המשנה למנכ"ל אינטל העולמית: "ישראל צריכה להיות מודאגת - בסין ובהודו יש הרבה חכמים"

ישראלים שהגיעו רחוק דדי פרלמוטר



גיל: 56



מצב משפחתי: נשוי + 4



מקום מגורים: חיפה; סרטוגה, קליפורניה



השכלה: תואר ראשון בהנדסת חשמל מהטכניון



עוד משהו: חובב קריאה ורכיבה על אופניים



"א תה שואל אם יש אפשרות שיהיה מנכ"ל ישראלי באינטל העולמית?", יורה לעברי דדי פרלמוטר, המשנה למנכ"ל אינטל העולמית. "האמת היא שאני לא יודע. לאחר שהגעתי לתפקיד כל כך בכיר בחברה, אני מעוניין בתפקיד. לא חשבתי שאגיע לסיטואציה הזאת, זה לא היה החלום שלי ואפילו לא חשבתי שאגיע קרוב. אבל עכשיו, כשזה בהישג יד, אני רוצה את זה. האם זה יקרה? אני לא יודע".



דדי פרלמוטר הוא הישראלי שהגיע הכי רחוק בתעשיית ההיי-טק העולמית. הוא האיש מספר שתיים באינטל, שלה שווי שוק של 118 מיליארד דולר נכון לתחילת השבוע, ולמעשה האיש השני בחשיבותו לאחר המנכ"ל פול אוטליני. עד כה שימש פרלמוטר כמספר שתיים עם שון מלוני, והם ניהלו במשותף את חטיבת ארכיטקטורת השבבים של אינטל. מלוני נמצא כעת בחופשה בת כמה חודשים לאחר שלקה בשבץ מוחי.



פרלמוטר הוא כיום האיש הבכיר ביותר באינטל בכל הקשור לצד העסקי ולכיוונים הטכנולוגיים שאליהם צועדת החברה. תפקידו של פרלמוטר קשה ומורכב, משום שאינו מתמצה בדאגה לכך שאינטל תמשיך להימצא בחזית הטכנולוגיה בכל הקשור למגמות טכנולוגיות. הוא זה שצריך לדמיין איך ייראו המחשבים בעוד חמש שנים.



"לא הגעתי לתפקיד כי תיכננתי או עשיתי מהלכים מסוימים", מנסה פרלמוטר לפצח את סוד ההצלחה שלו. "אני אוהב אתגרים גדולים וכנראה מילאתי היטב את התפקידים הקודמים. ה'אני מאמין' שלי הוא לעשות את הדברים באופן הטוב ביותר. זה מה שהעסיק אותי, וכנראה שזה הוביל אותי קדימה".



פרלמוטר מודה כי האפשרות שיתמנה למנכ"ל אינטל מפתה למדי. "לא מדובר בתפקיד קטן. הסיכוי שלי לקבל אותו הוא לא אפס, אבל אני לא אוהב לנקוב במספרים. יש לי סיכוי".



פרלמוטר, 56, עובד באינטל כבר 30 שנה. המחשבה שיעזוב אותה אי פעם, גם אם לא יקבל את תפקיד המנכ"ל, נראית בלתי סבירה. הוא שייך לזן נדיר של אנשי היי-טק שעובדים באותה חברה שבה החלו את הקריירה שלהם לפני שנים רבות. בעידן שבו צעירים בני 25-40 מחליפים את מקום העבודה שלהם בכל כמה שנים כדי לשפר את התנאים הפיננסיים, מדובר בעוף נדיר. אבל גם פרלמוטר מבין שהנישואים עם אינטל אינם חתונה קתולית: "שום דבר הוא לא לכל החיים", הוא מבהיר.



יש סיכוי לראות אותך מקים חברת סטארט-אפ?



"אני מסופק, אבל אף פעם לא אומר מראש לא להצעות. אם יהיה מדובר ברעיון ייחודי - אולי אלך על זה. אני לא בן 30 שמחפש פרסום או כסף. מצד שני, אני לא רוצה לנוח וקשה לי לראות את עצמי לא עושה כלום".



מה בעצם אתה עושה כיום באינטל?



"התפקיד שלי הוא לנהל את כל המוצרים של החברה: החל במעבדים לטלפונים חכמים ולנטבוקים וכלה במוצרי תקשורת ובמערכות משובצות מחשב. 90% מהרווחים של אינטל מגיעים מהקבוצה שאני אחראי עליה - אינטל רשמה רווח נקי של 4.3 מיליארד דולר בשנת הכספים 2009. כשמלוני עבד אתי, הוא התעסק בצד העסקי ואני בצד הטכנולוגי. אני אחראי על 22 אלף עובדים מתוך כ-83 אלף שעובדים בחברה. אני אחראי על עובדי הפיתוח, המכירות, השיווק ועוד".



