וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אורן פרנק: "הסיבה לבריחת המוחות מישראל - אין תחרות"

עדי דברת-מזריץ | תצלומים: דן קינן

13.5.2010 / 12:26

שנתיים לאחר שפוטר ממקאן אריקסון, אורן פרנק חי את החיים הטובים בניו יורק כמנהל הקריאייטיב של ענקית הפרסום הדיגיטלי MRM ומשאיר את הפרשה ההיא מאחוריו ■ "להגיד שאין לי קשר רגשי לאילן שילוח ולשירה מרגלית זה לא נכון, אבל זה כבר לא מעניין אותי" ■ לחז



ישראלים שהגיעו רחוק אורן פרנק



מנהל הקריאייטיב של mrm worldwide



גיל: 45



מצב משפחתי: נשוי + 2



מגורים: ניו יורק



השכלה: תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול עם התמחות בטקסטיל באוניברסיטת לסטר הבריטית



תפקידים קודמים: קופירייטר מתלמד במשרד בילצקי-ערמוני-יהושע; קופירייטר ומנהל קריאייטיב בשלמור-אבנון-עמיחי; מנהל קריאייטיב בקשר בראל (כיום מקאן אריקסון); מנהל הקריאייטיב של מקאן אירופה; מנכ"ל משותף של מקאן אריקסון



עוד משהו: "אני אוהב לצלול, וכתוצאה ישירה אני כנראה אחד היחידים שאוהבים את אילת"



אחרי פגישה ארוכה עם אורן פרנק, קשה לא להרגיש שאנחנו חיים במדינת עולם שלישי. במשך שעות הציג בפני פרנק בהתלהבות את כל הדברים שנמנעים מאתנו, אך עומדים לרשותם של תושבי ארה"ב ומדינות מפותחות אחרות: הזמנת מוניות והשכרת רכב; בגדי מעצבים בשליש מחיר; איתור כספומטים בקרבת מקום; המלצות על מסעדות ובתי קפה - הכל באמצעות האינטרנט והטלפון הנייד.



"כשהגעתי לישראל שכרתי מכונית מ'אוויס' וחיכיתי 45 דקות בטלפון לשירות לקוחות. בארה"ב יש 'זיפ קארד' - אני פשוט בודק באינטרנט איפה יש לסוכנות הרכב מכונית פנויה, מגיע אליה, מכניס את הכרטיס ונוסע. אין סיבה שלא אוכל להזמין כאן מקום במסעדה דרך הטלפון הנייד. כנראה שהאתרים שניסו למכור בגדים או מוצרים אחרים לא עשו את זה טוב - או שלא היתה מספיק סחורה או שהאתרים לא היו בנויים כמו שצריך", הוא מקטר.



פרנק עבר לניו יורק לפני שנתיים כדי לשמש כמנהל הקריאייטיב העולמי של mrm worldwide, רשת הפרסום הדיגיטלית של ipg (חברת האחזקות של מקאן אריקסון), שעם לקוחותיה נמנים ג'נרל מוטורס, אינטל, הום דיפו, צבא ארה"ב, דל, אופל, פנסוניק, ורייזן, ג'נרל מילס, נסטלה ועוד.



אז איך הולך לו שם? "החיים בניו יורק הם חיים טובים ומפנקים", אומר פרנק, שהגיח לישראל לחופשה. "זאת המהות של העיר. האמריקאים מודעים לשירות והצרכן הניו יורקי הוא הכי מפונק על פני הפלנטה. הישראלים קוטרים, אבל האמריקאים מפונקים. לדוגמה, הזמנתי מכשיר כושר מאמזון ואחרי כמה ימים החלטתי שאני לא רוצה אותו. הודעתי להם, ותוך שעה הם לקחו אותו. לא כמו בישראל, ששעה היא לא שעה ואומרים לך 'נגיע בין השעה הזו לזו'. כמובן שגם לא שילמתי עליו".



