>> בריחת המוחות מהאקדמיה הישראלית ניכרת לא רק בתחומי המדע הקלאסיים ובחוגים לכלכלה, אלא גם במשפטים. האוניברסיטאות המובילות בארה"ב הן הבחירה הראשונה של דוקטורנטים מצטיינים למשפטים.
פרופ' חנוך דגן, דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב זה ארבע שנים, מנסה לשנות מצב זה באמצעות מרכז צבי מיתר ללימודים מתקדמים. המרכז החדש נחשב אחד ההישגים הבולטים של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה ויוצג ביום ראשון הקרוב בכנס הבוגרים הראשון של הפקולטה (ראו מסגרת).
מרכז מיתר הוא בית ל-55 תלמידי דוקטורט ותואר שני, שחלק גדול מהם נהנה ממלגה. כולם משתתפים בחוויית מחקר קיבוצית בכיתות דוקטורנטים מצומצמות ובקורסים עם טובי המרצים מישראל ומהעולם, המגיעים ללמד את הישראלים המוכשרים.
"הבנו שחלק מהחזון החברתי שלנו הוא ליצור אלטרנטיבה אטרקטיבית ללימודי משפט מחקריים מתקדמים", מסביר פרופ' דגן בראיון ל-themarker. "מרכז צבי מיתר הוא אחד המקומות הבודדים בעולם שיש בו תוכנית לימודים שהיא באמת graduate school בתחום המשפטים".
דגן עשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת ייל ב-1990. "אמרו לי לבחור קורסים, נתנו לי מלגה ואמרו לי: ?תכתוב ספר'. זה המודל שרוב הישראלים שעשו דוקטורט במשפטים מכירים. בתחומים אחרים אתה מקבל הכשרה לכתוב את הספר הזה, כיום יש את זה גם אצלנו".
דגן מדבר במונחים של "מציון תצא תורה", או לפחות תורת המשפט. הוא אינו מגלה מה היקף התרומות למרכז מיתר אך לפי הערכות מדובר ההתחייבויות כספיות בהיקף של מיליוני שקלים בפריסה מתוכננת לעשר שנים. "התורמים שלנו הם נדיבים מאוד", אומר דגן בחיוך.
מה יוצא להם מזה?
"החדווה בלעשות משהו טוב. האדם הראשון שדיברתי אתו על תרומה היה צבי מיתר. נפגשתי עם צבי במשרדו עם סיכום מנהלים של התוכנית למרכז ומה יהיה תפקידו של המרכז: מניעת בריחת מוחות והעיקרון של ?מציון תצא תורה'. מיתר שאל אותי שאלות טובות, זיהה כמה נקודות תורפה. עניתי לו כמיטב יכולתי והוא שלח אותי עם תרומה ועם תוכנית עסקית".
שמו של מיתר פתח בפני דגן דלתות של תורמים נוספים וכן את משרדי עורכי הדין הגדולים. "נוצרה התגייסות מרשימה של משרדי עורכי הדין המובילים בתל אביב שהיתה להם מחויבות לפקולטה ושהבינו שיש כאן תרומה לעולם המשפט. עו"ד מאיר לינזן (השותף המנהל של משרד הרצוג, פוקס, נאמן - ע"ב) הגדיל לעשות בכך שגם גייס תרומות נכבדות עבור המרכז". תורם מרכזי נוסף הוא נוחי דנקנר באמצעות אי.די.בי. "נוחי דנקנר ואבי פישר (שותפו העסקי של דנקנר; ע"ב) הם בוגרי הפקולטה. כנראה יש משהו במוסד הזה שיקר ללבם. אנשים רציניים חושבים שיש כאן משהו חשוב", מסביר דגן.
מה יקרה אם מחר ירצה דוקטורנט לכתוב מחקר על ריכוזיות ושליטת המשפחות במשק?
"ברור שהוא יכתוב מחקר כזה. התורמים אינם משפיעים על החלטות כאלה. כל ההחלטות לגבי קבלה, נושאי הצעה, אישור דוקטורט או מלגות נעשות בוועדת תואר שלישי, שהיא ועדה אקדמית עצמאית".
אבל אנשי הוועדה הזו יודעים מי אחראי לתנאים הנוחים שמהם הם נהנים.