זאת אחריות עצומה.



"היום שלי עמוס מאוד. אני צורך כמות אדירה של מידע. אתה רוצה לדעת הכל, אבל לא יכול לקרוא הכל. אני לא מנהל את כולם. יש היררכיית ניהול".



איך נראה היום שלך?



"אני קם ב-5:00 ומגיע למשרד ב-5:50. עובדי היי-טק תל אביבים מתחילים את היום שלהם בסביבות 9:00. בעמק הסיליקון קמים עם התרנגול, וב-7:00 רוב האנשים כבר מגיעים לעבודה. במשך רוב היום אני עסוק בפגישות אחד על אחד או בפגישות שנועדו לקבלת החלטות. אני צריך להיות מרוכז, כי אלה החלטות מורכבות".



יוצא לך לגלוש סתם כך באינטרנט באמצע היום? להציץ בפייסבוק, למשל?



"לפעמים, מעט מאוד. אבל כן, אני מוצא זמן. אני קורא מיילים. קורא themarker ,ynet, וואלה!, ומתעדכן בחדשות. כדי להתעדכן בחדשות כלכליות בארה"ב אני גולש לאתר של 'וול סטריט ג'ורנל'".



שולחים לך בדיחות במייל?



"שולחים, אבל ביקשתי שיפסיקו".



משתדל להסביר את ישראל



כמו ישראלים רבים שהשתלבו בתעשיית ההיי-טק העולמית, גם פרלמוטר נע במשך השנים על קו ישראל-ארה"ב ופיתח מיומנות תרבותית חוצה גבולות. "זאת הפעם השלישית שבה אני נמצא ברילוקיישן וגר בארה"ב. הדואליות הזאת לא זרה לי. אני מכיר את הפערים התרבותיים ויודע לזהות אותם מראש. ישנם מוקשים. האמריקאים יותר רשמיים ופחות אישיים, במיוחד בקליפורניה. יש להם חוש הומור שונה. הם מקבלים אנשים מתרבויות אחרות אבל צריך לדעת עד איזה גבול אתה יכול להיפתח אתם. אסור להגזים עם זה.



"מצד שני, צריך לזכור שבעמק הסיליקון יש המון מהגרים. בבית הספר שבו לומדת הבת שלי, יותר מ-50% מהתלמידים הם ממוצא הודי וסיני. מעניין מאוד לעבוד עם תרבויות שונות. אתה לומד ממה להיזהר, איך לדבר, מה להביא בחשבון".



ואיך מתנהגים עם הישראלים שם?



"כמובן שאחרת. יש דברים שאתה יכול לומר לישראלי במשפט אחד והוא יבין. הם מבינים אמרות כמו 'כל דבר מתחלק לשלושה חלקים' או 'לכל שבת יש מוצאי שבת'.



"גם לישראליות יש טווח רחב: יש ישראליות מופגנת וחצופה ואותה אני לא אוהב, יש ישראליות פתוחה ששמה דברים על השולחן. רוב האנשים שעמם אני עובד שנים רבות אוהבים את הפתיחות. אין ספק שכל תרבות שונה, למשל באופן שבו מישהו יאמר שהוא לא מסכים אתך: הישראלים יאמרו שאתה אידיוט, האמריקאים יסבירו את זה באופן קצת יותר מנומס. אם אתה מכיר את הניואנסים, אתה יכול להבין היטב את הרמזים הדקים. לישראלים קל להשתלב בתרבות של אינטל, כי היא תרבות פתוחה שלא מתעכבת יותר מדי על נימוסים. אני מכיר לא מעט אמריקאים שיגידו לך בבוטות מה הם חושבים".



אתה מוצא את עצמך חש אי-נוחות בתקופות שבהן ישראל מותקפת פוליטית ועולה לכותרות?



"לא. אני עובד עם אותם אנשים במשך שנים רבות, עם חלקם כבר 10-20 שנה. אלה אנשים שאני יכול לדבר אתם גם על פוליטיקה. יש דברים שאני יודע להסביר לגבי ממשלת ישראל ויש דברים שלא. לא נתקלתי במצב שבו אנשים התנהגו בעניין הזה באופן לא תרבותי. חלק מהאנשים שאני מכיר מעבירים ביקורת על ישראל, עם רובה אני לא מסכים. אני משתדל להסביר את הצד שלנו. יש לא מעט אנשים שמקשיבים לי".



השתנית עם השנים?



