דרוש טיפול שורש לסל הבריאות

>> בדצמבר 2009 החליטה הממשלה להקצות חלק מתקציב התוספת השנתית לסל הבריאות לטובת רפואת שיניים לילדים. נגד החלטה זו הוגשו כמה עתירות, שיידונו בפני בג"ץ.

משלא נכללה רפואת השיניים בסל הבריאות המקורי, גורלה הציבורי הופקד עד עתה בידי ועדת הסל, המתכנסת מדי שנה להכריע אילו תרופות חדשות ייכנסו לסל ואילו ייוותרו בחוץ. בהסתמך על שיקולים רפואיים, ועדת הסל נותנת עדיפות לתרופות מצילות או מאריכות חיים. תרופה לסרטן תועדף בוועדה על פני טיפול שורש. החלטת הממשלה, ש"עקפה" את ועדת הסל ונגסה בתקציבה לטובת רפואת השיניים, נחזית לפיכך כפגיעה ישירה, לא אנושית כמעט, בחולים סופניים הנאבקים על חייהם.



הדיון על רפואת השיניים מעלה את השאלה על סמך מה נקבעו עקרונות ההחלטה המנחים את ועדת הסל, שמקנים עדיפות כה ברורה לתרופות מצילות חיים. מדוע, למשל, מחליטה הוועדה על בסיס השוואת התועלת של טכנולוגיות חדשות ולא בודקת תחילה את הצרכים הרפואיים של כלל האוכלוסייה ואת התאמת הטכנולוגיות לצרכים אלה? נקודת מוצא זו נותנת יתרון לחברות תרופות, שמפתחות טכנולוגיות חדשות משיקולי רווח, ופוגעת באוכלוסיות מוחלשות, שצורכיהן הבריאותיים והחברתיים אינם זוכים לביטוי הולם. מדוע בבחינת העלות והתועלת ניתן משקל שולי בלבד לעלות החברתית של המחלה, כגון המחיר של אובדן ימי עבודה או פגיעה בשוויון ההזדמנויות? מדוע ניתנת עדיפות אינהרנטית לתרופות מצילות חיים על פני תרופות המשפרות איכות חיים?



הדיון ברפואת השיניים מלמד שלשאלות אלה אין תשובה טריוויאלית. ילד הסובל מבעיות שיניים והוריו לא יכולים לממן עבורו סתימה, עלול לשלם על כך מחיר חברתי כבד. מחקרים מראים כי סיכוייו להצליח בלימודיו ולהשתלב בחברה נפגעים באופן משמעותי. לפיכך, אין זה ברור שהתועלת החברתית שתנבע ממימון ממלכתי של טיפולי השיניים, היא אמנם נמוכה מהתועלת שתנבע מהארכת חיים קצרה של קבוצה מצומצמת של חולי סרטן. קל וחומר, כאשר חותרים להשגת צדק חלוקתי ובוחנים את ההחלטה על פי תרומתה לאוכלוסיות מוחלשות.



יתרה מכך, הוויכוחים סביב חלוקת התוספת השנתית לסל (כ-400 מיליון שקל בשנה), מעלים את השאלה מדוע הדיון לא מתקיים ביחס לסל בכללותו. תקציב סל הבריאות מגיע לכ-25 מיליארד שקל (כ-7% מתקציב המדינה). אילו סדר העדיפויות בחלוקת משאבי הבריאות היה נקבע ביחס למלוא התקציב ולא רק ביחס לתוספת השנתית, ייתכן שניתן היה למנוע את העימות החזיתי בין ילד הנזקק לסתימה לבין חולה סרטן הנאבק על חייו.



במציאות של משאבים מוגבלים, לעולם יימצא מי שצרכיו אינם מסופקים. הבחירה בין חולה אחד לאחר היא אמנם בחירה טראגית, אך הכרחית. דווקא בשל כך יש חשיבות רבה בהרחבת גבולות הדיון על חלוקת משאבי הבריאות. העשרת השיקולים הנשקלים בוועדת הסל והעמדת תקציב הסל במלואו לבחינה מחודשת, עשויה לסייע בהשגת תוצאות צודקות ושוויוניות יותר בחלוקת משאבי הבריאות.



הכותב הוא דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב