גן העדן השווייצרי - כבר לא מה שהיה

>> שווייץ היא הדוגמה הבולטת למדינה שהפכה את הסודיות הבנקאית מעקרון משפטי למושג קדוש.

החיסיון הבנקאי מעוגן בחוק השווייצרי באופן נוקשה, דבר שהביא למדינה משקיעים רבים ולא מעט הון ממקורות שחלקם מפוקפק למדי. על פי כמה הערכות, שליש מההון העולמי מוחזק בשווייץ. החיסיון הבנקאי בשווייץ מבוסס בחוקת המדינה, ונקבעו שם הוראות קפדניות האוסרות על עובדי הבנקים למסור מידע הנוגע ללקוחות הבנק, מסביר עו"ד יחיאל שמיר, מומחה למשפט אזרחי ממשרד ד"ר הר-זהב. לדבריו, הפרת חובת הסודיות מהווה בשווייץ עבירה פלילית, שעונשי מאסר ממושכים בצדה. רק במקרים חריגים כמו מקרי פשע, יכול בית המשפט בשווייץ להורות על הסרת החיסיון.



"לשם השוואה, בספר החוקים של מדינת ישראל אין הוראה הכוללת חיסיון בנקאי", מסביר שמיר. "בהיעדר הוראת חוק, נאלץ בית המשפט העליון בראשית שנות ה-90 ליצור חיסיון בנקאי שמקורו בחובת הסודיות הקבועה בחוק הגנת הפרטיות ובמערכת ההסכמית שבין הבנק ללקוח", הוא אומר.



החשש העיקרי הוא כי חיסיון בנקאי מופרז מעודד ומושך מלביני הון. שמיר מציין כי בשנים האחרונות החלו מדינות שונות, ובראשן ארה"ב וצרפת, להילחם בהלבנת ההון במדינות כמו שווייץ וליכטנשטיין. המקרה הבולט ביותר היה התביעה שהגישו שלטונות ארה"ב לבית המשפט הפדרלי בארה"ב נגד בנק ubs, הבנק הגדול בשווייץ, בדרישה לחשוף את זהותם של 52 אלף לקוחותיו האמריקאיים, המחזיקים חשבונות בנק בסכומים שהוערכו בכ-18 מיליארד דולר. ubs התנגד למסירת הפרטים וטען כי הדבר נאסר בחוקה השווייצרית וכי אם יהיה עליו לחשוף את פרטי הלקוחות, עלולים עובדי הבנק לרצות עונשי מאסר.



ממשלת שווייץ התייצבה לצד הבנק וטענה בפני בית המשפט האמריקאי כי אין לחייב את הבנק בחשיפת המידע. הפרשה הפכה לתקרית בינלאומית שהסתיימה בפשרה, שבמסגרתה חויב בנק ubs לגלות מידע על חשבונות של 5,000 לקוחות זרים. שמיר מציין כי בעקבות פרשה זו חוששים כיום משקיעים בעולם מפני כרסום בחוקי החיסיון הבנקאי בשווייץ ובמקלטי סודיות אחרים.