מערכת החינוך החרדית משגשגת על חשבון עובדיה

>> באחרונה פורסמו נתונים ומחקרים רבים על צמיחת מערכת החינוך החרדית ועל גדילת היקף המימון הציבורי למוסדותיה, הפרטיים לכאורה, וזאת חרף העובדה שאינה מחויבת לתוכנית הליבה ומפלה בין תלמידיה.

ואולם בדיון הציבורי בעניין נעדר קולן של אלפי העובדות במערכת החינוך החרדי, הנפגעות באופן שיטתי ומתמשך, וזאת חרף אחריות משרד החינוך על זכויותיהן ותנאי העסקתן. הדוגמה הבולטת לרמיסת זכויות עובדות מערכת החינוך החרדית היא העסקת מאות הסייעות והגננות ברשת הגנים של אגודת ישראל. חרף העובדה כי גוף זה מתוקצב ברובו על ידי משרד החינוך, זכויות העובדות נפגעות באופן תדיר והן סובלות מהלנת שכר, ניכויי שכר בניגוד לדין ואי תשלום פיצויי פיטורים. חמור מכל, נאסר עליהן לפנות לגופי אכיפה של המדינה, ובמקרה של סכסוך ממוני הן מחויבות לפנות להליך בוררות בפני רב.



כך, שוב עולה השאלה מהי מידת הפיקוח של משרד החינוך, שכן הוא מודע עשרות שנים לדפוס העסקה זה. לשאלה הזאת תשובה ברורה: המשרד אמנם מודע לבעיות העובדות, אך בוחר לעצום עין. זאת באמתלה קבועה שלפיה מספר המפקחים על כלל המוסדות החרדיים, שבהם לומדים כ-250 אלף תלמידים, הוא שישה בלבד. שיעור זה הוא אכן נמוך, אך הוא פרי החלטה ברת שינוי, השואבת כוחה ממדיניות משרד החינוך. הרי אם היה המשרד רוצה לאכוף את החוק, יש בידו את כל האמצעים לעשות כן, לרבות הוספת מפקחים לצורך העניין.



יודגש כי מתן עדיפות לעניין תוך הגברת הפיקוח על המוסדות "הפרטיים" ושמירה על זכויות העובדות במוסדות אלה עולה בקנה אחד עם חקיקה קיימת המסדירה את ההכרה במוסדות מוכרים לא רשמיים, ומקנה למשרד החינוך את הסמכות לפקח ולאשר את אותם מוסדות, ואף לשלול את ההכרה מאותם מוסדות שאינם פועלים בהתאם לאותם קריטריונים. שלילה זאת משמעותה הפסקה מיידית של תקצוב אותם מוסדות שמזלזלים ופוגעים בעובדותיהם ובאופן עקיף אף בתלמידיהם, ומאפשרת למשרד את הכוח לפקח.



שלילת תקצוב שכזאת והותרת המוסדות ללא הכספים שלהם הורגלו היא צעד אמיץ מבחינה פוליטית, שאינו מובן מאליו על רקע הלחצים המופעלים על המשרד והעומדים בראשו. ואולם צעד זה הוא הכרחי, שכן אין לאותן עובדות כוח פוליטי, ולכן זעקתן לא תישמע, אלא על ידי אותם מובילי דרך במשרד שחינוך לערכים וכבוד אמור לעמוד לנגד עיניהם. תחת זאת, המשרד אינו פועל בעניין ומותיר את העובדות לבדן במלחמה על פרנסתן וכבודן. בנוסף, גם כאשר אותן עובדות אוזרות עוז ומגישות כתבי תביעה כנגד רשת הגנים, מסרב משרד החינוך להיות צד בעניין ומתנער מאחריותו.



הסדר הקיים, שלפיו מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי מקבלים ממשרד החינוך מימון חלקי ובתמורה אינם מפוקחים, נוח הן לממשלה - שלכאורה מתקצבת בחסר את החינוך החרדי, והן לראשי הקהילה החרדית ומפלגותיה, ששומרים את צאן מרעיתם במוסדותיהם. ואולם האם לא הגיע הזמן שקולם של התלמידים ושל העובדות יישמע?



הכותבות הן עורכות דין בעמותת איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי