האוניברסיטאות יקלטו 1,660 אנשי סגל חדשים

>> רשם פטנטים צעיר בברן שבשווייץ פיתח בשנות ה-20 לחייו את התיאוריה שהפכה את עולם הפיסיקה על פיו: תורת היחסות. פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש הוועדה לתקצוב של האוניברסטאות במועצה להשכלה גבוהה (ות"ת), נדרש למקרה של אלברט איינשטיין כאשר הוא מציג את הגרף של התגליות המדעיות הגדולות בהיסטוריה. לפי הגרף הזה, איינשטיין היה מעט חריג בגילו הצעיר. מרבית התגליות הגדולות, אלה שקיבלו עליהן פרסי נובל, פותחו על ידי חוקרים בגילאי 30 עד 40.



לעומת זאת, הגיל הממוצע של הסגל האקדמי בשבע אוניברסטאות המחקר בישראל הוא 55 - גיל שבו כמעט לא מייצרים יותר תגליות גדולות. המשמעות: הצלחתה הגדולה של האקדמיה בישראל נמצאת מאחוריה. במבנה הנוכחי של גיל אנשי הסגל הסיכוי לייצר פרסי נובל נוספים הוא קלוש, והאקדמיה המחקרית בישראל דועכת.

טרכטנברג, פרופ' לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב ועד לאחרונה ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, הוא בן 60. לפי הכלל הזה, שיאו המחקרי המפואר כבר נמצא מאחוריו. לכן, מצויד בתמיכתו הנלהבת של שר החינוך הצעיר גדעון סער, הוא עסוק עתה פחות בתגליות ויותר בהצלה - הצלתה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.



"מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היתה מהטובות בעולם", אומר טרכטנברג. "מספר הפרסומים המחקריים לנפש - גם כאשר הם משוקללים במדדי איכות כמו מספר פרסי הנובל - הוא מהגבוהים בעולם. בכמה תחומים, כמו כימיה, כלכלה ותורת המשחקים, היינו ממש מעצמה עולמית. גם בהיבט של שיעור בעלי השכלה גבוהה באוכלוסייה, מצבנו מצוין. אבל אי אפשר להתעלם מכך שבעשור האחרון המערכת נמצאת בדעיכה".



הדעיכה מתבטאת בשיעור עצום של בריחת מוחות - 25% מהחוקרים הישראלים עובדים כיום בחו"ל, לרבות באוניברסטאות הטובות בעולם, בקיטון הסגל הבכיר ובעלייה חדה בגילו הממוצע, וכן בהידרדרות היחס שבין מספר הסטודנטים למספר אנשי סגל.



טרכטנברג מדגיש את שני הפרמטרים האחרונים: הגיל הממוצע של הסגל האקדמי בישראל הוא 55 (לעומת 43 בבריטניה), ומספר אנשי סגל לסטודנטים הוא 1 ל-24. בשיא פריחתן היה היחס הזה באוניברסיטאות בישראל 1 ל-17. לשם ההשוואה, היחס שבין מספר אנשי סגל לסטודנטים בעשירייה הפותחת של האוניברסיטאות בעולם הוא פחות מ-1 ל-10. יחס של 1 ל-20 מאפיין כבר אוניברסיטאות שמדורגות במקום 50 ופחות מזה בעולם. זה דירוג שישראל ממש אינה רוצה להגיע אליו.



הנגישות באה על חשבון האיכות



"בעשור הקודם התמקדה ישראל בהגדלת הנגישות של ההשכלה הגבוהה. בעידן שלפני המכללות, האוניברסיטאות היו אליטיסטיות מאוד, ורק 25% מהאוכלוסייה זכתה לעבור בשערן", אומר טרכטנברג.



"המדינה סברה, ובצדק, שהשכלה גבוהה צריכה להיות נגישה לכל, ולכן התמקדו בפיתוח המכללות: נפתחו יותר מ-30 מכללות, מספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה שולש, שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה זינק מ-25% מכל מחזור גיל ל-47% מכל מחזור, ונסללה הדרך למוביליות חברתיות וכלכלית לשכבות שלמות באוכלוסייה. ואולם ההתמקדות בנגישות באה על חשבון האיכות. אותם תקציבי השכלה גבוהה, שהתפרשו עתה על הרבה יותר מוסדות והרבה יותר סטודנטים, פגעו בתקציבי אוניברסיטאות המחקר. זה הזמן לחזור ולשים דגש על איכות ההשכלה הגבוהה בישראל, והאיכות חייבת לעבור דרך הגדלת הסגל האקדמי, כלומר, הקטנת היחס שבין אנשי סגל לסטודנטים והצערת גילו".



תוכנית החומש למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מתמקדת בשני הפרמטרים האלה: קליטה מסיבית של סגל אקדמי חדש וצעיר, שיזרים דם חדש למעבדות המחקר ואולמות ההרצאות באוניברסיטאות. התוכנית, שגיבשה ות"ת, בגיבויו של שר החינוך, מנסה למנף לטובתה את הבעיה הכרונולגית הקשה של אוניברסיטאות המחקר בישראל: לא פחות מ-820 חברי סגל עומדים לפרוש לגמלאות בחומש הקרוב. זוהי בשורה קשה לאוניברסיטאות, אבל הזדמנות נדירה לבצע בהן מהפך בכוח האדם: במקום הסגל המבוגר שפורש, יקלטו האוניברסיטאות לא פחות מ-1,660 אנשי סגל חדשים - גידול נטו של 840 במספר אנשי הסגל. ביחס להיקף הסגל הקיים - 4,600 - מדובר במיני-מהפך עם גידול של כמעט 20% במספר אנשי הסגל.



