני כתב הטלוויזיה ואומר: "הרגע היו סימנים, וואלה היו. הנה, תריח".



השותפויות שהוקמו מצאו אמנם לא מעט סימני נפט, אך הבאר המסחרית המיוחלת, זו שהנפט אכן זורם ממנה למזקקות, עדיין לא אותרה. בדרך רשמו חלק מהמהמרים הפסדים ניכרים. בסופו של דבר, בישראל פעלה באר נפט אחת בלבד, באזור חלץ, שהפיקה כ-100 חביות נפט בלבד ביום.



בשנים שלאחר מכן נהפכו שותפויות הנפט לעסקים שתכליתם ניהול הכסף שנצבר בקופה. היו אף שכינו את השותפויות האלה "קופות הגמל של הנפט". לא מעט מעובדי השותפויות היו אנשי פיננסים.



התמונה החלה להשתנות ב-1999, אז גילתה קבוצת ים תטיס מול חופי אשקלון את מאגר הגז הטבעי המשמעותי הראשון בישראל. הגז הטבעי שבמאגר - מקור אנרגיה שנחשב לנקי וידידותי יותר לסביבה מהנפט - החל לזרום ב-2004 ללקוח העיקרי של הקבוצה: חברת החשמל הישראלית.



בעשר השנים האחרונות שבו שותפויות הנפט לעסוק בעיקר בפיננסים. השגרה הזו נקטעה בתחילת 2009, כשבשיא המשבר הכלכלי הודיעו השותפות בקידוח "תמר" - נובל אנרג'י, ישראמקו, דלק אנרגיה ואבנר - כי גילו גז טבעי בכמות אדירה. מחיר יחידות ההשתתפות בשותפויות הגז נסק, וכמה מהן זינקו במאות אחוזים בתקופה קצרה. היה זה אות הפתיחה לרצף העליות המשמעותי ביותר בבורסה בשנים האחרונות.



שותפות, לא חברה



החוק הישראלי מתיר לקבוצה להתאגד בכמה מסגרות: הצורה המוכרת ביותר היא חברה בע"מ. בשוק הגז והנפט מקובל להתאגד בצורת שותפות, ולכן בבורסה נסחרות "יחידות השתתפות" (יה"ש), ולא מניות. עם זאת, הפרקטיקה הבורסאית זהה בשני המקרים. לשני הניירות יש מחיר וגם צורת המסחר בהם דומה. מבחינה מעשית, יחידות ההשתתפות בתחום מכונות לעתים מניות הנפט והגז.



מבנה של שותפות כולל את השותף הכללי - שמנהל את השותפות - ושותף מוגבל שמנפיק את יחידות ההשתתפות. השותף הכללי זכאי לדמי ניהול מהשותפות. לשותף מוגבל נחשב מי שהכניס הון לשותפות בשעת ההתקשרות - כסף או נכס שהוערך בסכום מפורש - כדי שלא יהיה אחראי לחיוב השותפות בסכום גדול יותר משהכניס.



התנהלות השותפות פשוטה יותר מבחינה משפטית מאשר זו של חברה "רגילה", אך חסרונה הוא שחבריה חבים בחובות השותפות כולה, עד לתקרת הסכום שהכניסו. זאת, לעומת חברה - שבה יש הפרדה בין החברה לבין בעלי השליטה, וכל אחד מהם מוגדר כיישות משפטית נפרדת.



שותפויות חיפושי הגז והנפט בישראל נהנות מכמה הטבות מס. מטרת ההטבות היא עידוד החיפושים, שכרוכים בסיכון גבוה ובאי-ודאות. ראשית, מס הכנסה מכיר בכל ההוצאות ששולמו בעבור החיפושים, אף שאלה הוצאות שעדיין לא הניבו רווח - כך שחבות המס יורדת. שנית, השותפות עשויה ליהנות מניכוי שנקרא "אזילה" ומביא בחשבון את הצטמצמות עתודות הנפט והגז - ובכך גם הוא מקטין את חבות המס.



בשנה האחרונה נהפכו שותפויות חיפוש הגז והנפט לסחורה חמה, והציבור נהר לבורסה כשבפיו בקשה אחת: להיות שותף ברווחים. להתלהבות הגדולה שקיימת ממילא בענף נוסף באמצע אפריל דו"ח שהפיק המכון הגיאולוגי של ארה"ב. הדו"ח קבע כי האזור של ישראל, סוריה ולבנון מכיל כמות גז אדירה - בהיקף של 3,450 bcm (ראו מילון מונחים). המכון לא פירט היכן בדיוק נמצא הגז, אך ציין כי ניתן להפיק אותו באמצעות הטכנולוגיה הקיימת כיום.



