גוש היורו יקרוס ללא רפורמות

גרדיאן

>> בפגישתם בשבת בלילה בבריסל, המשימה שעמדה בפני מנהיגי גוש היורו כבר לא היתה רק לחתום על חבילת הסיוע ליוון. הבעיה הבהולה יותר היתה כיצד לבלום את הבהלה הגוברת שהתפשטה ברחבי אירופה ובשווקים הפיננסיים ברחבי העולם.



גורלה של יוון נראה חתום - חילוץ מאוחר, בשילוב עם קיצוצים כואבים בהוצאות הממשלה שיערערו את מדינת הרווחה וימחקו מוסכמות חברתיות מקובלות. אתונה היא כעת תקדים, אך אסור שתיהפך לדוגמה ומופת עבור מדינות אחרות בגוש היורו המצויות בחובות כבדים. כעת, כשהמשבר מאיים להתפשט לפורטוגל וספרד, גוש היורו אינו יכול להרשות לעצמו את אותן טעויות שעשה עם יוון, כמו התערבות מאוחרת וכישלון לארגן את חובותיה מחדש.



ללא נחישות, גוש היורו כולו יקרוס תחת המשקל של חוסר האיזון הפנימי שבו. חילוץ יוון יוביל את המדינה למערבולת קטלנית של הפחתת חובות - הקיצוצים בהוצאות יבטיחו כי יוון תישאר במיתון, והירידה בהכנסות המדינה והגירעון המתרחב יחייבו קיצוצים נוספים. חדלות פירעון או עזיבה של גוש היורו אינה בגדר אפשרות ריאליסטית, מאחר שהדבר יחשוף את כלכלות "קלאב מד" (יוון, איטליה, ספרד, פורטוגל) לחסדי השווקים הבינלאומיים, והן יצטרכו לממן את גירעונותיהן בריבית הגבוהה בהרבה מ-20%.



לכן, למנהיגי גוש היורו אין מנוס אלא לשלב ארגון מחדש של חובות עם מדיניות כלכלית חדשה שתעודד צמיחה, במקום המדיניות הנוכחית שנועדה רק לשלוט באינפלציה. ראשית, הארגון מחדש של חובות הגוש צריך לכלול הצעה להחליף אג"ח לטווח קצר בריבית גבוהה באג"ח לטווח ארוך, בריבית נמוכה יותר.



הנושים, בהם הבנקים המסחריים שחולצו על ידי משלמי המסים, יפסידו כך רק חלק מרווחיהם אך לא את ההשקעה כולה, כמו במקרה של חדלות פירעון. הבנק המרכזי האירופי (ecb) יוכל לתמוך בתהליך זה אם יסכים לקבל אג"ח של כלכלות "קלאב מד" כערבונות, ובכך ימנע הימלטות משקיעים. הדבר גם יאפשר לכלכלות גוש היורו הכורעות תחת נטל חובותיהן להרוויח זמן וליישם רפורמות כלכליות מקיפות שיאפשרו להן להגדיל את הכנסותיהן, כמו לוחמה בשחיתות ובהעלמות מס, ולחזק את התחרותיות. האסטרטגיה הזאת טובה בהרבה מתנאי הסיוע של קרן המטבע הבינלאומית (imf), שיוביל לדפלציה ולמיתון חברתי בלתי מקובל.



מטרתה היחידה של המדיניות המוניטרית של הבנק האירופי המרכזי (ecb) היא לשלוט באינפלציה - שריד מיושן מעידן שהתרסק במהלך המשבר הכלכלי העולמי. בניגוד לבנק הפדרלי בארה"ב, ה-ecb אינו מבקש לעודד צמיחה, על אף שהיא הדרך הטובה ביותר לקצץ בהוצאות, להפחית גירעונות ולהשקיע בכלכלה ירוקה. על מנהיגי גוש היורו לקבוע סדר עדיפות ברור, ולשנות את חוקת ה-ecb כך שגם עידוד הצמיחה יהיה אחד מיעדיו.



הרפורמה במדיניות הכלכלית של גוש היורו נהפכה לבהולה במיוחד, שעה שגרמניה מתכננת להדק את המדיניות התקציבית שלה. לפי תיקון שנוסף לחוקת גרמניה בשנה שעברה וייכנס לתוקף ב-2016 ייאסר גירעון פדרלי הגבוה מ-0.35% מהתמ"ג, לעומת הרף המקסימלי המותר בגוש היורו, 3%. הדבר ינציח את חוסר האיזון בתוך גוש היורו ויהווה מרשם לצמיחה נמוכה או אפילו סטגפלציה (שילוב של מיתון ואינפלציה), שתיגרם בשל נפילת היורו והתייקרות היבוא מסין וארה"ב. התקדמות הגוש לכיוון דפלציה עשויה להוביל לנפילתו, וקריסה שכזאת עשויה לערער את היסודות הפוליטיים של האיחוד האירופי כולו.