פרנק מספר שכמעט לכל בניין בניו יורק - מהסוג שמשפחתו וחבריו גרים בו - יש שוער, שמעלה את החבילות ומנקה שלג מהכניסה. "אין בניין בניו יורק שבו הדייר צריך להוריד בעצמו את הזבל", הוא אומר, ומתעלם מרוב תושבי ניו יורק.



פרנק עזב את ישראל לפני יותר משנתיים, לאחר פיטוריו המתוקשרים מתפקיד מנכ"ל משותף של "מקאן אריקסון", משרד הפרסום הגדול במדינה. הפרשה, שהוגדרה כ"רעידת אדמה בעולם הפרסום", התחילה באוקטובר 2007. פרנק פירסם בבלוג שלו ב-themarker cafe פוסט תחת הכותרת "כלוםבוטק". הוא מתח ביקורת על תחקיר "כלבוטק", שבו צולמו חתולים במפעל "טיב טעם", וכתב בין השאר: "לא סביר שתמצאו בכל 28 שנותיה ואלפי תחקיריה (נא לשאוג בבס פומפוזי) אף תחקיר שעסק באחד מהגורמים החזקים והמשפיעים ב'חתולייה' שלנו - בדיוק כמו שלא היה בדעתו של גינת להוציא חוזה על שופרסל במקום על טיב טעם. להסתבך עם נוחי? לא בגן של גינת. ילדים חכמים בגן של רפי מתעסקים רק עם מי שחלש מהם, ומלחכים פנכות במסעדות פאר עם כל השאר".



כמה ימים לאחר פרסום הפוסט פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה שהתבססה על הפסקה הזאת. זו חוללה סערה מיידית, מאחר שנוחי דנקנר - הבעלים של שופרסל - הוא אחד מלקוחותיו החשובים של המשרד. עוד באותו יום הודיע אילן שילוח, מבעלי מקאן אריקסון, על פיטוריו של פרנק ושל בת זוגו של שילוח - המנכ"לית המשותפת במשרד, שירה מרגלית, בגלל ביקורת שמתחה כמה חודשים קודם לכן על סלקום, לקוחה אחרת של המשרד.



הפנה גב לעולם הפרסום



כיום מתגורר פרנק באפר ווסט סייד עם אשתו רוני ועם שתי בנותיו, שהקטנה בהן נולדה לאחר המעבר. אף שחלפו רק שנתיים מאז שעזב, פרנק כבר התרגל לחיים בתפוח הגדול. "אה, אצלכם לא עובדים בשישי, שכחתי", הוא אומר לי כשאנחנו מתאמים את הפגישה בטלפון.



מבחינה מסוימת נדמה כי פרנק התגלגל בדיוק למקום ולתפקיד המתאימים לו - הוא אוהב מאוד את החיים הטובים ומבחינה מקצועית תמיד התעניין בעולם הדיגיטל, שמפותח בארה"ב הרבה יותר לעומת ישראל. "זה נכון ולא נכון", הוא עונה כשאני שואלת אותו אם הוא נהנתן. "אני מאוד אוהב אוכל טוב ומוכן להוציא את הסנטים האחרונים שלי על מסעדה חדשה. אני גם אוהב מכוניות ויש לי ב.מ.וו m5, אבל היא עולה כאן כמו פולקסווגן גולף. מה שחשוב לזכור בסופו של דבר הוא שאני שכיר ולא טייקון מעשן סיגרים. בכל בוקר אני נוסע לעבודה ברכבת התחתית, יחד עם שאר הניו יורקים המשלמים משכנתא".



פרנק מסביר שקנה את הדירה שבה הוא מתגורר "מכיוון שזאת היתה השקעה מצוינת. שלא כמו בישראל, כל הריבית על המשכנתא מוכרת וניתנת להפחתה ממס ההכנסה, וכך ההוצאה על דיור - הסעיף היקר ביותר של החיים בניו יורק - יורדת משמעותית".



