>> מעבר קריירה כמו זה שעשה חיים גליק הוא נדיר במחוזותינו. האיש שהיה סגן נציב שירות בתי הסוהר, הגדיר את עצמו במשך 26 שנה כסוהר גאה, כשרק כפסע בינו לבין התפקיד הבכיר ביותר בארגון. ואולם לפני שנתיים מונה גליק למנכ"ל הגאה לא פחות של אוניברסיטת בר אילן.
הקשר בין ה"אוניברסיטה של החיים" למוסד האקדמי רופף, אלא שלטענת גליק "ניהול הוא ניהול", בין אם אתה אחראי על משפחות פשע מהזן המסוכן או על חוקרי נאנו-טכנולוגיה הנושאים עיניהם לפרס הנובל.
בין לבין סגר גליק מעגל. כשניהל את כלא באר שבע התעקש כי טקס הזיכרון ליצחק רבין ייערך ממש מתחת לחלון תאו של הרוצח יגאל עמיר. כיום הוא המנהל האדמיניסטרטיבי הבכיר של המוסד שבו הוא למד. גליק טוען בתוקף כי עניין יגאל עמיר "כבר מזמן מאחורינו", אך גם אם העיסוק בו אינו ברמה יומיומית, אין ספק כי הוא נחשף לשאלות שמנכ"ל אוניברסיטה אחרת כנראה לא היה נשאל.
סיור קצר ברחבי הקמפוס מגלה למשל שלט שנושא, בין היתר, את תמונתו של חגי בן ארצי, מרצה במוסד, גיסו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואיש ימין קיצוני. בן ארצי הוא אחד מכמה מרצים בבר אילן שזכו בתואר מרצה מצטיין. "אנחנו מוסד פלורליסטי שעובדים בו מרצים מכל קשת הדעות", אומר גליק. "תהיינה דעותיו הפוליטיות של חגי בן ארצי אשר תהיינה, הוא לא מבטא אותן בכיתה. בכלל, בן ארצי מלמד קורסי יסוד שלוקחים רק סטודנטים חילוניים. הם אלה שבחרו בו כמרצה מצטיין. אין בזה כדי להעיד דבר על האוניברסיטה ודרכה".
לבר אילן הגיע גליק לאחר שהתברר לו כי לא יקבל את תפקיד הנציב שבו חשק. הנציב דאז, יעקב גנות, אמור היה לקבל את תפקיד מפכ"ל המשטרה (אך לא קיבל אותו בסופו של דבר - ט.ח.ס) ולצורך כך הובטח לבני קניאק ממשטרת ישראל את התפקיד הבכיר בשב"ס. גליק, שראה עצמו כמועמד טבעי, נפגע - ותלה את המדים.
עוד לפני שהשתחרר פנו אליו שני אילי הון והציעו לו לנהל את עסקיהם. הוא בחר שלא לעשות לביתו ונענה לוועדת האיתור שהציעה לו את התפקיד, שעליו התחרו יותר מ-300 מועמדים.
החלטות לא קונבנציונליות
מי שמכיר אותו מדבר על אדם לא קונבנציונלי, והמפגש אתו מגלה איש רב ניגודים: הוא נראה כמו אינטלקטואל עדין, אך בילה 26 שנים בארגון קשה ומחוספס; הוא מתנחל מאפרת שמדבר על קירוב לבבות, הוא חובש כיפה אך שלושה מחמשת ילדיו אינם דתיים.
כאבא, הוא מודה, היה נוכח-נפקד (הוא נעדר מטקס סיום כיתה י"ב של בתו, למשל) אך כיום, כשהוא סב לשניים, הוא נמצא בשבילם בכל שעה, לדבריו. גליק הוא מנהל מהסוג שמאמין כי לא ניתן להגיע לתוצאות אם לא תקדיש לתפקידך שעות רבות מאוד, וכדי להירגע הוא יוצא לצלול "כי בעומק אין מיילים, ואף אחד לא יכול להתקשר".
תהליכי קבלת ההחלטות האישיים והמקצועיים שלו גרמו ללא מעט הרמות גבה במהלך השנים. בגיל 26, בוגר תואר ראשון בכלכלה, עמדו בפניו שלוש אפשרויות: קורס צוערים של משרד החוץ, עתודה ניהולית בבנק מזרחי ותפקיד כלכלן במחלקת תעסוקת אסירים של השב"ס. הוא בחר בשלישית.