"זה פשוט לא שייך. אני לא רק חושב כך, אני יודע שזה פשוט לא חולף במחשבתם. אנשי הסגל לא נהנים מהתנאים במרכז".
שחקנים מרכזיים
בדומה ללימודי כלכלה, לימודי משפט מתקדמים מתאפיינים בהתמקדות בתיאוריה ובנושאים המעניינים את האקדמיה הבינלאומית - על חשבון נושאים הקשורים למשפט הישראלי. דגן טוען כי הפקולטה התל אביבית מתאפיינת בשילוב של חתירה למצוינות אקדמית בצד מעורבות חברתית. לפקולטה יש קליניקות משפטיות וכן מסלולי קבלה מיוחדים של העדפה מתקנת. "המצוינות האקדמית תומכת ביכולת של המשפטנים שאנחנו מכשירים כאן לעשות הבדל בעולם המעשה. תיאוריה במשפטים שלא נוגעת לחיים של אנשים היא בעיני תיאוריה לא טובה", אומר דגן.
מדוע ירצה דוקטורנט לבחור בכם ולא לנסוע לחו"ל?
"המרצים כאן הם שחקנים מרכזיים מאוד באקדמיה המשפטית העולמית. אנחנו יכולים להציע לימודים תיאורטיים ברמה כזו שיכולה לעזור לאנשים שרוצים להיות חוקרים או לאנשים שרוצים לעבור חוויה מחקרית לצורך אחר. אנחנו מכשירים את המנהיגים של הקהילה המשפטית בכל תחומי העשייה כי יש הרבה מאד מקומות שאפשר ללמוד משפטים והאחריות שלנו היא יותר על החלק העליון של הקהילה המשפטית".
דוקטורנט שיתחיל כאן, אם הוא רוצה להתקדם, יכתוב דוקטורט באנגלית. לא לקהל הישראלי.
"דוקטורנט מתמודד כאן עם מטלה כפולה. אקדמיה היא מוסד גלובלי והדנ"א שלה הוא מצוינות במובן הגלובלי. חלק מהשאלות שראויות למחקר אקדמי במשפטים הן מטבע הדברים שאלות משותפות לשיטות משפט שונות. יחד עם זאת, כמשפטנים יש לנו גם חובה לחברה שבה אנו פועלים והחובה הזו באה לידי ביטוי הרבה פעמים בבחירה של נושאים והתייחסות להתפתחויות במשפט הישראלי".
זה היבט של בריחת מוחות. ייסדת את המרכז פה אבל אתה לא מכוון את המחקר למשפט הישראלי?
כשהנושא לא מיוחד לישראל זה לא אומר שהוא אינו חשוב לישראל".
דגן מדגיש את חשיבות המחקר התיאורטי במשפטים. "יש כאן תפישה שאומרת שיש דבר כזה תיאוריה של המשפט ובמידה רבה המרכז הזה כולו מחפש אותה ביחד. מי שבא לכאן לשנתיים, שלוש או ארבע, יקבל סדנאות מחקר וקורסים של מרצים שלנו ושל פרופסורים אורחים ממיטב האוניברסיטאות בעולם, שביחד יתנו לדוקטורנט תמונה מקיפה של הגישות לתחום המשפטי שלו ושל יישום הגישה שלו בתחומי משפט שונים. זו חוויה אינטלקטואלית תובענית מאוד, עמוקה וטובה", מבטיח דגן.
חסרים בישראל דוקטורים למשפטים? לא יהיה להם מקום באקדמיה.
"לימודי משפטים הם הכשרה לעמדות מנהיגות בחברה הישראלית. הבוגרים שלנו נמצאים בהמון מקומות מרשימים מאוד בעשייה בעולם המשפט ומחוץ לו".
התורמים מתערבים בתוכנית הלימודים?
"לא. למרכז יש הנהלה אקדמית. היא מתווה את תוכנית הלימודים, הקורסים וסדנאות המחקר. בסופו של דבר בהיבט המצוינות המחקרית מוסד אקדמי נבחן בתוצרים המחקריים שלו - ספרים ומאמרים. ההרגשה שלי היא שהתוצר המחקרי הכולל שלנו יועצם בזכות המחקרים של תלמידי המרכז. אם תלמידי המחקר יביאו לכך שבמקום הזה תיוצר עוד דעת, עשינו משהו נהדר לכולם".