על העבודה החדשה יש לו רק מלים טובות: "שם אני יכול להביא את עצמי למקום שיותר מתאים לי מקצועית, ובשנתיים האחרונות למדתי הרבה מבחינה מקצועית. גם הקונסטלציה של העבודה שם נוחה יותר מזו שבמקאן אריקסון, והמבין יבין. לא פשוט לנהל בקונסטלציה שנראית כמו משולש, ששניים מצלעותיו הם בני זוג".



בפעם הקודמת שבה יצא פרנק נגד בכיר במשק, זה עלה לו במקום עבודתו. ובכל זאת, גם בראיון הזה מותח פרנק ביקורת קשה על התנהלותן של החברות הגדולות במשק. "יש דיסוננס גדול מאוד בין היכולות האישיות והרמה של האנשים בישראל, שהן עצומות, לבין התוצאה בשטח. החדשנות בשיווק המודרני, מבוסס הטכנולוגיה, מפגרת לעומת מצבה בשוק האמריקאי ובשווקים מתקדמים אחרים. זה נובע בראש ובראשונה מכך שאין תחרות. הרווחיות של הגופים הגדולים גבוהה מאוד, והם לא מרגישים שצריך לנענע את הספינה. האנשים שעובדים בארגונים האלה, כמו בנקים ומחלבות, מבינים מה צריך לעשות - אבל אין מישהו שדוחף את זה מלמעלה. בשביל חדשנות אמיתית הם יצטרכו להשקיע המון כסף. והרי הארגונים האלה ממונפים על ידי בעלים מתחלפים, רובם עשירי המשק, שמטרתם לייצר מזומנים".



אתה בעצם אומר שהמהפכה הדיגיטלית לא רלוונטית לישראל, מכיוון שרוב המפרסמים הגדולים הם קרטלים ומונופולים שיהיו מוגנים מפניה עוד שנים רבות באמצעות רגולציה התומכת באנטי-תחרותיות.



"הדוגמה הטובה ביותר היא שמייבאים את האייפון לשלוש חברות הסלולר. אני לא יודע מה בדיוק היה שם, אבל באף מקום בעולם לא נתנו את אייפון לכל החברות באותם תנאים. בארה"ב, למשל, חברת ורייזן החליטה לא לשווק אותו כי היא לא היתה מרוצה מהמחירים של אפל. התחרות בין ורייזן ל-at&t בארה"ב היא כמו מלחמת גוג ומגוג. גם בחברות אחרות בישראל - מחלבות, יצרניות המזון - התחרות היא על המחיר ולא על החדשנות.



"סיבה נוספת לכך שהמהפכה הדיגיטלית לא הגיעה לישראל היא הגודל. הרבה מאוד חברות אומרות לעצמן 'למה לי להיכנס לזה, כשבשוק יש בסך הכל 6 מיליון לקוחות'. כעם, הישראלים הם חדשנים, אינטליגנטים, מהירים וזריזים, אבל הם מרגישים שאצלנו זה כבר לא יקרה, כי אנחנו מדינה קטנה וכי אין תחרות, אז הם אומרים לעצמם: 'נעשה את זה במדינה אחרת כי גם כך המערכת לא תיתן לזה לקרות פה'. בגלל זה ישראל היא כיום אומת הסטארט-אפים השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב וקנדה, מבחינת כמות, גודל וכדומה, אבל רובם ככולם משווקים לשוק האמריקאי. למה? כנראה שאף אחד לא חושב שהוא יוכל למכור את הטכנולוגיה שלו לסלקום, לפלאפון או לפרטנר.



"יש בריחת מוחות מאסיבית מישראל. הם לא תמיד בורחים פיסית ועוזבים את הארץ, אלא פשוט יודעים שיש סיכוי נמוך מאוד שמישהו ירצה את הרעיונות שלהם כאן מכיוון שהתחרותיות נמוכה מאוד, ולכן מראש מכוונים לשווקים אחרים - שארה"ב בראשם.



