אוויס מאותתת על יציאה מהמשבר

>> מבחינה חשבונאית הוצאות פחת צריכות לשקף את צריכת ההטבות מהנכס במהלך התקופה. לצורך כך, משתמשים בדרך כלל לגבי רכוש קבוע בשיטת הקו ישר, המניחה קצב הפחתה שווה על פני אורך החיים השימושיים, המייצגים את תקופת השימוש הצפויה. מנגד, בנכסים בלתי מוחשיים נדרש לעתים קרובות שימוש בטכניקת הפחתה מבוססת תפוקות.

לדוגמה, דרך ארץ מפחיתה את הזיכיון לכביש 6 על בסיס תחזית נסיעות בכביש, ו-hot מפחיתה עם ההקרנה הראשונה 80% מתוכניות בהפקות מקור ו-65% מהזכויות להקרנת סרטים ותוכניות מחו"ל, ואת היתר על פני ההקרנות בעתיד.



במקרים שבהם השימוש הצפוי ברכוש הקבוע נפרש רק על חלק מאורך החיים הכלכליים שלו, חישוב הוצאות הפחת נשען על פרמטר משמעותי נוסף - ערך השייר (גרט) - שמייצג את הערך הצפוי ממימוש הנכס בתום תקופת השימוש בו בניכוי עלויות מכירה.



ענף הליסינג הוא דוגמה לדומיננטיות אומדן ערך השייר, מאחר שבדרך כלל בתום שלוש שנות ליסינג נמכר הרכב. נניח כי חברת ליסינג רוכשת רכב חדש ב-100 אלף שקל, וצופה למוכרו בתום שלוש שנים תמורת 55 אלף שקל נטו. במקרה כזה, הוצאות הפחת בכל שנה יסתכמו ב-15 אלף שקל (45,000 חלקי 3). כלומר, שיעור פחת של 15% מהעלות.



אומדן ערך השייר של רכב אינו תלוי רק במחירי מכוניות משומשות, אלא בין השאר גם בדגם הרלוונטי, עלויות המימוש וסוג הרוכש הפוטנציאלי. אומדן זה עשוי להשתנות, והטיפול בכך הוא ממועד שינוי האומדן ואילך. כלומר, אין תיקון רטרואקטיבי של מספרי ההשוואה.



בשיא המשבר התעורר זעמן של חברות הליסינג עקב עדכון מחירוני המכוניות המשומשות כלפי מטה. אלבר, לדוגמה, שינתה ב-1 באוקטובר 2008 את אומדן ערך השייר של מרבית כלי הרכב בליסינג תפעולי, באופן שבו שיעור הפחת הממוצע בגין כלי הרכב עלה מ-13.2% ל-14.1%. כפועל יוצא, גדלו הוצאות הפחת ברבעון הרביעי של אותה שנה ב-24 מיליון שקל.



איתות ליציאה מהמשבר ניתן למצוא בדו"חות של דן רכב שפורסמו השבוע. דירקטוריון אוויס החליט לשנות מתחילת 2010 את שיעור הפחת הממוצע מ-15% בשנה ל-14.5%. השינוי הגדיל את הרווח לרבעון הראשון מ-14 ל-18 מיליון שקל.



אם בעבר שינויי אומדן פחת היו נדירים, גם עקב החשש שהדבר יתפרש כטעות בדו"חות הקודמים - בהתאם ל-ifrs מדובר בהכרח, ואף קיימת דרישה לבצע סקירה שנתית בנושא. מעבר להקבלה נאותה יותר, גישה כלכלית זו אמורה להוביל לכך שהרווח או ההפסד במועד המימוש יהיה אפסי ויצמצם את הצורך בהפחתות לירידת ערך.



גם כיום מדובר בקביעה רגישה ביותר, שסביבה מרחפת שאלה בנוגע למועד המדויק של השינוי. קל יותר לשנות אומדן בערך השייר שמתבסס בעיקרו על מחירי מחירונים, מאשר באורך החיים השימושיים שמתבסס בעיקרו על הניסיון שנצבר. דוגמה למקרה האחרון ניתן למצוא בטמבור, שהאריכה ברבעון הרביעי של 2009 את תקופת ההפחתה של מכונות וציוד מסוימים.



-



הכותב הוא יועץ ifrs ומנהל התוכנית בחשבונאות במרכז הבינתחומי בהרצליה