בנק ישראל רשם ב-2009 תשואה של 1.9% עבור ניהול יתרות המט"ח - גבוה ב-1.1% ממדד היחס

בנק ישראל רשם בשנת 2009 תשואת "נומרר" של 1.9% עבור ניהול יתרות המט"ח לעומת תשואה של 4.3% בממוצע בשנים 2009-2000. תשואה זו גבוהה ב-1.1% מתשואת ה"סמן" - מדד היחס אליו משווה בנק ישראל את ביצועיו. כך עולה מהדו"ח השנתי לשנת 2009 שפירסמה חטיבת השווקים של בנק ישראל.



בבנק מסבירים כי תשואה זו הושפעה במידה רבה מרמת השפל של הריביות והתשואות לפדיון בשווקי איגרות החוב של ממשלת ארה"ב ושל ממשלות אחרות ברחבי העולם - רמה זו שררה לאורך שנת 2009 בעקבות המשבר העולמי. תשואת ההחזקה של היתרות במונחים שקליים נמצאה גבוהה יותר ב-3.6%.



התשואה שמציג הבנק בסוף השנה מושווית לתיק וירטואלי של מטבעות שנבנה בהתאם לצרכי המשק. הבנק עצמו בודק את תשואת הניהול הפעיל, כלומר עד כמה הועיל הניהול האקטיבי של הבנק. בשנת 2008 גרם ניהול זה הפסד של 0.19% אולם בשנת 2009 תרם הניהול הפעיל תוספת וחריגה למדי של 1.1%. בעשור האחרון עמדה התרומה הממוצעת על 0.19%.







הגורמים המרכזיים לתשואה העודפת היו נכסי המרווח בתיק, שנהנו מהצטמצמות משמעותית של מרווחי התשואות לפדיון ביניהם לבין איגרות החוב הממשלתיות. רכיב בולט נוסף בנכסי המרווח השנה הוא איגרות חוב וניירות ערך מסחריים של בנקים בערבות ממשלתית, שהונפקו החל מסוף 2008 כחלק מצעדי ההתערבות שנקטו ממשלות ובנקים מרכזיים בעולם בניסיונותיהם לתמוך במערכת הפיננסית ולייצב את השווקים.



בנק ישראל פתח את שנת 2009 עם יתרת מט"ח של 42 מיליארד דולר ובסיומה הציגיתרה של 60.6 מיליארד דולר - כך שבממוצע גס ניהל הבנק בשנת 2009 כ-50 מיליארד דולר. יתרות המט"ח שמחזיק בנק ישראל נחשב לחיסכון שמחזיקה המדינה לימי הצורך, כמו ניהול המדיניות המוניטרית, אך גם כחיסכון טהור לעת צרה כמו אסון טבע, רעידת אדמה, צרכי יבוא גדולים וצרכים ביטחוניים. משמעות תוספת התשואה היא תוספת מטבעית של 250 מיליון דולר. כיום מסתכמות היתרות בכ-65 מיליארד דולר.



כיצד מודדים את תשואת הבנק?
לבנק ישראל אסור להשקיע במניות או באיגרות חוב קונצרניות אבל באפשרותו להשקיע בפקדונות של בנקים מסחריים בחו"ל, בניירות ערך ממשלתיים או בניירות ערך שנהנים מערבות ממשלתית. באופן תיאורטי, החוק מאפשר להשקיע באיגרות חוב של כל ממשלה אולם לבנק המרכזי יש רשימה מצומצמת בלבד של מדינות מאושרות להשקעה.



בשנת 2008 הציג בנק ישראל תשואת "נומרר" גבוהה של 5.9% עבור יתרות החוב שהוא מנהל לעומת תשואה שנתית ממוצעת של 4.5% בשנים 2008-1998. יתרות המט"ח של הבנק מורכבות מדולרים אבל גם ממטבעות נוספים כמו יורו וליש"ט. ההרכב המדוייק אסור לפרסום ונקבע על פי צרכי המשק ובכללן יצוא, יבוא, הרכב החוב, צרכים בטחוניים ועוד. בסוף השנה נבדקת התשואה על ההשקעה הדולרית, ההשקעה ביורו ושאר המטבעות והבנק מייצר ממוצע משוכלל - זהו ה"נומרר".



שבמידה ויתורגמו כל התשואות לפי שער חליפין מסויים, הן ישתנו במהירות על פי שער החליפין בסוף השנה, לכן משתמשים בדרך חישוב זו. אולם זהו שינוי נקודתי בלבד. תמהיל הכסף שמנהל בנק ישראל מתאים מראש לצרכי המשק ולכן לא אמור להיווצר מצב בו המדינה זקוקה לדולרים ובנק ישראל ימיר לשם כך דווקא מטבעות יורו.



מה עושים עם יתרות המט"ח?
היתרות שמנהל בנק ישראל עבור המדינה מוגדרות כקופת חירום. בבנק כותבים כי יתרות המט"ח משמשות כמקור נזילות לעת הצורך, ועצם החזקתן מביאה תועלת למשק באמצעות הקטנת ההסתברות של משבר בשוק מטבע החוץ הישראלי ובשיפור מעמדה של ישראל בסביבה הפיננסית הבין-לאומית. הגדרת תפקידיהן של יתרות מטבע החוץ נגזרת הן מן התועלות שיכולות לנבוע מהן והן מהשימושים האפשריים בהן לצורכי המשק. שימושים אלו הם: שירות חובותיה של המדינה, מימון יבוא בשעת חירום, שימוש ביתרות לניהול המדיניות של בנק ישראל בתחום יציבות מערכת הבנקאות ושוק מטבע החוץ ושימוש בהן ככלי ליישום המדיניות המוניטרית.



בבנק ישראל מציינים כי המשבר האחרון הדגיש את החשיבות של החזקת רמה גבוהה והולמת של יתרות מטבע חוץ, כמקור נזילות הכרחי לעתות משבר. בדומה לישראל, הגדילו מדינות רבות השנה את רזרבות מטבע החוץ שלהן. העלייה של רמת היתרות במהלך השנתיים האחרונות בישראל מחזקת את המשק ואת עמידותו הפיננסית, ומשפרת את מעמדה של ישראל בסביבה הפיננסית הבין-לאומית.



שינוי זה ניכר גם בעלייה המשמעותית שהייתה השנה ביחסן של יתרות מטבע החוץ למצרפים פיננסיים שונים של המשק הישראלי. כך, בין השאר, רמתן הממוצעת של היתרות בשנת 2009 מכסה את כל החוב החיצוני לטווח קצר של המשק, 126% - לעומת רמות כיסוי סביב 80% בשנים הקודמות - והיקפן עולה על רבע מהתוצר השנתי.

בבנק מציינים כי גם במהלך שנת 2009, נקט הבנק צעדים נוספים להקטנת החשיפה של תיק היתרות לסיכונים הפיננסיים הגוברים: החשיפה הבנקאית צומצמה לכמעט אפס, הוקשחו כללי ההשקעה, הוטלו מגבלות נוספות על החשיפה המותרת למדינות השונות ועל הנכסים המותרים להשקעה, ונוספו דרישות להבטחת רמת נזילות נאותה במטבעות שונים.