"גברים בדרך כלל לא מתבגרים, רק הצעצועים שלהם נהפכים ליקרים יותר. אבל ברצינות, נשארתי אותו אדם כמו זה שהייתי לפני 30 שנה. אני רוכש דברים שימושיים, אני לא הולך למסעדות יוקרה ולא נוסע במכוניות יוקרה. יש לי טויוטה. מה שכן, אני לא סגפן".



"אין לי ידיים טובות"



פרלמוטר מעיד על עצמו כי לא נהג לפרק שעונים בילדותו ולא היה מכור למחשבים - למעשה, הוא ראה מחשב בפעם הראשונה רק כשהגיע לטכניון - אבל לאחר השירות הצבאי, היה לו ברור שירצה להיות מהנדס. הוריו, שהגיעו לישראל מגרמניה בתחילת שנות ה-30, לא סיימו את לימודי התיכון, והיה להם חשוב שבנם ירכוש השכלה. ובכל זאת, בתיכון הוא לא היה תלמיד מצטיין: "אהבתי לשחק כדורגל ואהדתי את הפועל רמת גן".



הוא הצטרף לאינטל ב-1980, לאחר שסיים את הלימודים לתואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון. "למדתי מחשבים ומיקרו-אלקטרוניקה. מי שלמד אז מיקרו-אלקטרוניקה נחשב למטורף. בשנות ה-80 לא היה ברור למה בכלל צריך את זה. אין לי ידיים טובות מספיק כדי להיות טכנאי. אני תיאורטיקן שפותר בעיות בראש, לא מישהו שיודע להלחים. אין לי כישורים טכניים, אבל אני אוהב להבין איך דברים עובדים".



לא היה לו קל להתקבל לאינטל ישראל: "קיבלו שלושה מהנדסים מתוך 70-80 מועמדים. גם בשנות ה-80 נחשבה אינטל למקום עבודה יוקרתי, לחברה אמריקאית עם הילה".



התפקיד הראשון שלו היה מהנדס פיתוח, וב-1984 הוא הוביל את קבוצות הפיתוח של המעבד האריתמטי i387. ב-1987 זכה בפרס נשיא המדינה לחדשנות בפיתוח תעשייתי עבור אותו מעבד. בסוף שנות ה-80 נהפך למנהל של קבוצת אדריכלות מעבדים. "האמריקאים לא רצו שנפתח את מעבד הפנטיום. הם נתנו לנו לשפר את מעבד ה-486. אבל לא הסתפקנו בשיפורים ורצינו לעשות משהו משמעותי יותר - וכך נולד מעבד הפנטיום".



ב-1992 עבר פרלמוטר לארה"ב ומונה למנהל האחראי על פיתוח מעבדי פנטיום פרו ופנטיום 2. "מבחינת אינטל, המעבדים האלה היו שינוי דרמטי. עד אז התמקדו במעבדים שיועדו למחשבי pc. אלה היו המעבדים הראשונים שתוכננו באופן ייעודי לשרתים, לתחנות עבודה ולמרכזי מידע".



כשחזר לישראל לאחר שלוש שנים, קיבל לידיו את ניהול מרכז הפיתוח של אינטל בחיפה. באותה תקופה עסק מרכז הפיתוח החיפאי בסיום עבודות הפיתוח של מעבד הפנטיום mmx, וניסה לפתח מעבד נוסף בשם תמנע, שהיה אמור לרשת את מעבד הסלרון ולתת מענה לפלח השוק של המעבדים הזולים והבינוניים. הוא היה חדשני בניסיון לשלב בין רכיבים גרפיים לבקר זיכרון, מעבד שנותן פתרון ליישומים גרפיים כבדים במקום שהצרכן יתקין כרטיסי מסך גרפיים יקרים במחשב. "המעבד לא פותח בגלל כל מיני סיבות", נזכר פרלמוטר. "אבל על בסיס אותו מעבד, פיתחנו את מעבד הסנטרינו".



פרלמוטר התפרסם עם השנים בזכות האחריות על פיתוח פנטיום פרו ופנטיום 2. להכרה גדולה יותר זכה לאחר שהיה אחראי על פיתוח מעבד הסנטרינו, שהיה המעבד הראשון של אינטל שפנה לשוק המחשבים הניידים. "לא היה דבר אחד בקריירה שבגללו זכיתי לתהילה. אין דבר אחד שבנה את הקריירה שלי. כנראה שכל פרויקט בנה את הצעד הבא בקריירה. לא קיבלתי את האחריות על סנטרינו, מעבד הדגל של אינטל, כי חשבו שיש לי עיניים יפות. קיבלתי את זה בזכות העבודה על מעבד ה-i387, על הפנטיום פרו ועל הפנטיום 2".