גם לאחר עליות של מאות אחוזים מתברר שיש לא מעט הזדמנויות לרווחים בתחום. ואולם חשוב לזכור כי הרווח הזה מלווה בסיכון גבוה, שנובע מאי-הוודאות הגבוהה של מציאת גז. קידוח כמו "תמר" מכונה בעגה המקצועית "wild cat" - כינוי המוצמד לקידוח המבוצע באזור שבו לא נמצאו בעבר גז ונפט, ולכן יש סיכוי נמוך שיצליח.



איך מפיקים נפט וגז



גילוי של נפט וגז כרוך בעלויות גבוהות ובאי-ודאות גבוהה לגבי סיכויי ההצלחה של ההשקעה. בשלב הראשון מנותחים נתונים גיאולוגיים כדי לבחון את פוטנציאל גילוי הנפט והגז באזור.



בהמשך, מבוצע סקר סיסמי המסייע לאיתור שכבות עפר וסלע, שייתכן כי כלואים ביניהן גז או נפט. הסקר, המכונה 3d, מתבצע באמצעות סונאר - שיטה המתבססת על החזר קול, בדומה לבדיקת אולטרה-סאונד.



לאזור החיפושים נשלחת ספינה הגוררת אחריה כבלים שאורכו של כל אחד מהם כמה קילומטרים. לכל כבל מוצמדים מיקרופונים רבים. בצדי הספינה יש מיכלים גדולים, שמהם משוחרר מדי כמה דקות אוויר דחוס בקול נפץ עז.



גלי הקול חודרים לשכבות שמתחת לקרקעית הים, וכשההד שלהם חוזר מעלה הוא נקלט במיקרופונים. ההד חוזר באופן שונה מחומרים שונים - למשל סלעים או נפט - כך שלאחר ניתוח הנתונים שנאספו במיקרופונים, פעולה שנמשכת כמה חודשים, אפשר להעריך מהו הרכבן של השכבות שמתחת לקרקעית.



אם מהבדיקה עולה כי ייתכן שבקרקעית הים יש מאגר נפט, מתקשרים השותפים עם קבלן המבצע את הקידוח בפועל. קבלן זה מכונה "המפעיל". בקידוח "תמר", למשל, המפעיל הוא נובל אנרג'י - חברה אמריקאית המתמחה בביצוע קידוחים במים עמוקים.



המפעיל מבצע קידוח ניסיון כדי לבדוק אם אכן יש מאגר של נפט או גז מתחת למים. אם התשובה היא חיובית, מבוצעים גם מבחני הפקה שמטרתם לבדוק את מהירות זרימת הנפט או הגז ולוודא שכמות הממצאים במאגר היא מסחרית - כלומר מספיק גדולה כדי להפוך את הקידוח ואת הולכת הגז או הנפט לכדאיות מבחינה כלכלית.



שדות הגז והנפט המסחריים והחמים



תמר



השותפות בפרויקט: נובל (36%), ישראמקו (28.75%), דלק קידוחים (15.625%), אבנר (15.625%), דור גז (4%).



רקע: שדה הגז "תמר", שמול חופי חיפה, התגלה בתחילת 2009. לפי הערכות, הוא כולל גז בהיקף של 218 bcm, מהם 170 bcm שידוע בוודאות כי אפשר יהיה להפיקם. ההנחה המקובלת היא כי מהמאגר יופקו לבסוף 207 bcm. סמוך ל"תמר" התגלה מאגר נוסף, "דלית", שמכיל 14.2 bcm. שני השדות מכונים במשותף בשם "פרויקט תמר". הפרויקט נחשב לתגלית הגז הגדולה בתולדות ישראל ובתולדותיה של חברת נובל אנרג'י האמריקאית, המבצעת את הקידוחים בפועל. לפי הערכות, פרויקט "תמר" עשוי לספק את צורכי האנרגיה של המשק הישראלי ב-20-25 השנים הבאות.



סטטוס: שווין של עתודות הגז המוכחות ב"תמר", שהיקפן 170 bcm, מוערך ב-31 מיליארד דולר. ואולם את הסכום הענק יש להוון למונחי היום (כלומר, להעניק ערך נוכחי לכסף עתידי) - וכאן אנו נתקלים בבעיה, מפני שאיננו יודעים לכמה זמן יספיק הגז.