אף תורם לא אמר לך: "צריך מחקר פרקטי יותר"?
"יכול להיות שיש להם העדפות. שמעתי דברים כאלה. אבל מעולם לא הופעלו לחצים לפגוע בחופש האקדמי בתוכנית, ואני מאמין שכדי להשפיע בחיים האמיתיים את סוג ההשפעה שהאקדמיה יודעת להשפיע, צריך לקחת את המרחק ואת העומק ולעשות משהו שהוא בין הרגע העכשווי לבין מדע בסיסי".
עבודות המחקר שנמצאות בעיצומן עוסקות, למשל, ב"זכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי", "הרומן הוויקטוריאני ודיני החוזים" או "איסור על אפליה בין מפיצים על ידי מונופול על פי חוק ההגבלים העסקיים". מחקרים נוספים עוסקים ב"שימוש של קבוצות שלטוניות באמצעים קיצוניים וחריגים במאבק נגד הטרור", "אחריות מפקדים בשל כשל פיקודי", "אתגר העוני של המשפט המינהלי" ואפילו "אינדיאנים ואינדיחניסטים במשפט הפלילי: המקרים של מקסיקו ופרו, 1960-1910".
למרות הגיוון, תחומי המחקר העיקריים הם המשפט הפרטי-המסחרי והמשפט הציבורי, המהווים יחד יותר ממחצית עבודות הדוקטורט הנכתבות שם במרכז.
בחירה מגדרית
במרכז מיתר לומדים 23 נשים ו-32 גברים. מספר הנשים המקבלות מלגה הוא 16 ואילו רק 11 מבין הגברים מקבלים מלגה. לילך לוריא, בת 31 מרחובות, נשואה ואם לילד, כותבת עבודת דוקטורט בלימודיה במרכז על "התאמת דיני העבודה בישראל למשטר המעברים התעסוקתיים". לוריא עבדה כעורכת דין במשרד עורכי הדין ד"ר הר זהב ושקלה ללמוד לדוקטורט בחו"ל, אך העדיפה את מרכז מיתר בגלל שמחקרה מתמקד במשפט הישראלי. "אני חוקרת את דיני העבודה והרווחה הישראליים ומעוניינת להותיר חותם בתחום זה", היא מסבירה. היא נמצאת במרכז שלוש שנים, מיום הקמתו, ובעזרת משאבי המחקר שהתה בארה"ב באוניברסיטת ג'ורג'טאון כחוקרת אורחת והשתלמה בדנמרק. "אני מקווה להשתלב באקדמיה או במשרה בכירה אחרת בתחום דיני העבודה והרווחה", אומרת לוריא.
שיעור ניכר מתלמידי המחקר במרכז הן נשים, אשר יכולתן לנסוע ללמוד בחו"ל במקביל למחויבות לבן זוג וילדים - מוגבלת. פרופ' חנוך דגן מודה כי "חלק מהבחירה להישאר בישראל היא מגדרית. יש אנשים שלא שוקלים את האפשרות ללמוד בחו"ל מסיבות משפחתיות ולצערי הסיבות האלה מתחלקות באופן לא שווה בין נשים לגברים".
תנאי החיים במרכז מפנקים, יחסית: כל שני דוקטורנטים חולקים משרד. לתלמידי תואר שני יש אולמות עבודה משלהם. "היתרון הגדול ביותר של המרכז בעיני הוא סביבת העבודה, אשר מאפשרת כתיבת עבודות מחקר מעולות, אומרת לוריא"
זיו בורר, בן 29, המתגורר בגבעתיים אומר כי "העובדה שהמלגות במרכז הן ברמה המאפשרת לנו לייחד את זמננו לעיסוק האקדמי היא יתרון עצום שבלעדיו אני פשוט לא הייתי יכול להרשות לעצמי לימודי דוקטורט".
בורר למד תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת חיפה כעתודאי ושירת בפרקליטות הצבאית כיועץ המשפטי למרכז תעסוקת אזרחים עובדי צה"ל. אמנם בצבא עסק בעיקר בדיני עבודה ומשפט מינהלי, אך את עבודת הדוקטורט הוא כותב על נושא "הפקודה הבלתי חוקית בעליל במשפט המדינתי והבינלאומי".