אשתו, הוא מספר, חשבה שהוא "נפל מהירח", וגם הוריו לא חלמו שכשיגדל יילך דווקא לכיוון הזה. "במשרד החוץ לא היתה לנו שליטה על המקומות שנגיע אליהם ולכן גם לא על חינוך הילדים", הוא מסביר. "ובבנק ידעתי שאהפוך לאדם שעוסק במספרים, ולא באנשים. הארגון הזה, שירות בתי הסוהר, היה האנטי-תזה של חיי. הוא סיקרן אותי והחלטתי לנסות".
לא חשבת שמדובר בקריירה מסוכנת או שיש תפקידים שנתפשים מכובדים יותר?
"ברור שלא יכולתי לקחת את הילדים לעבודה, וכמובן שהיו קטעים פחות נעימים - כשקיבלתי איומים על חיי כחלק מהטיפול בחסידיו של ה'רב' משולם. זה לא כיף לקבל שיחת טלפון כמו 'אנחנו יודעים שהילד שלך לומד בכיתה ב' בבית ספר כזה וכזה ואנחנו בדרך אליו'. עם זאת, תמיד הייתי מאוד גאה במדיי ולרגע לא חשבתי שטעיתי בבחירה. היכולת להשפיע על חיי אנשים ולשנות אותם נותנת סיפוק שאין כדוגמתו".
עבודה מתגמלת אבל גם מאוד מתסכלת.
"נכון. יותר מ-50% מהאסירים חוזרים לכלא. מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת פשוט מזיל דמעה מול אנשים שהיה נדמה שהצלחנו לשקם וחזרו. אבל היו גם סיפורי שיקום והצלחה. מדובר, לטעמי, באחד הארגונים החשובים במדינה. מהר מאוד התאהבתי בעבודה, בפעילות, באנשים, וכבר בתחילת הדרך הודעתי לכל מי שעבד אתי שיום אחד אני אעמוד בראשו".
אולי פנית לשם כי נוח יותר להתקדם במקומות שאין עליהם יותר מדי קופצים.
"בלי להישמע יהיר אני מניח שהייתי מתקדם גם במקומות אחרים".
בשלב מסוים עזבת את המטה לתפקידי ניהול בתי כלא כמו ניצן או באר שבע. הקמת גם את כלא צלמון. זו נגיעה ישירה בחצר הכי אחורית של החברה.
"כדי לעלות בסולם הדרגות חייבים להתנסות במגוון תפקידים, כולל תפקידי שטח. ניהול בית כלא היא עבודה לא פשוטה אך מרתקת, שכוללת פיצוח נפש האדם. הרי מנהל בכל ארגון צריך לדעת לדבר בשפה המקומית, זה נכון מול אסירים וסוהרים, וזה נכון מול אנשי אקדמיה.
"ההבדל העקרוני בין הקריירה הקודמת שלי לנוכחית היא בעובדה שהשב"ס הוא ארגון היררכי המבוסס על דרגות, ועבור המפקד אתה 'תפתח שביל בים', כמו שאומרים בעגה המקצועית. באוניברסיטה אני צריך לרתום את האנשים דרך השכל. אבל למרות ההבדלים, אנשים הם אנשים, והאתגר הניהולי הוא למצוא את הדרך לראשם וללבם".
רצית מאוד את תפקיד הנציב.
"כן. במשך כמעט 26 שנה הוא היה המטרה וחשבתי שאני בעל הידע והניסיון המתאים. כעסתי כשהבנתי שנפלתי בפח פוליטי ולא אקבל אותו. אבל החלטתי להמשיך הלאה".
למרות העזיבה הכפויה, אתה מדבר על השב"ס בחום. אם יקראו לך לחזור - תעשה זאת?
"על השאלה הזו אני לא רוצה לענות".
בלי צינוק, בלי מיידוף
האג'נדה הניהולית של גליק מתבססת על כמה עקרונות שלדעתו זהים לכל ארגון: זיהוי צרכים, הבנת השפה המקומית, יושר בלתי מתפשר, הענקת דוגמה אישית ושיחה בגובה העיניים. "כשפיקדתי על כלא ניצן סגרתי את הצינוקות", הוא מספר, "אמרו לי שנפלתי על הראש אבל אני התעקשתי. כשאתה מנהל דברים באופן מסודר אתה לא צריך איומים מסוג זה. במקום כמו השב"ס אתה חייב ללמוד את הקודים המקומיים שיביאו לך כבוד מהאסירים אשר בוחנים כל הזמן את הגבולות, אחרת יהיה קשה מאוד לנהל את הכלא. משמעת היא לא הדבר היחיד.