גם פרלמוטר מודה שהדבר שהקפיץ את מניותיו בקרב בכירי אינטל היה העבודה הטובה שעשה בכל הקשור לאחריות על פיתוח הסנטרינו. "באינטל היתה תחושה שהמעבדים עבור מחשבי pc נייחים לא יכולים להתפתח עוד, שהעלאת רמת ההספק שלהם אינה הכיוון הנכון. חשבו שיותר משתמשים ירצו להשתמש במחשבים ניידים. לא מעט יצרני מחשבים ביקשו מאינטל מעבדים ייעודיים למחשבים ניידים, אבל אינטל לא סיפקה אותם. בסופו של דבר, ההחלטה היתה שכן מספקים אותם. התחלנו לפתח את הסנטרינו ב-1998 וב-1999. בהמשך שימש הסנטרינו בסיס לדור הבא של אדריכלות intel duo core". אדריכלות זו שפיתחה אינטל נהפכה לבסיס לכל קו המעבדים למחשבים שלה, לא רק עבור מחשבים ניידים.



תפקידו הבא היה סגן נשיא ומנכ"ל קבוצת הניידות, האחראי על התכנון, על הפיתוח ועל השיווק של פתרונות אינטל עבור פלח שוק המחשוב הנייד. את שרביט הניהול של מרכזי הפיתוח בחיפה העביר פרלמוטר לישראלי אחר באינטל חיפה, מולי אדן.



"ב-2002 התחלנו לפתח את מעבד האטום (המעבד המרכזי כיום של אינטל לנטבוקים ולמחשבים ניידים קטנים, ג"ג). ב-2006 עברתי לארה"ב וקיבלתי אחריות על כל ההחלטות הטכנולוגיות הנוגעות לפיתוח מעבדים באינטל. ב-2009 ביצעה אינטל שינוי ארגוני והציבה את כל פעילות הפיתוח והמוצרים תחת קורת גג אחת, שאותה ניהלתי עם שון מלוני".



משתדל לא להיות אוויל



אני מניח שמוטלת על צווארך אבן ריחיים ענקית בדמות ההשלכות הפיננסיות של כל החלטה שאתה מקבל, בייחוד בחברה כמו אינטל, שבה כל החלטה משפיעה על מיליארדי דולרים.



"כן, וכמובן שהמספרים מאחורי כל החלטה מופיעים על הלוח. לכל החלטה יש משמעות כלכלית. ההחלטות הקטנות לא מגיעות לשולחן שלי, אבל יש דיונים רבים בעניינים מהותיים - על מוצרים, על המקום שבו נבנה כל מפעל. עלות בניית מפעל היא כמה מיליארדי דולרים. זה לא פשוט, זה גורם למתח, אבל צריך לדעת להתמודד אתו. דרך אחת לעשות זאת היא להפריד בין הבית למקום העבודה. כשאני גומר לעבוד, אני לא ממשיך לעבוד בבית. כשגרתי בישראל הייתי צריך להתקשר לארה"ב ואז הייתי עובד מהבית - אבל אם אתה רוצה להשתחרר, אתה עושה הפרדה בין השניים".



באיזו מידה ההחלטות שאתה מקבל מבוססות על קרקע בטוחה?



"רוב ההחלטות מתבצעות כשאתה צועד על קרקע לא בטוחה. גם אני לא יודע מה יהיה בעוד חמש שנים. אתה מבצע הערכת סיכונים ומשתדל לא לשלוף החלטות מהשרוול. אתה בוחן את מגוון האופציות, מעריך סיכון מול סיכוי ומקבל החלטה. היו לי גם מספיק כישלונות במשך השנים".



אילו תכונות הופכות אותך למנהל טוב?



"אני מצליח לבצע כמה משימות במקביל; אני חושב שאני יודע לרדת לעומקן של בעיות; אני מבין מהר במה מדובר; ואני מוכן לקחת סיכונים. אחת הבעיות היא שמנהלים מחכים לנתונים נוספים כדי להוריד את רמת הסיכונים, אבל דווקא עצם העובדה שהם מחכים - מגדילה את הסיכון. אני מקבל החלטה והולך אתה. זה לא אומר שאני לא בודק את ההחלטות שקיבלתי פעם אחר פעם. לפעמים יש שינויים. ההבדל בין קבלת פרס אמי לבין הכתרה כאידיוט לא גדול כל כך. הסופרת ברברה טוכמן כותבת בספרה 'מצעד האיוולת' שהחלטה שגויה היא החלטה רעה שהתקבלה אף על פי שבידי מקבלי ההחלטות היו כל הנתונים מראש, או שהם היו יכולים להשיג את הנתונים האלה באמצעים סבירים. אני משתדל לא להיות אוויל, אבל גם זה קורה".