"קחי את בטר פלייס של שי אגסי. היא המציאה תפישה טכנולוגית חדשה ומבריקה, עם חזון והמון אנרגיה, ורצתה שישראל תהיה שוק ביתא (שוק ניסיוני). אבל אני מוכן להמר שהשוק הראשון שבטר פלייס תפעל בו לא יהיה ישראל. למה אין בישראל עוד עשר בטר פלייס? למה אין עוד חברות כמו טבע, שמשקיעות אנרגיה בתוך המדינה? אני חלק מהתופעה, אבל אם הייתי חושב שיש פה מקום לעשות את מה שאני עושה שם - הייתי עושה את זה".



מה היה שונה בשוק הישראלי אם היתה בו תחרות?



"החיים שלנו כצרכנים היו שונים. השיווק החדש, המודרני, שמבוסס ברובו על המהפכה הדיגיטלית, שם את הצרכן בראש סדר העדיפויות. למעשה, שיווק דיגיטלי מוצלח הוא טכנולוגיה שמשפרת את השירות לצרכן.



"לכן, אם זה היה קורה פה היינו נהנים משורה של מוצרים ושירותים שהיו משפרים את איכות המוצרים, השירות והמחיר שאנחנו מקבלים כיום מחברות. החדירה של מסחר אלקטרוני לישראל היא אפסית לעומת המצב בעולם. שירותים מכל הסוגים באינטרט זולים יותר בכל העולם. זה אומר שהצרכן לא מקבל את האפשרות לעשות הכל באינטרנט, עם מחיר טוב יותר וחוויית קנייה טובה יותר. ברוב החברות בישראל, האפשרויות האלה מיושנות ולא נוחות לשימוש, וכתוצאה מכך שולחות את הצרכן לשירותים המיושנים של טלפון ומפגש פנים מול פנים. צרכן שחי בניו יורק יכול לנהל את כל חייו באינטרנט".



פרנק מסתייג לא רק מהתנהלותן של החברות הגדולות במשק, אלא נראה שהוא גם הפנה גב לעולם הפרסום, שהיה חלק גדול מחייו 16 שנה. "פרסום הוא מקצוע לא מעניין ולא חשוב, אין לו מקום ועתיד, ולכן עזבתי אותו. בישראל הוא עדיין קיים בגלל עמלות היתר - העמלות שחורגות מעמלת הבסיס שהעיתונים וערוצי טלוויזיה משלמים למשרדי הפרסום עבור זמן הפרסום".



כולם חיים מעמלות היתר



פרנק למד הנדסת תעשייה וניהול עם התמחות בטקסטיל באוניברסיטת לסטר הבריטית, אך בגיל 30 החליט לעבור לעולם הפרסום. את דרכו בתחום החל לפני 16 שנה כקופירייטר מתלמד במשרד בילצקי-ערמוני-יהושע. לאחר זמן מה הוא נהפך לקופירייטר מהשורה, ובהמשך עבר לשלמור-אבנון-עמיחי, שם מונה למנהל קריאייטיב. לאחר מכן עבר לשמש מנהל קריאייטיב בקשר בראל, שנקרא כיום מקאן אריקסון.



הפעם הראשונה שבה עבד פרנק מעבר לים היתה ב-2000, אז נקרא ללונדון כדי לשמש מנהל הקריאייטיב של מקאן אירופה. לאחר שלוש שנים בתפקיד הוצע לו לשמש מנכ"ל משותף של מקאן אריקסון לצד שירה מרגלית, והוא חזר לישראל.