"במקביל זוהה הצורך להשיב אותם לחברה כאזרחים קצת יותר מועילים, ולכן הפעלנו הרבה מאוד תוכניות גמילה מסמים ותוכניות חינוך. באוניברסיטה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הגעתי בתחילתו של משבר כלכלי עולמי, עם הפסד של 64 מיליון שקל וועד מיליטנטי שלא הבין למה צריך לצמצם. ההתחלה פה היתה מאוד קשה, אבל כיום ועד העובדים, כמו גם ועד הסטודנטים, עובדים אתי בהרמוניה מלאה".
והדרך לעשות את זה?
"הדרך הנכונה ביותר לנהל כל מסגרת כוללת מעורבות והכרת הפרטים הקטנים, כמו גם דוגמה אישית. כשנכנסתי לתפקיד שאלו אותי מה לשנות בלשכה, אמרתי רק תנקו את הווילונות. כל השאר בסדר. לקחתי אוטו יותר קטן, טסתי רק באקונומי ובחו"ל ישנתי אצל קרובי משפחה כדי לחסוך את המלון. למה עשיתי את זה? כדי שכשאני אשב מול הוועד הם יראו שגם אני באותו מקום כמותם. גם המשכורת שלי לא משהו. בחסות חוקי מדינת ישראל לא נשאר ממנה הרבה אחרי המסים שגובים ממני בגלל הפנסיה מהשב"ס.
"אני לא מתבייש להרים נייר מהדשא, לכבות מזגנים בחדרים ריקים ולשאול אנשים למה הם לא חוסכים במים. זו חובתי כמנכ"ל. לטעמי כל מנהל, בכל ארגון, חייב לצאת מהמשרד ולהכיר היטב את השטח. עשיתי את זה בשב"ס וכמובן גם באוניברסיטה. מנהל שיצא החוצה וייתן, בין היתר, דוגמה אישית לאכפתיות אמיתית, ירתום בקלות רבה יותר את עובדיו למשימה".
והפעילות הזו שיכנעה את החוששים?
"אני חושב שכולם הבינו שאנחנו יכולים להרחיב ביחד את החור, או לעשות מאמץ משותף לסתום אותו".
רתימת הוועד היתה רק בעיה אחת. מה עם הגירעון?
"עברנו תהליך עצום של התייעלות. פתחנו את כל החוזים, כל הספקים נבדקו וכאלה שהיו יקרים מדי הוחלפו, גם אם היו פה שנים. אני בכלל נגד השתרשות. יש באוניברסיטה פרויקטים רבים של בינוי ואני מתעקש שבכל פרויקט יוחלף הצוות החיצוני שמנהל אותו. זו הדרך לשמור על עירנות. צימצמנו הוצאות מיותרות עד רמת הקפה והסוכר, שמרנו על מצבת עובדים רזה במיוחד (הוועד רוצה 1,800 אני חושב ש-1,000 זה מספיק). לשמחתנו לא היינו מושקעים אצל ברנרד מיידוף כך שסבלנו פחות ממוסדות אחרים - ועדת ההשקעות שלנו מאוד זהירה ושמרנית. התורמים שלנו מהעולם לא איכזבו ועמדו באופן מרשים בהתחייבויותיהם. בשנה החולפת כבר החזרנו את הפסדי המשבר".
תהליך ההתייעלות לא פגע בשירותים לסטודנטים ולחוקרים?
"אתה לא יכול למשוך בטווח הקצר והארוך עוד אנשים שישלמו שכר לימוד בלי שירותים אלמנטריים. לכן פתחנו מרכז מידע לסטודנט, האוניברסיטה רושתה באינטרנט אלחוטית, מתוכננת להיפתח פקולטה לניהול, אנחנו בונים מעבדות ומרכזים חדשים ומשקיעים בהרחבת צוות החוקרים".
להשיב מוחות בורחים
בשנים האחרונות משקיעה אוניברסיטת בר אילן, בהנהגת הנשיא פרופ' משה קוה, עשרות מיליוני דולרים בהקמת מעבדות מחקר מעוררות קנאה, מתוך הנחה שהדרך להשבת המוחות הבורחים לישראל עוברת דרך המעבדה.
גם קולגות מאוניברסיטאות אחרות מביעים התפעלות ממרכז הננו, למשל, שהוקם בהשקעה של 200 מיליון שקל. "בבר אילן הבינו שלא ניתן להסתמך על לימודי היסטוריה ויהדות אם רוצים להיות אוניברסיטה מובילה בעולם", מאבחן חוקר בכיר מאוניברסיטה אחרת, "והחליטו להיכנס בכל הכוח למדע. כיום הם משקיעים בתחומי הננו, הביו-מד והרפואה לא פחות ואף יותר מאוניברסיטאות אחרות, במטרה להפוך לגורם אקדמי משמעותי".
