הכנסת מימנה 25 אלף שקל להחלפת הריצוף והקרמיקה בדירתה הפרטית של דליה איציק

הכנסת מימנה את החלפת הריצוף בסלון הדירה הפרטית ובמרפסת של יו"ר הכנסת ה-17 ח"כ דליה איציק (קדימה) בסכום של 25 אלף שקל. המימון נעשה עקב החלטה שדירתו הפרטית בירושלים של יו"ר הכנסת מהווה "דירת שרד" שהוצאותיה ממומנות על ידי המדינה. כך מגלה מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח ביקורת מיוחד על הכנסת שהותר היום (שלישי) לפרסום.



במהלך עבודת הביקורת בעניין דירת השרד של איציק, היא השיבה מיוזמתה לקופת הכנסת סכום של 25,380 שקלים. לינדנשטראוס קבע בדו"ח הביקורת כי "בהתחשב בניסוח שאינו חופשי מספקות של הנוהל שהיה תקף באותה עת לגבי אחזקת דירת יו"ר הכנסת, ולאור העובדה שההוצאה אושרה על ידי חשב הכנסת, לא נמצא לנכון להצביע על דופי בהתנהלותה של איציק בעניין זה".



הביקורת של לינדשטראוס על אחזקת דירתה של איציק היוותה בחודשים האחרונים שיחת היום בכנסת, לנוכח תלונה בעניין (ובנושאים אחרים) שהוגשה למבקר על ידי אריה שרבאף, ראש אגף בנא"ם בכנסת. המבקר ציין כי "במהלך בדיקת התלונה התעורר ספק אם אישור ההוצאות לריצוף הדירה עלה בקנה אחד עם הוראות הנוהל של מינהל הכנסת, שחלו באותה עת לגבי התאמת הדירה לשמש כ'דירת שרד'".



המבקר גילה כי סך הוצאות האחזקה והרכישות לדירת השרד של יו"ר הכנסת ה-17 ח"כ דליה איציק (קדימה) בתקופת כהונתה הסתכמו ב-244 אלף שקל. מתוכם: 33 אלף שקל עבור רכישת ריהוט ואבזור, 30 אלף שקל עבור שיפוצים, 46 אלף שקל עבור הוצאות אחזקה ותחזוקה, 32 אלף שקל עבור ציוד שהושאל לדירתה והוחזר למינהל הכנסת, ו-103 אלף שקל עבור הוצאות מיגון וביטחון.



המבקר קבע כי "במינהל הכנסת לא נמצא תיעוד מלא ממנו ניתן ללמוד כיצד התקבלו החלטות באשר לרכישת קרמיקה ולביצוע עבודות הריצוף. לפני ביצוע העבודות בדירתה הפרטית של איציק ראוי היה לבחון את סוגי ההוצאה המותרת". עוד קבע המבקר כי הנוהל שהיה בתוקף אז לגבי מימון דירת השרד לא היה ברור. "המקרה כולו היה יכול להימנע קודם לכן אילו ההנחיות היו ברורות יותר, חד משמעיות, ופרטניות כנדרש, ולא עמומות ונתונות לפרשנויות שונות. העמימות שהיתה בהוראת נוהל המימון של דירת השרד חייבה ערנות רבה יותר".



לדברי לינדנשטראוס, "הצורך להשתתף במימון הוצאות שונות הכרוכות בהתאמת דירה פרטית של נבחרי ציבור לדירת שרד רשמית, יוצר כיום מצב בלתי רצוי של עירוב בין הפרטי לבין הציבורי, ועלול לפגום חלילה במעמד הציבורי הרם של הכנסת ושל העומדים בראשה. יצירת אפשרות כזו מצריכה מעצם טבעה קביעת אמות מידה ברורות בדבר ההוצאות המדויקות המותרות במימון, יצירת חיץ בין הרכוש הפרטי לבין הרכוש הציבורי ויצירת מנגנון מתאים של אישורים ושל פיקוח ובקרה ניאותים".



המבקר סבור שעל ועדת הכנסת לבחון את מכלול השיקולים הנוגעים להחלטות בנושא זכאותם של יושבי ראש הכנסת לדירות שרד. "יש בעבודות שיפוץ בדירות הפרטיות והתאמתן לדירות שרד כדי להביא להשבחת הדירות הפרטיות מכספי המדינה ובכך ליצור חשש של "לזות שפתיים" ופגיעה בתדמית הכנסת, גם אם ללא בסיס, ונבחריה הבכירים. מכל מקום האזרח רשאי לדעת לאן מופנה תקציב המדינה והאם שליחיו, נבחרי העם, בדקו כדבעי גם את נושאי החיסכון בהוצאות".



הכנסת רכשה שטיחים מבלי שפורסם מכרז



בתוך כך, מציין המבקר בדו"ח השנתי כי הכנסת רכשה בחודשים יולי 2006-יולי 2007 שטיחים שלא לפי כללי המינהל התקין, מבלי שפורסם מכרז לרכישתם, וחלקם הובאו לכנסת לפני הוצאת הזמנה לרכישתן. עלות רכישת 24 שטיחים אז הגיע ל-133,876 שקלים. המבקר גילה כי מינהל הכנסת רכש את השטיחים מספק שהצעתו לא היתה הזולה ביותר בבירור המחירים שקיימה הכנסת. הכנסת הסתמכה על בירור מחירים יחיד ובמשך השנה שבה רכשה שטיחים לא בדקה האם הצעות הספקים הזולים תקפות ברכישות השוטפות.



עוד התברר כי מהנדס הכנסת פנה לחברה שעבדה באותו זמן בכנסת והזמין אצלה שטיחים לקומת הוועדות של הכנסת, תוך עקיפתה של ועדת המכרזים. 3 רכישות של שטיחים הובאו בדיעבד לדיון בועדת המכרזים לאחר שהשטיחים כבר נרכשו. בסופו של דבר הביאו רכישות אלה לדיון בוועדת המכרזים ואישורה היה בבחינת "חותמת גומי".



בעניין רכישת כדים לאגף החדש בכנסת בשנים 2005-2007 גילה המבקר כי בעת הכנת המכרז לרכישתם התייעצו האדריכל הראשי ומעצבת הפנים של האגף, שאת שירותיהם שכרה הכנסת לבניית אגף קדמה ולעבודות הגינון בו, עם ספק מסוים בנוגע לסוגי הצמחים שהיה בדעתם לרכוש, ואחר כך נבחר הספק הזה במכרז.