אם הפרויקט יתנהל כצפוי, הגז יזרום בקצב של 8-9 bcm בשנה החל ב-2012-2014. עם זאת, גיל בשן מאי.בי.אי מעריך כי מכירות הגז מ"תמר" בישראל יסתכמו ב-2 bcm בשנה ושאר האספקה תגיע מים תטיס ומ-emg. בשן מעריך כי הגז יזרום בקיבולת מקסימלית לקראת 2020. לפי כמה מההערכות, הגז יספק את צרכיה של ישראל במשך 25 שנה. אחרים, למשל האנליסט ירון זר מכלל פיננסים, מעריכים כי הגז יספיק רק ל-20 שנה.



מדוע כל זה חשוב? שוויו המהוון של מאגר הגז ב"תמר" עשוי להשתנות באופן ניכר בהתאם למספר השנים שלהן יספיק הגז, לשינוי במחיר הגז ולשינוי בקצב צריכת הגז. כיום מפיקה חברת החשמל כשליש מהחשמל באמצעות גז, וההערכות הן כי השיעור יגדל. בכמה? זהו עוד אחד מהמשתנים הבלתי ידועים.



אז מהו המספר שמתקבל בשורה התחתונה? בניכוי עלויות הפיתוח - כ-3 מיליארד דולר - מעריך זר את השווי של "תמר" בכ-7 מיליארד דולר בהיוון להיום. בשן מעריך כי שווי הפרויקט הוא 6.7 מיליארד דולר בלבד.



לווייתן



השותפות בפרויקט: רציו (15%), דלק קידוחים (22.67%), אבנר (22.67%), נובל (39.66%).



רקע: שם גדול נוסף הקשור לשוק הגז הוא מבנה "לווייתן", המשתרע על פני חמישה רישיונות ששמם הכולל הוא "רציו ים". לווייתן מעורר עניין מאחר שמדובר במבנה גיאולוגי ענק, הנמצא סמוך לקידוח "תמר" שבו כבר התגלתה כמות גדולה של גז.



סטטוס: במקום בוצעו מבחני 3d בדצמבר, ופענוח הנתונים אמור להסתיים ביוני. תעשיית הגז מחכה בכליון עיניים לתוצאות, שיראו אם הגז מרוכז רק באזור "תמר" או שמא הוא קיים בשטח רחב. הציפייה לתוצאות היא אחת הסיבות לזינוק במחירי שותפות רציו. אם יתגלה במקום גז בכמות מסחרית, הפקתו המסחרית תתחיל בתוך כמה שנים.



הבדיקות שבוצעו כללו גם את שטחי "רות" ו"אלון", הסמוכים גם הם למאגר "תמר". שדה "רות" מוחזק בידי נובל (47.059%) וכן דלק קידוחים ואבנר (26.4705% כל אחת). שדה "אלון" מוחזק בידי נובל (47.059%), אבנר (25.106%) ודלק קידוחים (27.835%).



צוק תמרור



השותפות בפרויקט: זרח (50%), דלק קידוחים (25%), אבנר (25%).



רקע: ב-24 בינואר הודיעה דלק קידוחים כי מצאה בקידוח שבאזור ים המלח שכבות המכילות נפט בעומק של 2,000 מטר. עקב כך, הודיעו השותפים בסוף פברואר על ביצוע מבחני הפקה בשתי שכבות שונות. עם זאת, המבחנים העלו תוצאות מאכזבות למדי, שכללו נוזלים שהכילו כ-75% נפט ו-25% מים.



סטטוס: הפעילות ב"צוק תמרור" הופסקה לצורך הכנתו לביצוע מבחן הפקה נוסף בשכבות התחתונות של הקידוח. בינתיים החליטו השותפים להקים מערך קליטה וניפוק נפט בקידוח סמוך ("צוק תמרור 3"), שממנו אפשר להפיק בכל יום 120 חביות המכילות 96% נפט ו-4% מים.



מגד 5



בעלת הפרויקט: שותפות גבעות.