גליק מגדיר זאת קצת אחרת. מבחינתו המטלה היא קודם כל ציונית ורק אחר כך אקדמית. "במסגרת זיהוי הצרכים הבינה האוניברסיטה כי הדבר החשוב ביותר לחוקר אינה משכורת עתק, קידום או פחות שעות ההוראה, אלא תנאי המחקר. אנחנו פונים למוחות הישראלים המבריקים ומציעים להם לחזור הנה לתנאי מחקר נפלאים. רק בשנה האחרונה הגיעו אלינו 14 חוקרים חדשים, וזו לא השנה הראשונה".
כיצד אתם מתחרים בתנאי החיים שמציעה ארצות הברית?
"אנחנו לא יכולים להתחרות במשכורת של פרינסטון, אבל יש לנו יתרון משלנו - מולדת. אלה שמחליטים לחזור רוצים לגדל את ילדיהם כאן. ברגע שניתנת להם האפשרות לחקור ברמה גבוהה - הם חוזרים".
אתה מדבר במונחים משימתיים, כאילו העברת נוהלים מעולם אחד לעולם אחר.
"יש שיגידו שאני קפדן מדי. אבל אני חושב שהתנהלות מסודרת, כמו זו שלומדים בשב"ס, היא חיונית. גם במוסד אזרחי ואקדמי יש נוהלים שכדאי לאמץ. למשל דיון, סיכום, מעקב וביצוע. אין מצב שדבר שהוחלט עליו לא בוצע, ואם לא, נשאלת השאלה למה. שום דבר לא נשאר באוויר וזה כלל ניהולי חשוב. עוד דבר שלמדתי בשב"ס הוא שישיבה שאורכת יותר משעה היא מיותרת. או שלא התכוננת אליה או שאתה לא מנהל אותה נכון. הזמן קצר והמלאכה מרובה".
ניהול זה משהו שאפשר ללמוד?
"ניהול לא לומדים. או שיש לך את זה או שאין. אבל כדי שמנהל יצליח בכל מסגרת הוא צריך לקחת על עצמו אחריות, ולהוכיח שמעבר לכריזמה ולאג'נדה, הוא לא בלופר. שהוא לא מדבר אלא עושה. זו הדרך היחידה לגרום לאנשים ללכת אחריך".
nihul@themarker.com
"
"הרעת התנאים של האסירים הביטחוניים תוביל להחזרת גלעד שליט"
>> שני דברים מרגיזים את מנכ"ל אוניברסיטת בר אילן וסגן נציב שירות בתי הסוהר לשעבר חיים גליק: העובדה שאסירים ביטחוניים מקבלים פה תנאי לוקסוס לעומת גלעד שליט, שלא רואה אפילו את הצלב האדום; והעובדה שרעיון הפרטת בתי הסוהר נדחה על הסף.
הדרך להחזיר את גלעד שליט, לדעתו, עוברת דרך הצרת תנאי האסירים הביטחוניים "שלא צריכים טלוויזיה בכל תא, מטבח גורמה וקנטינה מלאה כל טוב, ובוודאי לא ללמוד תארים שלמים של האוניברסיטה הפתוחה בכלא.
"כמי שפיקד על אסירים ביטחוניים מהגרועים ביותר אני מתקומם אל מול תנאי הלוקסוס. ברור לי שהרחוב הפלסטיני יקפוץ וידרוש פעולה אם התנאים יהיו הרבה פחות טובים. זו הדרך היחידה לטעמי להזיז משהו במשא ומתן להחזרת גלעד שליט", קובע גליק.
דחיית התוכנית להפרטת בתי הסוהר מרגיזה את גליק באופן מיוחד, מכיוון שישב בוועדה המתכננת. "לשלי יחימוביץ' אין מושג וחצי מושג בנושא, ואני מוכן להתעמת אתה בכל פורום", הוא כועס. "גם שופטי בג"ץ שדחו את התוכנית לא ירדו לעומק העניין. אף אחד לא קרא את הדו"ח שחיברנו, אולי כי היו שם 2,000 עמודים.
"הצענו מודל ייחודי שלא סובל מכל החוליים של בתי כלא מופרטים בחו"ל, כך שההתנגדות היתה מיותרת. רק בית כלא מופרט שיהווה תחרות אמיתית לשירות בתי הסוהר יהפוך את הארגון החשוב הזה לכזה שממצה את יכולותיו ונותן שירות נכון וטוב יותר לחברה הישראלית".
מסוהר למנכ"ל
מאת טלי חרותי-סובר
10.5.2010 / 6:49