דו-קרב אירופי בצהרי היום

>> בסרטים קוראים לזה "תיקו מקסיקני". הכוונה היא למצב שבו שני הגיבורים עומדים זה מול זה באקדחים שלופים. איש מהם לא רוצה לירות ראשון. מצד שני, איש אינו מוכן להוריד את האקדח.

סצינה מפורסמת כזו התרחשה למשל במערבון הקלאסי "הטוב הרע והמכוער". סצינה דומה התרחשה בסרט הפשע "כלבי אשמורת" של קוונטין טרנטינו, שנוהג לסיים את סרטיו במרחץ דמים המוני.



תיקו מקסיקני הוא הסלמה ניכרת ומאוד לא יציבה של מה שמכונה "מאזן אימה". בסיטואציה כזו, של מאזן אימה, הצדדים אינם נזקקים עדיין לשליפת הנשק, והם מסתפקים בכך שהצד השני יודע שהם יכולים לשלוף אותו. המעבר ממאזן אימה לדרגה של תיקו מקסיקני הוא הסלמה משמעותית, שלא תמיד יש דרך חזרה ממנה.



מאזן אימה יכול להימשך זמן רב, והוא עשוי להיות מצב יציב למדי. כך ראינו למשל בשנות המלחמה הקרה. תיקו מקסיקני, לעומתו, צריך להיפתר מהר. אם לא כן, סביר להניח שבמהרה עצביו של אחד המשתתפים יבגדו בו - ומכאן הדרך לעימות החזיתי כבר קצרה מאוד.



מצב של תיקו מקסיקני נוצר לעתים ביחסים הבינלאומיים. משבר הטילים בקובה ב-1962 היה כזה. בחיים הכלכליים, לעומת זאת, לא נהוג לצפות למצבים דרמטיים כאלה. אלא שהשנים האחרונות בעולם הכלכלי היו כה יוצאות דופן, שהן מספקות לנו דרמות למכביר, לרבות אירועים של תיקו מקסיקני.



זהו תיקו אמנם, אבל עם טוויסט מעניין. בעולם הכלכלי של ימינו מדובר בתיקו מקסיקני שבו אחד הצדדים הוא בכלל שהיד, מתאבד פיננסי שאינו מאיים באקדח על יריבו, אלא מחזיק בידו כפתור הפעלה שבו הוא מאיים להתפוצץ יחד עם כל הסובבים אותו.



כך היה לפני שנה וחצי עם הסקטור הפיננסי בארה"ב. קברניטי הסקטור העבירו בעקיפין לממשל ולמשלמי המסים בארה"ב את המסר הבא: "אם לא תחלצו אותנו, נתפוצץ. גלי ההדף יפגעו בכם לא פחות מאשר בנו".



תמונה דומה רואים ממש בימים אלה ביחסים שבין יוון למשלמי המסים הגרמנים. האחרונים נאלצו למורת רוחם להיכנע לאיומיה של המדינה הים-תיכונית להתפוצץ פיננסית, ולקחת אתה את כל גוש היורו.



דומינו יווני



רבים תוהים איך בכלל הגענו למצב שבו מדינה קטנה יחסית כמו יוון מחזיקה כפתור הפעלה של פצצה פיננסית המאיימת על שלומה הכלכלי של יבשת שלמה. התשובה היא שיוון היא אולי פצצה קטנה יחסית, אבל היא לא לבד, והפחד מכך שפיצוץ אחד יגרור אחריו פיצוצים נוספים, באפקט דומינו, הוא זה שנתן ליוון כוח לחץ כה משמעותי. ללא הכוח הזה, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהיא כבר מזמן היתה נזנחת לאנחות בידי שאר שותפותיה לגוש היורו.



בכל הדיון על מצבה של יוון יש פרט אחד שכמעט שלא זכה לתשומת לב, על אף שהוא נראה רב חשיבות. בקרב הציבור הגרמני יש כעס רב על תוכנית החילוץ, כעס שנראה אגב מוצדק לחלוטין. איזו סיבה יש שהחסכנות, החריצות והאחריות הגרמניות יממנו את ההפקרות והחיים הטובים של היוונים?



עסקה סיבובית



אלא שלכל מטבע יש שני צדדים - אפילו ליורו החבוט. אין כיום ויכוח על כך שממשלת יוון ואזרחיה חיו מעבר ליכולתם וצברו מצבת חובות שאין ביכולתם להחזיר ללא סיוע. גם מדינות אחרות כמו אירלנד, פורטוגל או ספרד סובלות מתופעה דומה, אך בעוצמה נמוכה יותר.



אלא שהבזבוז המצטבר של המדינות האלה, אותם חובות גדולים שהן צברו בשנים האחרונות, הופנה בחלקו הגדול לרכישת מוצרים ושירותים במדינות צפון אירופה המתועשות, ובראשן גרמניה, שיש לה עודף סחר גדול מאוד מול שותפותיה לגוש היורו.