מהם הקווים האדומים שלך?



"שקרים מרתיחים אותי. אני לא מפטר אנשים על טעויות, גם לא על טעויות קולוסאליות".



מהו בעיניך מנהל טוב? מה הוא צריך לעשות?



"יש לא מעט דברים. מעבר לדברים הבסיסיים כמו מנהיגות והובלה, אני מאמין שצריך לנהוג הגינות כלפי אנשים אחרים. חלק גדול מהצלחת מנהל הוא להפגין יושר אינטלקטואלי, שאנשים יאמינו במה שאתה אומר".



amd היא עדיין המתחרה הגדולה שלכם. באיזו מידה אתה עוסק בה ובמתחרות של אינטל ביום-יום? באיזו מידה אתה מרוכז באינטל ורק מגיב לתחרות?



"אני עוסק הרבה בתחרות, וזה לא אומר רק להגיב. אתה צריך לחשוב כמה צעדים קדימה כדי לנצח את המתחרה. כשהמתחרה מגיע עם מוצר לשוק, אין לך יכולת תמרון. צריך לחשוב הרבה קודם לכן. חלק מתהליך החשיבה הוא ניתוח אסטרטגי: אני נכנס לנעלי המתחרה ושואל את עצמי מה הוא היה עושה. בודק כמה בתי חרושת הם בונים, שומע על מה הם מדברים בכנסים, משער מה הם יעשו. כל זה נכנס לתהליך קבלת ההחלטות".



אפשר לומר שבכמה החלטות עסקיות שגויות אתה יכול לגרום לאינטל להיעלם.



"אפשר להרוס מותג כמו אינטל בקלות. אבל גם אם יתקבלו החלטות לא טובות, אינטל לא תיעלם תוך חצי שנה. יש לא מעט חברות ענק שהיו ברשימת פורצ'ן 500 ונהפכו ללא רלוונטיות. אני בהחלט מודאג. יש לי אחריות לעובדים ולבעלי המניות, ואני צריך לדאוג שאינטל לא תיהפך לחברה לא רלוונטית".



לעשות את הדבר הנכון עבור אינטל



לפני כחמישה חודשים סערה ירושלים סביב החלטת אינטל להפעיל את קו הייצור בסניף המקומי גם בשבת. אלפי חרדים הפגינו מול המפעל במשך כמה שבתות, ולבסוף הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בקו הייצור לא יעבדו יהודים בשבת.



מה דעתך על הפגנות החרדים בפרשת אינטל ירושלים? איך מסבירים אירוע כזה לראשי אינטל העולמית?



"אפשר להסביר את זה, אבל אין ספק שקשה יותר להסביר למי שאינו יהודי. מקסין פסברג, מנכ"לית אינטל ישראל, עשתה עבודה טובה בפרשה. ההסבר שנתנו הוא שמדובר בבעיה פוליטית פנימית ישראלית. לראשי אינטל העולמית יש אמון במנהלים של אינטל ישראל, והם הוכיחו שהם יודעים לטפל בבעיות מקומיות.



"פרשת אינטל ירושלים לא היתה חמורה מאוד, אבל לאירועים כאלה יש השפעה מצטברת. מצד שני, במשך השנים היו בישראל אירועים מכוננים נוספים: מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, ירי של סקאדים ושל קטיושות, וגם אינתיפאדות. העגלה המשיכה לנוע. יש אמון באינטל ישראל, אבל כמו שאמרתי - קיימת השפעה מצטברת".



כיום מנהלת אינטל את אחד המהלכים החשובים שלה מול משרד התמ"ת: משא ומתן על הקמת מפעל חדש בקריית גת, שייצר פרוסות סיליקון בטכנולוגיית 22 ננומטר. אינטל ישראל פנו למשרד התמ"ת ולמשרד האוצר במטרה להבין מה יהיה היקף המענקים הנוכחי, ובינתיים הגישו בקשה לקבלת מענק ממשלתי בסך 400 מיליון דולר תמורת השקעה של כ-2.7 מיליארד דולר במפעל החדש. על פי מקורות בשוק, החברה מוכנה לקלוט במפעל 400 עובדים חדשים. אירלנד היא המתחרה העיקרית של ישראל בתחרות על הקמת המפעל.



