הכלכלות האירופיות רועדות - אבל גוש היורו לא יתפרק

דלויט



>> מאז השקתו ב-1999 התקבל היורו כמובן מאליו ברחבי העולם. כיום הוא מטבע העתודות השני בעולם בהיקף השימוש בו ומהווה כשליש מעתודות המטבע של הבנקים המרכזיים. בלא היורו, אירופה היתה כור היתוך של כלכלות קטנות עד בינוניות עם שפע של מטבעות עלומים, המשחקות תפקיד שולי בזירה הבינלאומית.

רואי השחורות שצופים את מותו של היורו מפחיתים בערך האינטרסים הפוליטיים, הן במערב אירופה והן במדינות השאפתניות במזרח היבשת. גם בזירה הכלכלית התרגלו ליורו, וחברות רבות הניבו תועלת רבה מקיומו (בגוש היורו ומחוצה לו). סביר להניח שגם רוב 325 מיליון האירופאים היו מצביעים בעד המשך השימוש ביורו, אם הדבר היה עולה להצבעה - מי היה רוצה לחזור ל-16 מטבעות שונים?



סביר להניח שגם המשבר הכלכלי היה גרוע בהרבה אילולא התבצע תיאום בין הבנקים המרכזיים החשובים בעולם, בהם הבנק המרכזי של אירופה. התגובה של 15 בנקים מרכזיים באירופה, אם בכלל פעולה מתואמת כזו היתה מתאפשרת, לא היתה משיגה אותה השפעה. האיחוד הוכיח את ערכו. כעת הוא ניצב בפני המבחן המשמעותי הראשון - ועליו לעבור אותו.



"לגרום לזה לעבוד"



כמה מדינות שחברות בגוש היורו לא ממש התאימו מלכתחילה להיכלל ב"גוש המטבע המשותף", והתקוות כי יצליחו להשתלב בו מתפוגגות. עם זאת, היורו קיים והתחזיות הן שימשיך להתקיים.



אנליסט אשראי ברויאל בנק אוף קנדה סיכם גישה זו באחרונה: "הצטרפות לגוש היורו היא כמו הכנת חביתה - אחרי שמטגנים את הביצה, אין אפשרות להחזיר אותה לקליפה". חתן פרס נובל פול קרוגמן מסכים: "בסך הכל, אני עדיין סבור כי זהו צעד שגוי, אבל זה לא ממש רלוונטי; זה קרה, זה בלתי הפיך - ולכן אירופה צריכה למצוא דרך לגרום לזה לעבוד".



אם אפשרות של פירוק גוש היורו אינה על הפרק, מה לגבי צמצום אזור המטבע המשותף. האם יוון - ולפי כמה מהתרחישים, גם מדינות אחרות - תיאלץ לעזוב את הגוש? התשובה היא, כפי הנראה, לא. אין סיבה מספקת או תקדים משפטי לסילוק מדינות מקהילת היורו או לעזיבה מרצון.



אחת הסיבות העיקריות לכך היא שמדינה אשר תעזוב את גוש היורו תיאלץ, כנראה, לעזוב גם את האיחוד האירופי - מה שיביא לפגיעה כלכלית קשה, במיוחד כשמדובר במדינות שנקלעו למשבר קשה. שלא לדבר על המשימה הכמעט-בלתי-אפשרית של יצירה מחדש של תשתיות משפטיות, ניהוליות ופיסיות כדי לטפל בחוסר היכולת להעביר בחופשיות סחורות, שירותים, אנשים והון דרך הגבולות המדיניים.



האיחוד ייצא מחוזק



המסקנה היא שבהתחשב בעלויות, האפשרות של סילוק מגוש היורו או עזיבה מרצון אינה נראית סבירה. אז מה יקרה? כשהסכנות המיידיות יחלפו, בעיקר הודות לסולידריות שיפגינו מדינות הגוש החזקות יותר, המדינות החלשות יידרשו לבצע רפורמות מבניות ארוכות טווח, האיחוד האירופי יצטרך לנסח מחדש את הסכמי הצמיחה שלו ומוסדות חדשים יצטרכו לאכוף את השקיפות ואת הציות. הדרך תהיה קשה ומפותלת - אבל בסופה האיחוד האירופי ייצא מחוזק.



מה צריך לשנות? הנה כמה נקודות:



1. הסכמי הצמיחה והיציבות - כשהיורו נוצר, 11 המדינות המייסדות חתמו על הסכם צמיחה ויציבות, שלפיו החובות הממשלתיים לא יעלו על 60% מהתמ"ג והוצאות הממשלה לא יהיו גבוהות מ-3% מהתמ"ג. הגבלות אלה היו נוקשות מדי מלכתחילה - גם גרמניה וצרפת הפרו אותן ורשמו גירעונות חורגים.



