פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נתניהו רק נהנה ממזל

      במסיבת העיתונאים לרגל צירופה של ישראל ל-OECD, דיבר רוה"מ על רפורמות כלכליות, תחרות, שוק ההון, פנסיה ותקשורת - רותם שטרקמן מצפה שביבי גם יעשה, ולא רק ידבר

      היה קצת מוזר לשמוע אתמול את ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים. פתאום הוא דיבר על מושגים כמו רפורמות כלכליות, תחרות, שוק ההון, פנסיה ותקשורת - במקום על בנייה בירושלים, חיזוק ההתנחלויות, המאבק באיראן והתחמשות החיזבאללה. פתאום הוא נזכר בהפרטת אל על, בהוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים, במכירת בנק דיסקונט, בטלוויזיה הרב-ערוצית וברפורמת השיחות הבינלאומיות. פתאום הוא החמיא על המהלך להקטנת קצבאות החרדים שהכריחה אותם לצאת לעבודה.

      זה מוזר, כי כל הדברים האלה התרחשו בתקופת הכהונה של נתניהו כשר האוצר בשנים 2003-2005 (וחלקם אפילו קודם לכן). הרי כל מי שהיה בישראל בתקופה האחרונה יודע שזה לא נתניהו שהוא מכיר, כי מה שעשה נתניהו בשנתו הראשונה כראש ממשלה היה בעיקר להתקוטט עם נשיא ארה"ב ולהתקפל בפני כל קבוצת לחץ אזוטרית, כולל ירקני שוק הכרמל והסתדרות רופאי השיניים.

      למעשה, קשה למצוא מהלך משמעותי חיובי אחד שהובילה ממשלת נתניהו השנייה, ועל כך מגיע לראשיה ציון קרוב לאפס. בכלל, נראה שדווקא בימים שבהם ישראל ניצבת בפני מלכוד מדיני-חברתי-שלטוני מורכב מאין כמותו - היא נותרת ללא מנהיגות אמיתית, עם שרים חסרי חזון, מערכת מפלגתית עלובה וממשלה נטולת יכולת.

      המזל של נתניהו הוא שלפחות מבחינה כלכלית הוא על הסוס. לא חשוב אם הוא עושה משהו או לא (רוב הזמן הוא לא), הכלכלה הישראלית מתמודדת יפה עם המצב, ואפילו מפתיעה לטובה. מאז שנבחר הבורסה עלתה ב-75%, השקל התחזק ב-8% לעומת הדולר ומחירי הדירות זינקו - נתונים טובים במיוחד בהשוואה לעולם. כל אלה, לצד התפתחויות חשובות כמו בלימת העלייה באבטלה וההחלטה על צירופנו ל-OECD, מלמדים על כלכלה יציבה ומגזר עסקי משגשג.

      ראש ממשלה כושל, שר אוצר מצטיין

      חלק מהאזרחים שבחרו את נתניהו בפברואר 2009 עשו זאת מכיוון שזכרו אותו כראש הממשלה ב-96'-99'. אז הוא הוביל ממשלת ימין צרה, התגרה בעולם עם מנהרת הכותל, ליכלך על חצי מהעם, זילזל בחצי השני ורב עם האמריקאים. לאלה שהצביעו לו בגלל כל זה, סיפק נתניהו את הסחורה - קואליציית ליכוד-ש"ס-ברק-ליברמן, ימנית, שורדת ומתגרה.

      אבל חלק מהישראלים לא בחרו את נתניהו בגלל היותו ראש ממשלה (כושל) אלא בשל היותו שר אוצר (מצטיין). נתניהו הוביל אז משק בקשיים להפחתות מסים, חיתוך קצבאות, רפורמה בשוק ההון וקיצוצים במגזר הציבורי. ולאנשים שהצביעו לו בגלל נתניהו הזה, מגיע לקבל את הסחורה בשנה השנייה לכהונתו.

      אתמול, כשהחדשות מאירופה טובות עליו, הבטיח נתניהו טיפול בכמה שינויים כלכלים נדרשים. אבל אם הוא לא מתכוון לפעול לכך בכל הכוח, הדיבורים יישארו בארכיוני העיתונים. נכון, זה לא פשוט, אבל הוא יודע לעשות זאת. נתניהו יודע להילחם בחזקים ובעשירים כדי לצמצם את הריכוזיות להפחית את שכר המנהלים ולדאוג לרגולציה על ענפים לא תחרותיים שמעיקים על כיסו של הציבור. הוא יודע להתעמת מול שותפיו לממשלה כדי לטפל בבעיית ההשתתפות בשוק העבודה של החרדים (והערבים), והוא יכול להילחם בשחיתות הפוליטית, לטפל במערכת החינוך ולצמצם את הפערים החברתיים.

      כשנשאל אתמול על הצרות שעושים לו הפלסטינים אמר ראש הממשלה: "אני אדבר על זה מחר. היום, תנו לנו רגע של נחת". אנחנו מוכנים לתת לנתניהו הרבה רגעים של נחת. בתנאי שגם הוא ידאג שלנו יהיו רגעים כאלה. בתנאי שידאג שבעוד עשר שנים ישראל לא תהיה יוון.