לדברי פרלמוטר ההחלטה בעניין תתקבל ככל הנראה בסוף השנה. "יש סיכויים טובים שהמפעל החדש אכן יוקם בקריית גת, אבל ההחלטה הסופית מושפעת ממשתנים רבים. אינטל חייבת לעבור לייצר שבבים בטכנולוגיה זו, ובעוד חמש שנים היא כבר לא תייצר בטכנולוגיית 45 ננומטר, שבה משתמש כיום המפעל בקריית גת.



"לא אגיד לראשי אינטל לבחור בישראל על פני אירלנד. השיקול שינחה את החברה היכן להקים את המפעל החדש הוא עלות מול תועלת. שיקולים נוספים הם תשתית ניהולית וביצועי עבר, וישראל זוכה בעניין הזה לציונים טובים. שיקול נוסף הוא המצב הגיאו-פוליטי. בשנות ה-90 היה קל יותר להחליט על הקמת מפעל בישראל. עם זאת, אינטל פועלת בישראל כבר 40 שנה. זה עניין שאי אפשר להתעלם ממנו.



"דיברנו קודם לכן על יושר אינטלקטואלי. בהנהלת אינטל סומכים עלי שאעשה את הדבר הנכון עבור אינטל, ובדיוק בגלל זה אסור לי לומר שיש להקים את המפעל דווקא בישראל. אני אחראי על 22 אלף עובדים באינטל, ורק כמה אלפים מהם נמצאים בישראל. אני צריך להגיע למצב שבו אדע להגן על ההחלטה שקיבלתי".



איך נתפש מרכז המחקר והפיתוח הישראלי של אינטל לעומת מרכזי מחקר ופיתוח אחרים?



"המרכז בישראל הוא טוב, אפילו טוב מאוד. לדעתי הוא אחד המרכזים היותר טובים של אינטל, ויש תקופות שבהן הוא הטוב ביותר. בין מרכזי הפיתוח יש תחרות, ומבחינתי זה מצוין. אני רוצה שהתחרות תגרום לאנשים להיות הכי טובים. לא מעט מרכזי פיתוח של אינטל, במיוחד מחוץ לארה"ב, מנסים ללמוד את המודל הישראלי. באינטל הודו שואלים איך הם יכולים להיות כמו אינטל ישראל. החוכמה לא ניתנה רק לארץ הקודש, ואני לא רוצה שמרכז הפיתוח פה ינוח על זרי הדפנה".



בשנים האחרונות מתקיים בתעשייה המקומית דיון נוקב לגבי האופן שבו ישפיעו גושי ההיי-טק המתפתחים במזרח הרחוק על ישראל. החשש הוא שהכמות הגדולה ורמתם הגבוהה של המהנדסים הסינים וההודים יגרמו לכך שיותר חברות טכנולוגיה בינלאומיות יעבירו את מרכזי הפיתוח שלהן למזרח, וידלגו על ישראל. מדי שנה מקבלים מאות אלפי סינים תואר מהנדס. בהודו המספר נמוך יותר, אך גם הוא גבוה מאוד. בישראל, לעומת זאת, מדובר ב-8,000 מהנדסים צעירים בלבד.



כיום אין חברת טכנולוגיה גלובלית שלא מפעילה מרכז פיתוח בישראל, אבל בעקבות המשבר הכלכלי נאלצות רבות מהן לערוך קיצוצים או לסגור את המרכזים המקומיים. השאלה הגדולה היא אם המהנדסים מהמזרח הרחוק יכולים להחליף את המהנדסים הישראלים: הם בוודאי זולים יותר, אבל החברות הגדולות בוחרות במהנדסים הישראלים בגלל האיכות הידועה שלהם.



הפיתוח עובר למזרח הרחוק?



"ישראל צריכה להיות מודאגת. בסין ובהודו יש אנשים חכמים, וממשלות שרואות צעד חשוב בפיתוח תעשייה טכנולוגית. שום דבר לא נשמר לנצח. הספר 'אומת הסטארט-אפ - סיפור הנס הכלכלי של ישראל', שכתבו דן סנור וסול זינגר, מראה כיצד נהפכה ישראל למדינה של סטארט-אפים. חשוב לדאוג שזה ימשיך, ולהשקיע בהשכלה, כי היא הכוח המניע של תעשיית ההיי-טק. ישראל לא משקיעה מספיק בחינוך, ולא רק בחינוך מדעי. אנשים לא נהפכים ליצירתיים כי הם פותרים בעיות במתמטיקה. יש צורך בהשכלה רחבה, בפתיחות ובחשיבה ביקורתית. לא לגרום לתלמידים לשנן תשובות.