בשנתיים האחרונות התרחק פרנק מהפרסום המסורתי והוביל את תחום פיתוח הדיגיטל והאינטרנט של קבוצת מקאן. מינואר 2008 הוא מנהל הקריאיטיב העולמי של mrm worldwide, ובתפקיד זה הוא מתרכז ב"יצירת שירותים דיגיטליים חדשניים עבור הצרכן הסופי - לא בפרסום", כהגדרתו.



מה דעתך על שוק הפרסום הישראלי בהשוואה לאמריקאי?



"הוא לא רלוונטי באותה מידה. אני לא מתעסק בפרסום כבר יותר משנתיים. כמעט כל סוכנות יודעת לעשות קמפיין טלוויזיה, עיתונות ואינטרנט ברמה טובה. פרסום מסורתי נהפך לקומודיטי עם סף כניסה נמוך. לכן הפרסום האמריקאי, הבריטי או הרוסי, דומים זה לזה בסופו של דבר. ההבדל הגדול הוא המשקל של אותו פרסום בכלל עוגת השיווק.



"הפרסום לא ימות או יעבור מהעולם. החלק שלו בעוגת השיווק יהיה קטן יותר מבחינה כספית, ובזה ישראל רחוקה משווקים אחרים. בעוד מותגים אמריקאיים מובילים מפנים 50% מתקציב השיווק לשיווק דיגיטלי, חברות ישראליות עדיין מקדישות 80%-90% מתקציב השיווק לפרסום מסורתי, שזה בזבוז כסף. מה שאמור לעניין את החברות הוא מעורבות צרכנים ונאמנות למותג, ודברים כאלה נוצרים רק על ידי שימוש בפלטפורמות דיגיטליות ולא על ידי הפרסום המסורתי, שיוצר רק חשיפה למותג".



מתי יהיה השיווק הדיגיטלי הדרך העיקרית לשווק ויחליף את הפרסומת בטלוויזיה?



"הוא לא יחליף אותה, אבל הוא יהיה הערוץ העיקרי שבאמצעותו מדברים אל הלקוחות. הצרכנים רואים דברים שקיימים בחו"ל ושואלים למה לנו אין את זה. לכן זה רק עניין של זמן, ופה זה ייקח יותר זמן. יש לנו המון גאונים ישראלים שממציאים עבור חו"ל. זה פשוט לא מעניין את הארגונים הישראליים, כי הם חושבים רק על שורת הרווח. בסופו של דבר, אם מישהו יחליט להרים את הכפפה זה יעזור לו, כי זה ייצור עבורו בידול, העדפה ויכולת לגבות פרמיה. אבל רוב הארגונים מנוהלים לטווח קצר וחושבים רק על שורת הרווח. אני מקווה שזה יקרה מהר, כדי שיהיה פה מעניין.



"בשוק הישראלי, המודל הכלכלי שבו חיים על עמלות מהמדיה מנציח את העובדה שמשרדי פרסום עושים פרסום ללא שיווק, כי זה מה שמשתלם להם. כולם חיים מעמלות היתר, זה כנראה מודל עסקי שמתאים לכולם ומי שסובל הוא הצרכן. הרי זה שחלק גדול מהחברות במשק הן בבעלויות צולבות זה רק כדי להעביר כסף מכיס לכיס. אותם אנשים הם גם המשווקים והמפרסמים, וגם בעלים או שותפים באמצעי התקשורת".



פרנק מסרב לנקוב בשמות, אך מדבריו משתמע - ברמז לא דק במיוחד - שהוא מדבר על בעלי הון כמו אליעזר פישמן, המחזיק ב"גלובס"; בנוני מוזס, המחזיק בין השאר ב"ידיעות אחרונות"; ובאלי עזור, המחזיק ב"ישראל פוסט" וב"ג'רוזלם פוסט".