מה שיגביר עוד את המיני-מהפך הוא מי שמועמדים להיקלט כסגל חדש: רבבות חוקרים שעברו לחו"ל בשל היעדר תקנים תקציבי מחקר בישראל, ורבבות בוגרי אקדמיה צעירים שלא מצאו את מקומם באקדמיה. מדובר בטובים ובצעירים, ובמקרה של ישראל - המצאי שעומד לה לבחירה, כאן ובעולם, הוא גדול ורב.



עם זאת, מדובר במיני-מהפך בלבד. הסיבה: גידול של 20% במספר אנשי הסגל יצעיר אמנם את הגיל הממוצע ויזרים דם חדש, אבל יוריד את האקדמיה הישראלית ליחס אנשי סגל לסטודנטים של 1 ל-20 בלבד - יחס גרוע יותר מזה שאיפיין את האקדמיה הישראלית בשנות השיא שלה - יחס של 1 ל-17.



מדוע מסתפקת ות"ת בהגדלת הסגל האקדמי ב-20% בלבד, כשבעליל הנתונים העולמיים מלמדים כי הצורך גבוה מכך? הסיבה היא, כמובן, מגבלת תקציב. גם כך, תוכנית החומש שמציגה ות"ת עומדת להיות יקרה ביותר.



הסיבה היא שקליטת איש סגל חדש אינה מתרחשת בחלל הריק. כל איש סגל כזה מחייב מערכת תמיכה של אנשי מעבדות, טכנאים, סגל זוטר ועובדי מינהל. בנוסף, כל איש סגל כזה מחייב סל קליטה מחקרי. "המצוקה התקציבית בעשור האחרון", אומר טרכטנברג, "הביאה לשחיקה חדה בתשתיות המחקר וההוראה. כשאין כסף, הדבר שהכי קל לעשות זה להפסיק לבנות מעבדות חדשות ולהפסיק לצייד את המעבדות הקיימות".



שדרוג של תשתיות המחקר באוניברסטאות הוא נחוץ, וכך גם תקציבי המחקר. "גובה המענק של הקרן הלאומית למדעים הוא 160 אלף שקל בשנה. זה מצחיק. בשביל סכום כזה אפילו לא שווה למלא את הניירת שכרוכה בקבלת המענק. החלטנו, כצעד ראשון, להגדיל את המענק השנתי ל-380 אלף שקל, וזה ימשוך שוב הצעות מחקר איכותיות לקרן", אומר טרכטנברג. המשמעות היא הכפלת תקציב הקרן מ-270 ל-500 מיליון שקל בשנה.



האוצר יצטרך לשלם



רק שזה עוד לא הכל. בנוסף, החליטה ות"ת גם על הגדלת הנגישות של האוכלוסיות הנחשלות בישראל - חרדים ומיעוטים - להשכלה גבוהה, דבר המחייב הקצאה ספציפית למכללות בפריפריה, וכן תמיכה ספציפית באוניברסיטאות כדי שיוכלו לקלוט סטודנטים חרדים.



על כל אלה צריך להוסיף את משבר הפנסיה המאיים על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הגירעונות הפנסיוניים (אקטואריים) של האוניברסיטאות, בגין הפנסיה התקציבית שהן התחייבו לשלם לסגל האקדמי שלהן, נאמדים ביותר מ-16 מיליארד שקל. באוניברסיטה העברית כבר יותר מרבע מההוצאה השוטפת מוקדשת לתשלומי פנסיה. ללא ספק, כל טיפול במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל יהיה חייב לכלול פתרון לבעית הפנסיה - ככל הנראה, הסכמה כלשהי בין ות"ת, האוניברסיטאות, המרצים והאוצר על הרעה בתנאי הפנסיה, לצד הסכמות לגמישות ניהולית מצד המרצים; ומנגד הסכמה של האוצר לממן את הגירעונות הפנסיוניים מתקציב המדינה.



זוהי, כמובן, נקודת התורפה בתוכנית החומש של ות"ת. כדי שתוכנית החומש תוכל לקרום עור וגידים, היא מחייבת הגעה להסכמה מורכבת ומסובכת בין האוצר, המרצים, האוניברסיטאות והסטודנטים. הסטודנטים יצטרכו להסכים לייקור שכר הלימוד; המרצים יצטרכו להסכים להרעת תנאי הפנסיה והגמשת חוזי ההעסקה שלהם; הנהלות האוניברסיטאות יצטרכו להסכים לשקיפות ולניהול אחראי וקפדני יותר; והאוצר יצטרך להסכים לשלם - והרבה.



כמה הרבה? טרכטנברג מסרב לפרט, מאחר שהסכומים המדוברים עדיין נמצאים במו"מ. עם זאת, ההערכה היא שמדובר ב-2-3 מיליארד שקל, שמהווים גידול של 40% בתקציב ההשכלה הגבוהה בישראל. מדובר בסכומים כל כך גדולים שטרכטנברג - שעד לאחרונה עבד ישירות מול האוצר במסגרת תפקידו כראש המועצה הלאומית לכלכלה - יודע מראש שהוא לא יוכל לקבל את כולם. האוצר אמנם תומך בתוכנית החומש ומוכן כנראה להקדיש לה תקציבים גדולים, אבל לא בטוח שגדולים מספיק. לכן, הוא התפשר מראש, בשמה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, על גידול של 20% בלבד בסגל האקדמי.