"בעמק הסיליקון פתרו את בעיית החינוך באמצעות קבלת מהגרים מהודו ומסין. אינטל ישראל גדלה באופן אדיר בשנות ה-90 בשל העלייה הרוסית, שבזכותה הצלחנו בלא מעט פרויקטים. יש לנו סיכוי מול המהנדסים הסינים, פשוט צריך למצוא את הנישה הנכונה ולרוץ אליה ראשונים. אבל מעבר לטיפוח ההשכלה ולעידוד העלייה, ישראל צריכה להמשיך להשקיע בפוליטיקה יציבה ובשמירה על שער המטבע".



באיזו מידה השפיעה שחיקת הדולר על שכר המהנדסים הישראלים?



"המהנדסים הישראלים כבר לא זולים ב-30% מעמיתיהם האמריקאים. זה נע בין 10% ל-20%".



מצפרא כץ עד משה ליכטמן: ישראלים בכירים בהיי-טק העולמי



כשמדברים על ישראלים בכירים בהיי-טק העולמי, אי אפשר שלא להזכיר את שי אגסי, ששימש בתפקיד בכיר בחברת סאפ הגרמנית וכמעט מונה למנכ"ל החברה. בסופו של דבר הוא החליט לעזוב ופצח בקריירה יזמית בתחום הקלינטק והמכוניות החשמליות, עם בטר פלייס.



הישראלית הבכירה הבאה ברשימה נמצאת בחברה המתחרה של סאפ: מדובר בצפרא כץ, סגנית נשיאה בכירה באורקל. כץ נחשבת כיום לאחד מסגני הנשיא הבכירים באורקל העולמית וליד ימינו של לארי אליסון. "אם אמות פתאום, צפרא כץ תהיה המנכ"לית הבאה של אורקל", אמר לארי אליסון בכנס אופן וורלד בספטמבר 2005. עם זאת, אליסון כבר הכתיר יורשים אחרים, ואז שינה את דעתו.



בכיר נוסף ברשימה הוא משה ליכטמן, בכיר במיקרוסופט העולמית וכיום מנהל מרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בהרצליה. ליכטמן עובד במיקרוסופט כמעט 20 שנה. לפני התפקיד הנוכחי שימש סגן נשיא במטה החברה ואחראי על חטיבת microsoft tv - שבה הוביל את הפיתוח, את השיווק ואת המכירות של קווי המוצר של מיקרוסופט בתחום הכבלים וה-iptv, וכן את פרישתם אצל מפעילי הרשתות הגדולים בעולם. לפני שניהל את microsoft tv, כיהן כסגן נשיא במטה החברה, האחראי על עסקי msn הבינלאומיים של מיקרוסופט. כחלק מתפקידו הוביל את החדירה הרחבה והרווחית של msn ב-31 מדינות.



"אנחנו רק בתחילת תקופת הברונזה של שוק המחשוב"



לחברת אינטל יש כיום נתח שוק של כ-80% משוק השבבים העולמי. תפקידו של פרלמוטר הוא לדאוג שנתח שוק זה יישמר ולחזות את המגמות הטכנולוגיות שישלטו בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק.



פרלמוטר מאמין שקרוב היום שבו יותקנו במחשבים סוללות שיספיקו ליום שלם. "אנחנו לא רחוקים מזה", הוא אומר. "כיום יכולים הניידים לעבוד אפילו עשר שעות ללא הטענה. אנחנו רוצים סוללות שיספיקו ליום שלם - אבל מצד שני אנשים רוצים גם ביצועים במחשבים שלהם, גרפיקה טובה יותר ומסך גדול יותר, וגם ביצועי תקשורת. כל אלה לוקחים הספק מהסוללה".



מה היית רוצה שיקרה בתחום?



"הייתי רוצה שהמחשב יבין את המשתמשים בדרכים נוספות פרט להקלדה או לשימוש בעכבר. תחילה השתמשו במקלדת, לאחר מכן בעכבר וכיום במסך מגע. אנחנו רוצים לאפשר לאנשים להשתמש במחשבים ולתפעל אותם בעולם תלת ממדי, לגעת במרחב, לאו דווקא במסך. הייתי גם רוצה שהמחשבים יבינו כתב ודיבור, שהאינטרקציה אתם תהיה טבעית יותר".



מה דעתך על אייפון ועל מהפכת הטלפונים החכמים? כיצב משתלבת אינטל במהפכה הזאת?