מוכר כמשוגע



פרנק הוא גבר כריזמטי המדבר בקול בס עבה. האנשים הקרובים לו, חבריו וקולגות מתעשיית הפרסום, מספרים על אדם מקצועי ומשכנע, שמבין בתחומים רבים. "הוא איש מדהים בעיניי, אחד האנשים החכמים והרבגוניים שאני מכיר", אומר יגאל שמיר, מנהל הקריאייטיב של משרד הפרסום גליקמן-נטלר-סמסונוב, שעבד תחת ניהולו של פרנק בשלמור-אבנון-עמיחי ובקשר בראל ונשאר חבר שלו עד היום. "הוא מבין בכל ומתעניין בכל. הוא ראה לאן הדיגיטל הולך הרבה לפני אחרים, ויש לו יכולת ניתוח ויכולת ייצוגית יוצאת דופן".



אבל פרנק לא אהוד על כולם, ויש התופשים את הכריזמטיות שלו כיהירות. "הוא חושב את עצמו ולפעמים מזלזל באנשים", אומר בכיר בתעשיית הפרסום שלא נמנה עם אוהדיו. מנכ"ל של אחת החברות הנמנות עם לקוחות מקאן אריקסון מציג את הדברים אחרת: "האם הוא יהיר? יש לו יכולת ביטוי טובה מאוד, הוא חד ויכול להיות שלפעמים זה נשמע כמו יהירות. אבל זאת לא התכונה המאפיינת אותו. הוא בטוח בעצמו ומכיר בערך עצמו - אבל הוא לא אדם יהיר, אלא פתוח, קשוב ויצירתי".



"הוא לא שחצן", אומר עליו חברו, הבמאי שחר סגל. "אורן מסובך, מורכב, לא פתור, אומלל במידה ולכן מעניין. כיום הוא משחק במגרש משחקים הרבה יותר גדול מבחינה מקצועית ועושה את הדבר שהוא אוהב לעשות ויודע לעשות טוב מכל אדם אחר, ולכן אני ואמו גאים בו".



"בשנה האחרונה זכתה mrm במכרזים בסכום של יותר מ-100 מיליון דולר", מספר פרנק. "אנחנו נמצאים באופן קבוע ברשימת הסוכנויות המובילות של המגזינים "אד אייג'" ו"אד וויק". imedia connection, אתר חדשות אמריקאי העוסק במדיה דיגיטלית, בחר אותי לאחד מ-25 החדשנים באינטרנט ב-2009".



ההצלחות של mrm הן בזכותך?



"אנחנו צוות, אבל אני חושב שסייעתי להצלחות במידה רבה בעיקר מפני שהן קרו בשנה האחרונה. זה היה כבוד גדול להופיע בכל העיתונים".



אתה מביא ל-mrm זווית אחרת?



"כן. אני חושב שהמיצוב שלי הוא קצת של משוגע, כמו שבטח קורה להרבה ישראלים. אחד שאומר מה שאחרים חושבים אבל לא אומרים כי זה לא פוליטיקלי קורקט, זה שרוצה לנצח את שאר העולם".



מה תעשה בהמשך? אתה מתכנן לחזור לישראל?



"כרגע אני מבסוט מהתפקיד, נהנה מהשוק האמריקאי, אבל כמשפחה אנחנו רואים את עצמנו חוזרים לישראל. לא יודע מתי. לא תיכננתי לעבור לגור בחו"ל. כשג'ון דונר, מנכ"ל מקאן וורלד גרופ, הציע לי את העבודה, התגובה הראשונית שלי היתה לסרב. דונר, איש נבון עם ניסיון, אמר לי לחשוב על זה כמה ימים. חזרתי הביתה וסיפרתי לרוני אשתי, והיא שתקה בתדהמה. שלחתי לו מייל ושבוע אחרי זה כבר פגשתי את אנשי החברה. קיבלתי גם הצעה לנהל את אחד מערוצי הטלוויזיה המסחרית ושלל הצעות בתחום הפרסום, להצטרף לארגונים קיימים ולהקים חדשים. בכל מקרה, אז והיום לא עיניין אותי לעסוק בפרסום. אם היינו חוזרים לישראל, הייתי פותח חברה בתחום הטכנולוגיה, עם הצעות שיווקיות וכל מה שדיברתי עליו, אבל כרגע אין לזה דרישה פה".