אזרחי יוון ועובדי הציבור בה קיבלו שכר גבוה ושילמו מעט מסים? אכן מכעיס מאוד. אבל זה השאיר בידיהם הכנסה פנויה גבוהה יותר שאיפשרה להם לקנות (למשל) יותר מכוניות. המכוניות הנוספות האלה אינן, פאר תוצרת יוון. חלקן הגדול הן מתוצרת גרמניה או צרפת - המממנות הגדולות של תוכנית החילוץ.



יוון השקיעה בעשור הקודם, ובעיקר בשנים שלקראת אולימפיאדת אתונה ב-2004, סכומי עתק בשדרוג תשתיות. השקעות אלה, כמו שדה תעופה חדש ורכבת תחתית באתונה, הותירו אחריהן גירעונות כבדים, אבל בזמן הבנייה חברות ועובדים גרמנים נהנו מאוד מהפרויקטים האלה. המסועים והדרגנועים בשדה התעופה אינם מתוצרת יוון - חלקם הגדול מתוצרת גרמניה. גם המשאיות והציוד ההנדסי ששימשו בבנייה אינם מתוצרת יוון. אותו הדבר נכון גם לגבי חלק גדול ממערכות הרכבת התחתית. סימנס הגרמנית ואלסטום הצרפתית, למשל, מכרו שם לא מעט.



לכן, אף שהכעס הגרמני מובן, יש גם צד שני, שכן מדובר בעסקה סיבובית לא מאוזנת שפשוט נמשכה זמן רב מדי. מהי אותה עסקה סיבובית? ציבור העובדים הגרמני החסכן הפקיד את חסכונותיו בבנקים גרמניים. אלה בתורם הלוו ליוון כסף דרך רכישת אג"ח ממשלתיות. חלקו של כסף זה הגיע בחזרה לציבור העובדים הגרמנים דרך הגידול בביקושים למוצרים גרמניים, מה שמנע גידול באבטלה בגרמניה ועודד בה את נוכח הכלכלית - צורך חיוני לאור חבלי הקליטה של מזרח גרמניה לשעבר.



וכך נוצר מאזן אימה בין מדינות דרום אירופה לצפונה. אם לא תיתנו לי אשראי, אקטין רכש ואתם תיכנסו למיתון - כך רמזו המדינות העניות יותר לעמיתותיהן מהצפון. וזה עבד, עד לשלב שבו מצבת החוב נהפכה להיות כבדה מדי. כשזה קרה, מאזן האימה נהפך לתיקו מקסיקני - ועדיין איננו יודעים כיצד זה יגמר.



איתות אזהרה



הלקח העיקרי שכדאי למשקיעים ולמקבלי החלטות ללמוד מאירועי השבועות האחרונים הוא פשוט. מצבים של חוסר איזון, שבהם צד אחד לעסקה לווה עוד ועוד מהצד השני, שמוכן לכך רק מפני שיש לו אינטרס להשיג צמיחה כלכלית, אינם יכולים להימשך לעד. הם גם אינם נוטים להסתיים בתהליך אטי ומתון.



אלה תהליכים מתבדרים שמסתיימים בעימות ובמשבר. ברגע שבו הצד המלווה שולף פתאום את האקדח ואומר "די, איני מלווה יותר!" הצד השני מאיים בלחיצה על כפתור ההשמדה העצמית.



התיקו היווני שבו חזינו באחרונה הוא איתות אזהרה מפני עימות אפשרי וגדול בהרבה - בין סין לארה"ב. ישנם לא מעט קווי דמיון, אם כי גם שוני, בין מה שקרה בין יוון לגרמניה לבין מה שקורה בין ארה"ב לסין. הדמיון העיקרי הוא במנגנון אשראי הספקים, שאותו מספקת סין לארה"ב ולאזרחיה כדי להמשיך להצמיח את כלכלתה.



כיום אנו עדיין נמצאים במצב של מאזן אימה בין השתיים, כשהאקדחים קיימים אך לא נשלפו. לא ברור מי תשלוף ראשונה - האם תהיה זו ארה"ב, שבגלל לחץ פוליטי וכלכלי פנימי תטיל מגבלות על רכש מסין, או שמא תהיה זו סין שתחליט להפסיק לממן את הגירעונות האמריקאיים הענקיים ותעצור את רכישת האג"ח של ממשלת ארה"ב. זה לא כל כך משנה, מכיוון שלאחר שיישלף האקדח הראשון, מיד יישלף גם השני.



זו ככל הנראה לא שאלה של "האם זה יקרה", אלא רק "מתי זה יקרה". העובדה שעד עתה זה לא קרה, ומאזן האימה מתקיים כבר זמן רב, אינה אומרת שזה יכול להימשך לעד, כפי שסבורים לא מעט אנשים בעולם. כפי שראינו במקרה של יוון, חוסר איזון כלכלי יכול אולי להימשך זמן רב, אבל לא לתמיד.



הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות