נאום הפתיחה של הפרקליטות: "כמו במעשייה מצאה אורליין דרך להפוך נייר לכסף"

"ממש כמו במעשייה 'עוץ לי גוץ לי' על בת הטוחן שהפכה קש לחוטי זהב, מצאו אהרון לילוף ושגיב נציה דרך להפוך נייר - לכסף מזומן", כך נאמר בדברי הפתיחה של הפרקליטות במשפט נגד בעלי השליטה בחברה הציבורית שמואשמים בקבלת כספים במרמה מציבור המשקיעים תוך הנפקה של מניות מזויפות.



באוקטובר 2009, ארבע שנים לאחר פרוץ פרשת זיוף המניות, הוחלט בפרקליטות מיסוי וכלכלה להעמיד לדין את בעל השליטה לשעבר בחברה הציבורית אורליין, שגיב נציה, וכן שלושה דירקטורים שהם בני משפחה של נציה וגורמים נוספים שסייעו למהלכים הפליליים. ב-2005 הועלו חשדות שארגון הפשע של משפחת אברג'יל ניסה להשתלט על החברה הציבורית ולשאוב ממנה את משאביה, אך אלה הסתיימו בלא כלום.



לפי דיווחי החברה, אורליין עסקה בשעתו בתחום האלקטרוניקה הבידורית ובמועד מאוחר יותר בתחום ההשקעות. לפי כתב האישום, נציה ושותפו אהרון לילוף, ניצלו את שליטתם בחברה לשם הזרמת מניות מזויפות בסדר גודל של 10 מיליון שקל למסחר בבורסה, תוך גריפת תמורתם לחשבונותיהם או לחשבונות מקורביהם.



במהלך התקופה ביצע נציה מעשי תרמית וזיוף ודיווח דיווחים כוזבים לבורסה, כדי ליצור בפני ציבור המשקיעים מצג שווא של חברה פעילה, ולהניעו לסחור במניותיה - לרבות המניות המזויפות, כדי להסתיר את זיופן. לילוף התאבד במהלך 2005. נציה מואשם בשורת עבירות ארוכה, לרבות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, דיווח מטעה בכוונה להטעות לפי חוק ניירות ערך ועבירות מנהלים ועובדים בתאגיד.



עוד נאשמים במסגרת אותו כתב אישום אברהם ארביבו ומשה סבג, להם מייחס כתב האישום עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון. שלושה דירקטורים לשעבר של החברה, בני משפחה של נציה, נאשמים בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך.



"סובבו את רואי החשבון בכחש"



"התמונה הברורה העולה מממצאי החקירה, כפי שייפרשו כאן, היא כי התכלית היחידה ברכישת החברה הציבורית, והפעלתה, היתה להפוך אותה לפלטפורמה למעשה תרמית שטרם היה כמותו", הכריזה היום התובעת עו"ד חנה קורין בתחילת המשפט באולמו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן.



לדבריה, השיטה שבה נגנב הכסף היתה פשוטה: נציה כבעל שליטה, מנכ"ל ובעל זכות חתימה בלעדית ולילוף המנוח שהיה ללא תואר רשמי, איתרו בחברה תעודות מנייה רבות, מלאי הקיים בכל חברה ציבורית, לצורכי הנפקה נוספת שנועדה להגדיל את ההון העצמי של החברה. בין יולי 2004 למארס 2005, מילא נציה 69 תעודות כאלה מבלי לקבל אישור דירקטוריון או אישור הבורסה, אמרה.



משלב זה קצרה היתה הדרך למכירת המניות הלא אמיתיות לציבור ושלשול התמורה בסך 10 מיליון לכיס. "בתיק זה בוצעה תוכנית מרמתית מא' עד ת'. מתוחכמת ומתוכננת לפרטי פרטים", אמרה קורין. "התוכנית הזו בוצעה בסביבה מהוגנת, בורסה, בנקים, שוק הון, אבל מבצעיה הם רמאים - חד וחלק. נראה גם כיצד כל הדיווחים לציבור בתקופה הרלבנטית היו מבוססים על שקר וכזב, כיצד ניצלו נציה ולילוף את האימון שנתנו בהם רואי החשבון של החברה, עורכי הדין שלה, וסובבו אותם בכחש".



על הנזק לציבור אמרה התובעת כי מאות אנשים מצאו את עצמם מחזיקים מניות עבורם שלמו תמורה מלאה, ושוויין למעשה אפסי. לבסוף, הוחייאה החברה כשעל השלד הבורסאי השתלט ב-2008 אביחי סטולרו, שאינו קשור לפרשה הפלילית.



התובעת המשיכה במשל: "בת הטוחן עצמה לא ידעה להפוך קש לזהב, מי שעשה זאת עבורה היה הגמד שהתגלה כמרושע למדי. טענת ההגנה הראשית של נאשם נציה היא, כי הוא לא יותר מאשר בת הטוחן התמימה. לילוף או אנשים עלומים אחרים הם הגמד המרושע". ומיד הסבירה: "אם לילוף היה בחיים, היה יושב על ספסל הנאשמים. אבל הוא היה יושב לצידו של נציה ולא במקומו. נציה אינו בת הטוחן".