הוזמנת להרצות בכנסים בישראל. למה אתה לא בא?



"זה לא מעניין אותי. אם הייתי חושב שיש חדשנות בחברות ושמנהלי השיווק עושים דברים שמדליקים אותי - הייתי בא בשמחה. אבל כנסי החדשנות והאינטרנט בישראל מדברים על תיאוריה ולא על פרקטיקה. זה קצת כמו רק לדבר על סקס, וזה לא מאוד מעניין".



גילוי נאות: אורן פרנק הוא בעל טור קבוע ב- markerweek



mrm worldwide



תחום עיסוק עיקרי: שיווק דיגיטלי ובניית פלטפורמות דיגיטליות



עובדים: 2,000



לקוחות עיקריים: ג'נרל מוטורס, אינטל, הום דיפו, צבא ארה"ב, דל, אופל, פנסוניק, ורייזן, ג'נרל מילס, נסטלה



"אני לא חושב שהייתי עושה משהו שונה"



"להגיד שאין לי קשר רגשי לאילן שילוח ולשירה מרגלית אחרי שהיינו חברים ועבדנו יחד עשר שנים זה לא נכון, אבל זה כבר לא מעניין אותי או משנה לי. בואי נגיד שזאת לא היתה חוויה נעימה, אבל בדיעבד זה הסתדר לטובה ואני שמח שעזבתי את מקאן ישראל. אילן, שירה ורפי נמצאים עמוק בעבר שלי ולא מעניינים אותי. המשכתי הלאה והכל לטובה. כל הדבר הזה נמצא מאחורי", אומר פרנק על פרשיית שילוח-מרגלית-גינת.



פרנק מספר ששוחח עם שילוח ועם מרגלית כשמרגלית הותקפה על ידי שלוחיו של דודו טופז, ופגש אותם במקרה כמה פעמים. הוא אמנם טוען שהוא לא סוחב רגשות קשים מהפרשה, אבל כשמשוחחים אתו נראה שהמצב שונה. מטון הדיבור ומהבעות הפנים אפשר להבין כי לא הצליח להיפטר מרגשות של כעס ועלבון.



"אין ספק שהוא יצא פגוע ושנעשה לו עוול גדול מאוד", אומר אחד ממכריו הקרובים של פרנק. "שילוח לא תיכנן את המהלך עם פרנק אלא פיטר אותו בשליפה. זה פגע בו מאוד, ועד היום הוא לא מדבר עם שילוח".



שילוח מנסה לצייר תמונת מצב חיובית יותר ואומר: "פרנק הוא אחד מאנשי הפרסום הכי מבריקים ומוכשרים שצמחו בישראל, מהבחינה הקריאייטיבית והדיגיטלית, וגם בהבנה של התחום".



בכל זאת, פרנק טוען כי אין בו חרטות: "אני לא כל כך מתעסק בזה, אבל בדיעבד אני לא חושב שהייתי עושה משהו שונה. אני עומד מאחורי מה שכתבתי ובוודאי שהייתי כותב את זה שוב. אני עומד מאחורי תפישת העולם שלי, שהקשרים בין הון לשלטון ולתקשורת בישראל הם לא תקינים. מאז כבר קרו הרבה דברים שהראו שזה נכון, וכיום זאת כבר עמדה מקובלת.



"אני לא מוטרד ממה שקרה לי. אני חושב שכל עוד אנשים מביאים ערך ומבינים מה הם עושים - זה יותר חשוב ממה שאומרים עליהם וממה שחושבים עליהם בתקשורת. אולי זאת עמדה רומנטית, אבל בעיניי המבחן האמיתי הוא התוצאה ולא האמירה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully