הציבור הישראלי עדיין רגוע

>> 2008 היתה שנה קשה לתעשיית הקרנות. בשנה שעמדה בסימן המשבר הכלכלי הקשה שפקד את העולם בכלל ואת תעשיית הפיננסים בפרט - הידרדר סך נכסי התעשייה לכ-120 מיליארד שקל, לעומת היקף שיא של 144 מיליארד שקל באמצע 2007.

האפיק העיקרי שסבל מפדיונות ב-2008 היה קרנות אג"ח וקרנות אג"ח מעורבות - קרנות עם רכיב מניות של 90/10 ו-80/20. ואולם הירידות במדדי האג"ח ב-2008 הניבו למשקיעים הפסדים. את ההפסדים האלה רוב המשקיעים לא היו מוכנים לספוג, מאחר שלתפישת עולמם היה מדובר בהשקעה סולידית, בטוחה, כזו שלא אמורה להפסיד כסף. הם התעלמו אז מכך שגם מדדי האג"ח ירדו ולא רק מדדי המניות.



ב-2008 ברחו המשקיעים לקרנות הכספיות. אלו קרנות שהופיעו בתחילת 2008 ותפקדו אז כסופגות של חלק מהפדיונות בתעשיית הקרנות. מדובר בקרנות סולידיות שבהן לא מרוויחים הרבה, אך בוודאי לא מפסידים. המשקיעים התעלמו מרמת הריבית האפסית ומחוסר היכולת להרוויח מהקרנות הכספיות.



בעליות של 2009 המשקיעים שברחו לקרנות הכספיות, ראו כיצד ההשקעה שזנחו שבה ומחזירה את הפסדיה, בעוד הם לא זכו לראות רווח מהשקעתם החדשה. בבריחתו שכח הציבור את העובדה הידועה כי אף לא מנהל השקעות אחד מסוגל לתזמן את השוק. גם לא וורן באפט, שציין: "אני לא מכיר מישהו שמכיר מישהו שיודע לתזמן את השוק".



המשבר שאנחנו עדים לו בימים האלו עלול להיות גדול יותר וחמור יותר מהמשבר הקודם. אם ב-2008 דובר על חברות שפשטו את הרגל - מקרה שבו כונס הנכסים יכול למכור את חלקי החברה ולהשיב חלק מההשקעה - במדינה פושטת רגל זה כבר תסריט מסובך בהרבה. למדינה אין כונס נכסים, וגם אם יש מה למכור לא ברור למי יש כסף לקנות מדינה.



תעשיית קרנות הנאמנות היא ברומטר מרכזי לרחשי הציבור. התעשייה הזו הפתיעה אתמול עם פדיונות זניחים של כ-400 מיליון שקל; תגובה מאוזנת לעומת התנהגות הציבור בירידות של 2008. הרגיעה בענף הקרנות נלוותה לירידה הזניחה במדדים של הבורסה של תל אביב. השאלה היא אם ציבור המשקיעים של תל אביב התבגר, או שהוא מפסיד את הרכבת ויישבר שוב בזמן הלא נכון. כהרגלו, ימכור הציבור בתחתית, יממש את הפסדיו ולא ייהנה מהתיקון.