1. רבותי, ההיסטוריה חוזרת: לפני כמה חודשים פנה themarker אל משרד התשתיות בבקשה לאתר את שיעור ההכנסות נטו שממנו נהנית כיום המדינה, כתוצאה ממכירת הגז הטבעי במאגרי "מארי b" שמול חופי אשקלון. הפנייה הועברה לרשות הגז הטבעי, משם נשלחה ליחידת הממונה על חיפושי הנפט והגז, הופנתה אל רשות המסים, שוגרה אל אגף התקציבים באוצר - ולאחר 24 שעות נוספות של בירורים, הושבה חזרה אל רשות המסים.
המדיניות הפיסקאלית בתחום משאבי הטבע בישראל מנוהלת כמו בשוק סוחרים פתוח: ללא שקיפות או בקרה, ועל בסיס הנחות שהתקבלו ב-1952 - כאשר ב-2001 הוכרו על ידי ממשלת ישראל כלא רלוונטיות. אלא שגם ב-2001, בדיוק כמו בימים אלה, נזעקו שרי התשתיות דאז (אביגדור ליברמן ואחריו אפי איתם) להזהיר מפני פגיעה בתחום חיפושי הגז והנפט, להתריע מפני עיכובים בהגעת הגז למשק המשווע לו, ובעיקר להצהיר כי אין מדובר בתחום הנתון תחת סמכות משרד האוצר, ולכן מן הראוי שיידון במשרד התשתיות.
שינוי המדיניות הפיסקאלית הוסר לבסוף מעל סדר היום ב-2002. השנים חלפו, משרד התשתיות לא הציג כל חלופה, מאום בחוק לא שונה - והנה שוב ניצבת ישראל בפני תגלית גז ענקית, חוששת מאי ודאות שתפגע בגיוס המימון להפקה, ושוללת מאזרחיה את פירות התגלית בשל לחצים פוליטיים וכלכליים המופעלים על קברניטיה בידי אותם שחקנים.
2. האם צריך להעלות את התמלוגים? המענה לשאלה זו חורג מגבולות ה"ברור" (כדברי לשכת נתניהו), משום שאין מדובר בנסיבות מובנות מאליהן. תגלית "תמר" - שהיתה תגלית הגז הטבעי הגדולה בעולם אשתקד - אינה "ברורה", אלא נופלת תחת ההגדרה של אירוע מכונן שיש בו כדי להצדיק בחינה מחודשת של מדיניות ממשלה. כך, למשל, עשתה בריטניה לאחר שגילתה את מרבצי הגז בים הצפוני, וכך עושה כיום ברזיל, לאחר שחשפה את תגלית הנפט השלישית בגודלה בכל הזמנים, והחליטה להגדיל את חלקה בהכנסות העתידיות.
מדינת ישראל זכאית כיום (בפועל) לתמלוגים קבועים בשיעור של 10.6% בלבד מן ההכנסות ברוטו ממכירת הגז. בנוסף לכך, מעניקה המדינה לשותפות הקלה במס חברות (ניכוי אזילה), ומכירה בהוצאות בגין פעילות הקידוחים כהוצאה לצורכי מס. המדיניות הפיסקאלית שכבר אישרה ממשלת ישראל עצמה לפני כעשור הציעה מודל מיסוי פרוגרסיווי, שלפיו ככל שגדל נפח התגלית - כך גדל שיעור השתתפות המדינה.
כלומר בתגלית "דלית", למשל, שבה נמצאו 14.2 bcm גז טבעי "בלבד" (לעומת 207 bcm בתגלית "תמר"), תפחית המדינה את שיעור התמלוגים/מס כדי לאפשר כדאיות כלכלית גבוהה יותר בהפקת המאגר. ואולם בתגלית כמו "תמר", שבה היקף הכנסות הגז הטמון בה מוערך ב-40 מיליארד דולר - יגדל שיעור התמלוגים (עד תקרה מסוימת) כדי לאפשר גם לציבור ליהנות מן המשאב השייך לו, לצד הרווח היזמי העצום שממילא יגזרו השותפות בקידוח.
רק לשם ההמחשה - איזו רעידת אדמה תתרחש אם תקבע הממשלה כי שותפות הקידוח יזכו לרווח נקי (!) מצטבר של 15 מיליארד דולר במקום 20 מיליארד דולר? מדוע ראש הממשלה לא ניצב בעצמו בחזית המצדדים בהקצאה של 20 מיליארד שקל נוספים לתועלות המשק במשך 20 השנים הבאות?
גם אם מסקנות ועדת ששינסקי לא יחולו לבסוף על תגלית "תמר", האם יכולה הממשלה לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לתוצאות קידוח לווייתן המתוכנן לפי הערכות כבר לאוקטובר הקרוב? ובכלל, מה ההיגיון בלהחיל מדיניות רק על רישיונות עתידיים, אם ממילא מרבית רישיונות אלה כבר חולקו?
אם אמנם יתברר מבנה לווייתן - או כל מבנה אחר שעתיד להיקדח מתוקף רישיונות קיימים - כתגלית גז גדולה עוד יותר, האם יש פסול בקביעת מדיניות שתגדיל את נתח המדינה ממכירות הגז, וכפי שקבעה נורווגיה למשל, תייעד את הכספים למימון מהלכים כלכליים-חברתיים נדרשים?
3. שלא יעבדו עליכם: נושא התמלוגים והמיסוי על תגליות טבע הוא רק תחום אחד מבין כמה, שבהם התבקשה ועדת ששינסקי לחוות דעה. הצגת הוועדה כאילו המטלה היחידה שהונחתה למלא עוסקת בתחום המדיניות הפיסקאלית, היא בגדר הטעיה - וכזו שיש בה כדי לשרת אינטרסים לא פחות מהותיים עבור חברות חיפושי הגז והנפט.
בין היתר, אמורה הוועדה לדון ברגולציה בענף החיפושים, בשיטת הרישוי הארכאית ובזכויות נוספות שלהן זכו החברות הפרטיות בקניין הציבורי (זכויות מים וקרקע). כיצד, למשל, מחזיקה קבוצת דלק ב-23 רישיונות חיפוש ימיים, אם החוק (בסייגים מסוימים) מתיר לקבוצה אחת להחזיק רק ב-12? וכיצד נהפכו רישיונות החיפוש בים וביבשה כר פורה לסחר בידי ספקולנטים?
מענה לשאלות אלה חשוב ובוער לא פחות מאשר סוגיית התמלוגים. הדחיפות לטפל בעניין על ידי הוועדה עולה בייחוד לאור העובדה שבימים הקרובים תחל באופן רשמי התחרות על ההיתר הימי האחרון בעל הפוטנציאל הגבוה לתגליות (היתר "בנימין"). גם כאן הזמן משחק לרעת הציבור - ולטובת השחקנים הוותיקים.
העיכוב פועל לרעתנו
אבי בר-אלי
20.5.2010 / 6:54