כינוי לגוש של 16 מדינות אירופיות שאימצו את היורו, כמטבע היחיד שלהן. כדי להימנות עם גוש היורו חייבות מדינות שרוצות בכך לעמוד בשורה של קריטריונים הכוללים עמידה באמות מידה תקציביות, מסגרת של חובות לאומיים ועקרונות של ממשל, חוק וסדר.
הגוף שמאגד את המדינות למערכת מוניטרית אחת הוא הבנק האירופי המרכזי, ecb, שקובע את מדיניות הריבית של המדינות ומפקח על התהליכים הכלכליים בהן.
גוש היורו החל להתגבש ב-1998 עם 11 מדינות: אוסטריה, בלגיה, פינלנד, צרפת, גרמניה, אירלנד, איטליה, לוקסמבורג, הולנד, פורטוגל וספרד. בשלב הראשון נקבעו רק שערי ההמרה מהמטבעות המקוריים של המדינות ליורו, ולמדינות ניתנה שהות להתרגל לרעיון ולהמיר את המערכות המטבעיות שלהן למטבע האחיד. בתחילת 2002 נכנס המטבע עצמו כהילך חוקי יחיד, והמטבעות הקודמים של המדינות בוטלו לאחר תקופת חפיפה. בהמשך הצטרפו לגוש יוון (ב-2000), סלובניה (2006), מלטה וקפריסין (2007) וסלובקיה (2008).
אימוץ המטבע האירופי האחיד נחשב למהפכה של ממש בדברי ימי אירופה עתירי הסכסוכים והמלחמות. מטרת האיחוד היתה ליצור כוח כלכלי ופוליטי מול הגוש הצפון-אמריקאי (ארה"ב וקנדה), הגוש האסיאתי (סין וגרורותיה) ומדינות ברית המועצות לשעבר.
אימוץ המטבע סייע לייעל תהליכים כלכליים יקרים שנבעו מהצורך להמיר מטבעות בכל עסקה פנים-אירופית. למרות ההיגיון הכלכלי, באחרונה נמצא הגוש תחת לחץ עצום בשל חוסר אחריות תקציבית של כמה מהחברות בו. יוון, למשל, צברה חוב גדול והעלימה אותו מעיני שותפותיה. עקב כך נאלצו השותפות להזרים לה הון רב.
גם מדינות אחרות בגוש, ובראשן ספרד ופורטוגל, צברו חובות כבדים וסובלות משיעור גבוה של אבטלה. החולשה הכלכלית של חלק מהשותפות בגוש הביאה לנפילה חדה בערכו של המטבע. בתוך שנתיים צנח השער מ-1.6 דולר ליורו לכ-1.25 דולר ליורו. רבים תוהים בשבועות האחרונים אם עידן המטבע האירופי האחיד מתקרב לקצו, חשש שגורם לעצבנות גבוהה בכל השווקים הפיננסיים בעולם.
לפני כשבוע אימצו מדינות הגוש תוכנית לייצוב היורו בהיקף כספי של טריליון דולר. האימוץ הביא בינתיים לרגיעה בשווקים, אך סימני השאלה סביב עתיד הגוש עדיין רחוקים מלהיעלם.
ginzburg@themarker.com.ami
Eurozone
עמי גינזבורג
16.5.2010 / 6:58