שקלת ללמוד בחו"ל?
"כן. אני רוצה להמשיך בתחום האקדמי וידעתי שלימודים בחו"ל יכולים לסייע לי. התקבלתי לאוניברסיטאות ניו יורק, פנסילווניה, קולומביה, מישיגן וברקלי".
ולמה לא נסעת?
"שילוב של שני גורמים: הגורם הכלכלי ומה שלפקולטה למשפטים כאן היה להציע לי. לא הצלחתי להשיג בחו"ל מלגות ברמה שהיתה מאפשרת לי ללמוד שם מבלי לקחת הלוואות. עמדתי לעשות את מה שרבים שנמצאים במצב זה עושים והוא לקחת הלוואות סטודנטים ולהחזיר אותן על ידי עבודה של כמה שנים".
בורר חלק את הלבטים עם פרופ' איל בנבנישתי, המנחה שלו כיום. "עמדתו היתה שהפקולטה בתל אביב יכולה להציע לי משהו שווה ברמתו ובאיכותו למה שיכולים להציע לי הלימודים באוניברסיטאות בארה"ב". השיחה והמידע על מרכז מיתר, שבורר הצטרף אליו בתחילת דרכו, הכריעו את הכף לטובת ישראל.
בורר מקווה מאוד למצוא מקום באקדמיה בתום לימודיו, אך מוסיף כי "עם זאת, אני מודע למצב התקנים באוניברסיטאות ואם לצערי לא אמצא מקום, אחזור לפרקטיקה. אהבתי את הפרקטיקה המשפטית, ואני חושב שעשיתי עבודה טובה כאשר עסקתי בזה".
איך מתקבלים לדוקטורט במשפטים?
>> לא פשוט להתקבל ללימודי דוקטורט במרכז מיתר. המשוכה הראשונה שצריך דוקטורנט לעתיד לעבור היא מציאת נושא ומנחה מבין חברי סגל הפקולטה שיסכים להנחותו בעבודת הדוקטורט. לאחר מכן יש לקבל את אישורה של ועדת הקבלה.
לדברי פרופ' חנוך דגן, "כל מועמד לדוקטורט צריך להגיש ציונים, המלצות, עבודת תזה לתואר שני והצהרת כוונות שהיא מסמך רציני שמראה שיש כאן תרומה מחקרית חדשנית עם ערך תיאורטי למשפט".
איתור המנחה היא משימה קשה ומשמשת למעשה מסננת האמיתית. דגן מודה כי זהו שלב קשה: "התמריצים שמקבלים אנשי הסגל כדי להנחות דוקטורנטים קטנים, ואפילו שליליים".
דגן אומר כי ההתעניינות בלימודי תואר שני או שלישי במרכז גבוהה. שיעור המתקבלים מבין המתעניינים אינו ידוע, שכן לא כולם מגיעים לשלב המתקדם של הגשת הצהרת כוונות. מבין אלה שהגיעו לשלב זה בשלוש השנים האחרונות - נדחו שבעה. המרכז קולט גם דוקטורנטים שלמדו בתארים הקודמים שלהם במוסדות אחרים, כולל שאר האוניברסיטאות בישראל, המרכז הבינתחומי והמכללה למינהל - שני בוגרים הגיעו מאוניברסיטאות בחו"ל.
כנס בוגרי הפקולטה: כל המפורסמים מתייצבים
>> רשימה ארוכה של מפורסמים תתייצב לכנס הבוגרים הראשון בתולדות הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב שייערך ביום ראשון הקרוב.
בין הבוגרים הידועים שאישרו את השתתפותם: שופטי בית המשפט העליון אסתר חיות, יורם דנציגר, וחנן מלצר; השרים גדעון סער ויצחק הרצוג; מזכיר הממשלה צבי האוזר; אנשי העסקים נוחי דנקנר ואבי פישר. עורכי דין בולטים וראשי משרדים גדולים שיגיעו: מאיר לינזן, דני גבע, יורם ראב"ד, גיורא ארדינסט, שמואל זיסמן, צבי פירון, טל בנד, אביגדור קלגסבלד ונבות תל צור. את הערב תנחה בוגרת הפקולטה, ד"ר אילנה דיין.
הארוורד של המזרח התיכון
מאת עידו באום
20.5.2010 / 6:54