רקע: באזור מגד, הסמוך לראש העין, היו בעבר תגליות נפט - אך בכמות מועטה שלא הצדיקה הפקה מסחרית. בינואר 2010 הודיעה גבעות כי איתרה בקידוח "מגד 5" עמוד נפט (מאגר אנכי) באורך של יותר מ-600 מטר, שבתוכו עד 100 מטר שלהם פוטנציאל הפקה. עקב כך החליטה השותפות לבצע מבחני הפקה. בשותפות מעריכים כי "מגד 5" הוא הקידוח המבטיח ביותר שנקדח עד כה במבנה מגד. לדעת השותפות יש סיכוי טוב לכך שהבאר תהיה מסחרית. עם זאת, רק לאחר סיום מבחני ההפקה יוכלו להעריך בגבעות אם אכן מדובר בבאר מסחרית.



באיזו כמות מדובר? בגבעות מעריכים כי יש סיכוי גבוה לכך שמשדה הנפט מגד (לא כולל קידוח "מגד 5") אפשר יהיה להפיק 58 מיליון חביות נפט, וסיכוי נמוך לכך שהשדה יניב 405 מיליון חביות.



סטטוס: בסוף מארס הודיעה גבעות כי חתמה עם חברה בינלאומית על הסכם לביצוע מבחני הפקה, שיתחילו בקרוב. השקעה בפרויקט מגד נחשבת ספקולטיבית, מאחר שעדיין לא התגלתה הוכחה ממשית לקיום כמות מסחרית של נפט או גז במקום. מסיבה זו בבתי ההשקעות נמנעים מסיקור הפרויקט.



ים תטיס



השותפות בפרויקט: נובל (47.1%), אבנר (23%), דלק קידוחים (25.5%), דלק השקעות שבשליטתה המלאה של קבוצה דלק (4.4%).



רקע: פרויקט ים תטיס כולל את מאגר הגז "נועה", שהתגלה ביוני 1999, ואת מאגר הגז "מרי", שהתגלה בפברואר 2000. בפרויקט נותר גז בהיקף כולל של כ-20 bcm, מתוכם 13 bcm במאגר "מרי" ועוד 7 bcm ב"נועה". ים תטיס היה תגלית הגז המשמעותית הראשונה בישראל.



סטטוס: הגז מים תטיס זורם מאז 2004 ממאגר "מרי" בלבד, וההערכות הן שמאגרי הגז בשדה זה יתחילו להתמעט ב-2012 - ועד 2014-2015 זרם הגז כמעט יחדל. זוהי הסיבה לחשיבות גילוי מאגר הגז "תמר". עם זאת, שדה "נועה" עדיין לא נוצל, וההחלטה לגבי פיתוחו אמורה להתקבל בחודשים הקרובים. זמן הפיתוח של מאגר "נועה" מוערך בשנה, והוא כולל בעיקר את חיבור המאגר לשדה "מרי" שבו כבר קיימות תשתיות. עלות הפיתוח של שדה "נועה" מוערכת ב-200 מיליון דולר.



מונחי גז ונפט שכדאי להכיר



היתר מוקדם: זכות לביצוע בדיקות לצורך הפקת מידע ראשוני לגבי הפוטנציאל הגלום בשטח יבשתי או ימי נרחב יחסית. את ההיתר מעניקה המדינה ליזם תמורת תשלום, והוא תקף ל-18 חודשים.



רישיון: חלקה או כמה חלקות משטח ההיתר, שבהן מבקש היזם להתמקד. הרישיון ניתן לשבע שנים, שבסופן חייב היזם להתחיל בקידוח.



חזקה: זיכיון ל-30 שנה עם אופציה ל-20 שנה נוספות. ניתן לאחר שהוכחה הכדאיות הכלכלית שבהפקת נפט או גז מהקידוח.



bcm: מיליארד מטרים מעוקבים - אמת המידה המקובלת למדידת כמויות גז. חברת החשמל, למשל, צרכה ב-2009 כולה 4 bcm, שמהם הגיעו 1.5 bcm מיצרנית הגז המצרית emg.



btu: יחידות תרמיות בריטיות - יחידות האנרגיה המופקות מהגז. כל btu מכיל בערך 250 קלוריות של אנרגיה.



mmbtu: מיליון btu. בכל bcm יש 35.8 mmbtu. מחיר הגז נאמד ב-mmbtu, ורמתו כיום היא 5-5.5 מיליון דולר ל-mmbtu. המחיר הנוכחי של גז הוא אמנם 4 מיליון דולר, אך בשוק מקובל להשתמש במחיר של 5-5.5 מיליון דולר לצורך הערכת שווי ארוכת טווח. משמעות הדבר היא שכל bcm של גז שווה כ-190 מיליון דולר.