"אייפון עשה משהו שדיברנו עליו באינטל במשך שנים רבות. ההתקנים הטיפשים נעלמים בהדרגה. הטלוויזיה היא התקן טיפש של צג שאתה מחבר אליו כבל ומקבל זרימה של תכנים חד-כיווניים. כיום יש דו-כיווניות, אבל אתה עדיין לא יכול לעשות דברים מתוחכמים. למה שלא תגלוש בטלוויזיה? למה שלא תיכנס לפייסבוק או תתחבר לשיחת ועידה בווידאו באמצעות הטלוויזיה שלך? הטלפון נהפך לחכם יותר, וכך גם הטלוויזיה והמכונית".



היכן אינטל צריכה להשקיע יותר - בשיפור נתח השוק שלה בתחום המחשבים או בדאגה לכך שיותר מכשירים יקבלו כוח מחשוב באמצעות הכנסת שבבים שיהפכו אותם לחכמים יותר?



"אינטל לא יכולה להזניח את השוק המסורתי שלה, שוק המחשבים, אבל החלום האישי שלי הוא שבכל התקן יהיה שבב של אינטל. שבתמרור עצור יהיה שבב שיאמר לאוטו להאט".



מה דעתך על ההיסטריה סביב אייפד? לא היית רוצה שאינטל תזכה להערצה כמו זו שלה זוכה אפל? אתה לא חש איזו צביטונת בלב?



"צביטונת ולא יותר. אני לא חושב שזה משהו שחסר כל כך לאינטל. אינטל מופיעה שנים בראש הרשימה של מקומות העבודה הטובים בישראל. אני לא בטוח שהייתי רוצה שאינטל תדמה לאפל, מפני שזה לא האופי שלי. אבל אין ספק שיש מקדם הרצה לתדמית אישית ועסקית על מחיר המניה".



מי ינצח - מחשבי מחברת מהסוג של אייפד או נטבוקים?



"אני מאמין במגוון. אנחנו רק בתחילת תקופת הברונזה של שוק המחשוב. המחשבים עדיין קשים לשימוש. אפילו אשתי החכמה מתעצבנת לא אחת בגלל תקלות במחשב. בעניין הזה מגיע כל הכבוד לאפל, שמצליחה ליצור תחושה שקל ללמוד את המוצרים שלה.



"אני לא חושב שמחשב מסוים ינצח. מטרת אינטל היא לפתח מספר קטן יחסית של טכנולוגיות ליבה לסוגים שונים של מחשבים. אייפד ונטבוק הם שונים. יש לי את שניהם, וכשאני רוצה לבדוק משהו, אני עושה זאת באייפון. כשעלי לעבוד, אני עובד עם הנטבוק. אני לא חושב שארכוש אייפד. יש לו שימושים נהדרים, אבל תלוי מה הצרכים של הרוכש".



בצעדים קטנים



1980 הצטרף לאינטל כמהנדס פיתוח



1984 הוביל את קבוצות הפיתוח של המעבד האריתמטי i387



1987זכה בפרס נשיא המדינה לחדשנות בפיתוח תעשייתי עבור i387



1989 ניהל קבוצת אדריכלות מעבדים ששיפרה את מעבד ה-486 ופיתחה את מעבד הפנטיום



1992 עבר לארה"ב ומונה למנהל האחראי על פיתוח מעבדי פנטיום פרו ופנטיום 2



1995 חזר לישראל והתמנה למנהל מרכז הפיתוח של אינטל בחיפה



1997 פיתוח מעבד הפנטיום בטכנולוגיית mmx והגרסאות הניידות שלו



2001 מונה לסגן נשיא ומנכ"ל קבוצת הניידות באינטל



2002 היה שותף לפיתוח מעבד האטום למחשבים ניידים



2003 פיתוח מעבד הסנטרינו לשוק המחשבים הניידים



2006 עבר לארה"ב ומונה לאחראי על ההחלטות הטכנולוגיות הנוגעות לפיתוח מעבדים



2009 מונה עם שון מלוני למנהל פעילות הפיתוח והמוצרים הניידים



אינטל



הקמה: 1986



מייסדים: גורדון מור ורוברט נויס



תחום פעילות: שבבים למעבדים עבור מגוון מחשבים (מחשבי pc, מחשבים ניידים, תחנות עבודה, שרתים, טלפונים חכמים ועוד); רכיבי תקשורת



מתחרה עיקרית: amd



עובדים: כ-83 אלף



רווח (2009): 4.36 מיליארד דולר



הכנסות (2009): 19.5 מיליארד דולר



אינטל ישראל



הקמה: 1974



מייסד: דב פרוהמן



עובדים: 6,340



היקף יצוא (2009): 3.4מיליארד דולר



מענקים במשך השנים: 1.2מיליארד דולר



השקעה של אינטל בישראל: 7.3מיליארד דולר