התלות בסלולר חזקה מהדאגה

>> האם רוב משתמשי הסלולר בישראל יכולים לנשום לרווחה לאור ממצאי מחקר אינטרפון, שלפיהם הרוב המוחלט של המשתמשים אינו נמצא בסיכון לפתח סרטן?

התשובה חד משמעית: בהחלט לא. מאז הסתיים שלב איסוף הנתונים במחקר אינטרפון חלפו כחמש שנים, אך במונחי התפתחות תעשיית הסלולר הישראלית - מדובר בנצח. משתמש שמדבר חצי שעה ביום, כמו אותם משתמשים שהוגדרו כ"כבדים" במחקר אינטרפון וסווגו כנמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח גידול סרטני במוח - כבר מזמן לא בעשירון העליון של המשתמשים. למעשה, הוא משתמש די בינוני, כמו רבים מאתנו. דוגמה נוספת היא מספר הדקות החציוני שמוצג במחקר: שעתיים וחצי בחודש.



הישראלי הממוצע ב-2010 מדבר הרבה יותר: משך השימוש הממוצע בישראל הוא כ-11.5 שעות בחודש - כמעט פי חמישה מהשימוש החציוני במחקר. אז נכון שמאז נערך המחקר התרחב גם השימוש ב-sms ובדיבוריות ואוזניות שמפחיתות את החשיפה הישירה למוח, ונכון שהטכנולוגיה הסלולרית של הדור השלישי כרוכה בפחות קרינה - אך בשורה התחתונה, הישראלי הוא עדיין משתמש כבד בהשוואה לאחרים, וכיום מתברר שהוא חשוף לסיכון בריאותי לא פשוט.



כבר ביולי 2008 הוציא משרד הבריאות המלצה לציבור, על בסיס מסקנות המחקר של סיגל סדצקי, לצמצם את השימוש בסלולר בקרב ילדים. באותם ימים אפשר היה לשמוע יותר אנשים אומרים "תתקשר אלי לקווי", או הורים שמכריזים שידחו ככל האפשר את מתן הסלולר לילדים שלהם.



נראה שלהצהרות לא היה כיסוי. בדיקות שערכנו מול חברות הסלולר באותה התקופה הראו שלא נרשמה הפחתה במספר דקות השיחה, ואחת החברות דיווחה כי למרות ההד התקשורתי, ביום שאחרי פרסום ההמלצה עלה מספר דקות השיחה היומיות אצלה.



אם בודקים את דו"חות החברות רואים שאין ירידה בהיקף השיחה של הציבור, ולמעשה מספר הדקות החודשי ללקוח (mou) נמצא בעלייה מתמדת כבר שנים רבות. אם ב-2004 הצמיד הישראלי את המכשיר לאוזן שלו במשך 632 דקות בחודש בממוצע, ב-2009 הנתון זינק ל-686 דקות בממוצע. בהקשר זה יש לציין שגם לקראת פרסום המחקר הנוכחי, אף אחת מחברות הסלולר לא פירסמה אזהרה לבורסה על ירידה צפויה בהיקף דקות השיחה - ולמיטב ידיעתנו, אף חברה לא מתכוונת לפרסם אזהרה כזו.



בדיון על הקרינה הסלולרית צריך להפריד בין האנטנות לבין המכשירים. המחקר הנוכחי מתייחס רק לקרינה שפולט מכשיר הטלפון שצמוד לאוזנינו, ולמרבה האירוניה, יותר אנטנות משמען פחות קרינה מהמכשירים עצמם. הדיון על האנטנות עוסק בשאלה אחרת - האם לאפשר לחברות הסלולר להקים אנטנות קטנות, המכונות מתקן גישה, מבלי להוציא לכך אישור בנייה.



הציבור יודע שהסלולר הוא מכשיר הפולט קרינה, כמו שהוא יודע ששיחה מהקווי זולה יותר מהשיחה הסלולרית. זה לא באמת משנה: התלות שפיתחנו במכשיר חזקה כנראה מאימת הקרינה ואימת החשבון החודשי גם יחד. הניידות שהוא מעניק הפכה מזמן לחלק בלתי נפרד מאורח החיים המודרני. מצד שני, הסיכון מעולם לא היה ברור וחד-משמעי. גם המחקר הנוכחי משתמש בניסוחים מתחמקים ורמת המובהקות גבולית. רק כאשר הסלולרי יוכח חד-משמעית כמזיק כמו סיגריות, אסבסט או חשיפה לשמש, תשתנה משוואת העלות-תועלת ותשפיע על ההתנהגות שלנו.