על אף שהכללים הוגמשו ב-2005, הגבלות הגירעון והחובות היו צריכים להיבחן על פני תקופה ארוכה יותר (מחזור כלכלי מלא) - ולא על בסיס שנתי. בנוסף, החוקים צריכים להתיר חריגה זמנית במקרים שבהם מיושמת אסטרטגיה אמינה וארוכת טווח.



2. שקיפות - כמה מדינות לא הצליחו לעמוד ביעד גירעון של 3% מהתמ"ג אפילו בימים הראשונים של המטבע. חיזוק היורסטט, לשכת הסטטיסטיקות המרכזית של אירופה, שכיום משוללת כוחות אכיפה בכל הקשור באיכות הנתונים המתקבלים מהמדינות, עשוי לסייע רבות. יורוסטט הטילה ספקות לגבי תקפות הנתונים מיוון עוד ב-2003.



3. אכיפה - בלא ספק הבעיה החמורה ביותר בגוש היורו היא מערכת האכיפה. המדינות הגדולות יותר לא נענשו בשל הפרת הסכם הצמיחה והיציבות בעבר בגלל כוחן והעמידות שלהן בפני סנקציות מילוליות (ציבור הבוחרים שלהן נוטה להיות פחות ממוקד במוניטין שלהן ופחות מחויב ליורו לעומת מדינות קטנות יותר). היעדר סנקציות על מדינות גדולות הקשה להטיל סנקציות על מדינות קטנות יותר המפרות את ההסכם. ואפילו אם נקבע "עונש", אין כרגע מנגנון שאוכף את הסנקציות.



המשבר העולמי הבהיר עד כמה חשוב לייסד תהליך שקוף וברור לטיפול במדינות שהפרו את תנאי הסכם הצמיחה והיציבות - הסכם שיש לעדכנו תוך התחשבות בהתפתחות ארוכת טווח.



4. תיאום פיסקלי - בנוסף, אף כי הדבר לא יקרה במהירות, המשבר צפוי לקדם את פיתוחה של רשות פיסקלית מרכזית ליורו. צעד ראשון עשוי להיות הנפקת אג"ח של מדינות בעלות דירוג אשראי נמוך יותר עם ערובות מצד השכנות היציבות יותר - אם כי בהתחלה יהיה צורך להציב תנאים נוקשים לגבי אופן השימוש בכסף.



בטווח הארוך יותר, ניתן לשפר את התיאום הפיסקלי באמצעות הקמת גוף מרכזי להנפקת אג"ח, שיוכל להזרים כסף למדינות החברות. אולי ניתן יהיה להרחיב את הסמכויות של הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח (ebrd) למטרה זו. עד אז, יוון תמשיך לקבל סיוע מהבנק המרכזי של אירופה, שמאפשר לבנקים בגוש היורו לרשום אג"ח ממשלתיות בדירוג נמוך יותר כערובה לנזילות. הורדת דירוג נוספת לאג"ח של יוון מצד חברות הדירוג עלולה לחבל בהסדר זה - אבל אז סביר להניח שהכללים ישוכתבו כחלק מחבילת הסיוע האירופית.



5. רפורמות מבניות - המדינות החברות שנפגעו יצטרכו לחזק את ספריהן ולשנות את התנהגותן. כשהתברר כי הפרת כללי החברות בגוש מאיימת על הקהילה כולה, המדינות החלו לבחון רפורמות פיסקליות ומבניות ארוכות טווח, בין אם מתוך תחושת אחריות מוסרית או, סביר יותר, כתוצאה מהלחץ שמפעילות חברות אחרות בגוש. שיפור האיכות של ההתנהלות הכספית הציבורית הוא צעד חשוב - ניתן לעצב רפורמות מס שיעודדו צמיחה ויפחיתו את העיוותים על ידי הפשטת החוקים והרחבת בסיסי המס (כולל סגירת פרצות).



יש תחומים נוספים רבים שבהם יכולות המדינות לשפר את ביצועיהן הן מבחינת ההוצאות הן מבחינת ההכנסות. בדרך כלל, סיוע בקידום רפורמות אלה והפיקוח עליהן מתבצע כחלק מחבילת סיוע, לעתים קרובות מצד קרן המטבע הבינלאומית - אבל במקרה הנוכחי בעיקר מצד המוסדות האירופיים.



מגמות עתידיות



כל עוד מסתובבות ספקולציות לגבי משבר אשראי אפשרי באירופה - מרוחק ככל שיהיה - הלחץ על היורו צפוי להימשך. ואולם בפועל מדינות הליבה (בעיקר גרמניה וצרפת) עשויות אפילו ליהנות מהפיחות ביורו, שהתייקר בכמעט 50% בעשור האחרון.



בטווח הארוך המטבע המשותף צפוי אף להתחזק בזכות הרפורמות הפיסקליות והמבניות. זה אולי לא יהיה אזור מטבע משותף אופטימלי במובן האקדמי של המלה - אבל נראה שהוא כאן כדי להישאר.



ד"ר אליזבת דניסון היא כלכלנית בכירה וראש חטיבת המחקר של פירמת רואי החשבון דלויט בגרמניה